הספר מידת החינוך מבטא את החתירה לפיתוח תכונות טובות במידתיות הנכונה ולהגשמת הרמוניה עם הסביבה הטבעית ועם החברה האנושית. קהל היעד הוא כל אדם המבקש חיים של איכות ומשמעות, ובמיוחד אנשי חינוך הרוצים לטפח תלמידים למיטבם.

הספר "פדגוגיה מתבוננת ותיקון עולם" אוגד מבחר מאמרים של נשות ואנשי חינוך על התבוננות בהוראה. הספר פורש קשת של פרקטיקות מקוריות, המיישמות במעשה החינוכי מיינדפולנס, יוגה, קשב, דיאלוג ומדיטציה. המאמרים ממחישים את היתרונות הצומחים מתוך למידה המפעילה את הגוף, את החושים, את הרגש, את הדמיון ואת הרוח.

תחת הכותרת "חינוך אקו־הומניסטי" הצליח פרופ' נמרוד אלוני ליצור שיתופי פעולה בין מכללות לחינוך לבתי ספר וגני ילדים ברחבי הארץ ובמדינות שונות באירופה. חינוך זה דוגל בטיפוח אנשי חינוך הומניסטים בעלי אחריות חברתית־סביבתית ובקבלת אחריות על תפיסה הוליסטית של חינוך ערכי, שמכוחו ישכילו הדורות הצעירים להתמודד בהצלחה עם אתגרי המאה ה–21.

בפרק שסיכומו מובא להלן ניתן למצוא הצגה בהירה וממצה של עקרונות החינוך ההומניסטי ביוון העתיקה, ובעיקר באתונה. עקרונות אלה עיצבו במידה רבה גם את החינוך באימפריה הרומית וברנסנס, וניתן להבחין בהשפעותיהם על החינוך בעולם המערבי עד ימינו.

במחקר של גרדנר, שנמשך על-פני תקופה של לפחות חמש שנים, נבחנים 10 קמפוסים במגוון בתי ספר ברחבי המדינה (מהחוף המזרחי לחוף המערבי). באמצעות 200 ראיונות בכל קמפוס (סה"כ למעלה מ-2,000 ראיונות) עם שחקני מפתח עיקריים כמו סטודנטים מתחילים, סטודנטים במהלך התואר, הורים, חברי סגל, הנהלה בכירה, חברי נאמנים, ומגייסים לעבודה, הוא מבקש לבחון את מטרת החינוך הלא-מקצועי, את ציפיות הסטודנטים ממנו, את יתרונותיו וחסרונותיו, את האופן בו הם תופסים את ההשכלה הגבוהה ועוד שאלות, המלמדות על המקום של "האמנויות החופשיות" (liberal arts education) במציאות ימינו (Howard Gardner).

המאמר נסוב על האדם שעצם שאילת השאלות היא ממהותו האנושית. האדם שואף לחרוג מעצמו אל מעבר לעולמו הנוכחי, והצעד הראשון הוא העמדת הנתון בשאלה. הבעייתיות בחינוך היא המתח בין רצונו של המורה להשפיע על תלמידו ולהביאו לכלל חיקוי, ובין שאיפתו לחנך את התלמיד כך שלא יירתע מהצגת שאלות (שמואל שקולניקוב).

המאמר משווה את מושגיו של מרטין בובר – ”אני-אתה״, ”אני-הלז״ ו״זיקת גומלין״, הדנים בסוגי קשר ושיח בין בני אדם, וכן המושגים ”דיאלוג חלקי״ ו״אחריות״ (בין מורה לתלמיד) – למושגים ”הפנים״, ”האחר״ ו״אחריותי הקבועה כלפי האחר״ של עמנואל לווינס. על רקע מושגים אלה מציג המאמר את המשותף לעמדותיהם של שני הוגי החינוך ביחס לחינוך ואת המבדיל ביניהן (יונתן כהן).

האם ייתכן שבתודעה האנושית יש איזשהו רכיב רוחני שאינו ניתן לכימות ולהנהרה על סמך חוקי הפיזיקה, הכולל את הרצון החופשי, את הכוונות, את ההכרעות הערכיות ואת הרגשות? המאמר מציג את יסוד הרוחניות בתודעה ובחינוך, אבל מן הסוג האתאיסטי, הלא-מיסטי (יקיר שושני).

המאמר דן באירוניה ובכפל התפקידים שב"אני" של המורה כלפי תלמידיו – דיוקן האדם שלו – המאפשרים את התהליך החינוכי ואת צמיחתו של היחיד-התלמיד מתוך חירות ועצמיות (אריאל הירשפלד).

המאמר יוצא בביקורת נוקבת נגד זרמים פוסט-מודרניים ופוסט-ציוניים בחינוך. תוך כדי שהוא בוחר בס' יזהר כמייצגם, המאמר קורא לשיקומה של התפיסה החינוכית ההומניסטית-יהודית והלאומית-ציונית, ליישומה במציאות החברתית והכלכלית של ימינו ולהחזרת עטרת הפילוסופיה בהכשרת המורים, בעיצוב תכניות הלימודים ובתפקוד המחנכים (אליעזר שביד).

מחבר המאמר מציע לייבא לישראל תכנית לימודים הרווחת באוניברסיטאות מובילות בארצות הברית. כמענה למשבר במדעי הרוח, מזמין המחבר את הקוראים לבחון את האפשרות של לימודי ליבה שיהיו מובֽנים לתוך תכניות הלימודים במערכת ההשכלה הגבוהה. המענה שמציע המחבר מושתת על תכניות שקיימות באוניברסיטאות ייל וקולומביה והמתמקדות ב"ספרי מופת" (Great Books). התכניות מפגישות סטודנטים באופןישיר עם טקסטים קלאסיים, העוסקים בין היתר ב"דילמות הגדולות" של הקיום האנושי והמאפשרים גיבוש זהות ופיתוח אנושיות. המחבר דן בהיבטים של תוכן ופדגוגיה ומציע שתי אפשרויות ליישום הגישה במערכת ההשכלה הגבוהה בישראל. הוא מסכם בקָבעו שמודל זה מתאים במיוחד לחברה הישראלית, שכן הוא "מעודד מפגש בלתי אמצעי עם הטקסטים התרבותיים המכוננים ומבוסס על דיון ביקורתי, שבו בוחן הסטודנט את עצמו ואת החברה שבה הוא חי למול מורשת העבר" (עידו חברוני).

נייר העמדה "אדם מחונך עוצר בזמן" מציג לאנשי החינוך וההוראה הסבר תמציתי על תופעות הגזענות, פשעי השנאה והאלימות הפוליטית. בהמשך הוא מציג אבחנות והבחנות לגבי תהליכי ההיגרפות ב"נחשול". בחלק הארי מוצגים עשרה יסודות חינוכיים – אינטלקטואליים, רגשיים, חברתיים ופוליטיים – שאם נשכיל לטפחם כהלכה נצליח לטפח בדורות הצעירים את העמידות והחוסן כנגד הרוע, העוולות והזוועה שמחלות תרבות אלה גזורות על האנושות (נמרוד אלוני).