המאמר עוסק בתפקיד הידע בהוראה תוך התייחסות לצורך של מורים לטפל במגוון תחומי עניין בו זמנית. כדי לעשות זאת משתמשים המורים בשתי אסטרטגיות: האחת – הם מפתחים הרגלים אינטגרטיביים וחוקים משלהם (Rules of the Thumb ) המתאימים לטיפול בסיטואציות בעיתיות כאשר הן עולות, השנייה – הם מתכננים את השיעורים תוך צפייה כיצד הם יתפתחו בדומה למחזה דרמטי. לא ברור היכן וכיצד הידע מקדם את חזונם של המורים, אך ברור שהחזון תלוי בתחושה ברורה של מטרה, של כיוון ושל תנופה. רוב מורי המורים מנסים לטפח חזון בסטודנטים שלהם, אך העניין שלהם בכך יוצר שתי בעיות: א. נוצר קונפליקט עם העמיתים באוניברסיטה המצפים לראותם מכריזים בבירור על הידע הנלמד; ב. החזון הייחודי שהם מתייחסים אליו צר מידי, ומתעלם מתחומי עניין רבים שיש למורים ושהם מנסים לטפל בהם בו זמנית בעבודתם. (Kennedy, M.M.)

מחבר המאמר, העובד כמורה מורים באוניברסיטה ובמכללה אמריקאית, סבור כי יש להכשיר את פרחי ההוראה לא רק בכיוון תחומי הדעת ומיומניות פדגוגיות, אלא גם בתחום האינטליגנציה הרגשית. יש להקנות לפרחי ההוראה כלים להתמודדות עם הכיתה כזירה רגשית בה המצבים משתנים במהירות ובה התלמידים "מנסים" בדרכים שונות לבחון את היכולות הרגשיות של המורה החדש. המחבר מציע להכשיר מראש את פרחי ההוראה במכללה להתמודדות עם הכיתה כזירה רגשית. יש להקנות לפרחי ההוראה כלים ותובנות לפיתוח האינטליגנציה הרגשית שלהם. במהלך הקורסים שלו בהכשרה להוראה לומדים פרחי ההוראה כיצד להפיק משובים נכונים מתלמידי הכיתה, כיצד לראיין תלמידים וללמוד מהם תובנות חדשות, כיצד לבצע תצפיות מועילות בכיתה וכיצד לשמור על גמישות בדרכי ההוראה. יש חשיבות שפרחי ההוראה ייחשפו עוד במכללה למצבים של תנודות רגשיות בכיתה וכיצד להתמודד איתם (Sam M. Intrator)

ביחס ללימוד של תחומי הדעת במכללה יש לכותבים שלוש המלצות מרכזיות: א.יש לצמצם באופן ניכר את מספר תחומי הדעת הנלמדים במקביל. ב.יש לשבור את "עיקרון הרצף" בין השיעורים, כלומר להותיר מרחבי זמן פנויים משיעורים פורמאליים במהלך ימי הלימודים ובמהלך שנת הלימודים כולה. ג.המסגרת המארגנת של לימוד תחומי הדעת צריכה להיות "דיסציפלינה פדגוגית" השונה באופייה הן מהמקצוע הבית-ספרי והן מהדיסציפלינה המחקרית. תחומי הדעת הנלמדים על פי דרכה של הגישה השלישית המוצעת על ידי הכותבים נועדו לפתח את היכולת של הלומדים לעסוק באופן מורכב ועמוק יותר בשאלות חשובות, כלומר, שאלות שהתמודדות עמן מקנה לנו הבנה עמוקה של העולם בו אנו חיים ושל עצמנו. חיוני הדבר שהסטודנט להוראה יתנסה במהלך לימודיו במכללה בשורה של התייחסויות לשאלות שכאלה. שתחומי הדעת במכללה צריכים להילמד במסגרת מארגנת חדשה אותה מכנים חברי הצוות "דיסציפלינה פדגוגית". במושג זה כוונתם היא לתפיסה של הדיסציפלינות הקיימות לא כבסיס ליצירת ידע חדש ולא כמאגר של פריטי מידע שאותם יש למסור לדור הצעיר, אלא כפרספקטיבות חשובות להבנה מורכבת של העולם ושל עצמנו, החיוניות לחינוך הקוגניטיבי של צעירים (אמנון כרמון, שרית סגל, דוד קורן, יורם הרפז)

המאמר מדווח על מחקר של שני מורי מורים מתחילים שעברו מתפקיד של מורי כיתה לתפקיד של מדריכים פדגוגיים (university-based teacher educator) במהלך לימודיהם לדוקטורט באוניברסיטה. המחקר נעשה בשילוב של מתודולוגיה איכותית שכללה חקר מקרה ומחקר-עצמי (self-study), זאת כדי לחקור מאפיינים של ההקשר המוסדי שבפניו עמדו הנחקרים, את בסיסי הידע שלהם בתהליכי קבלת ההחלטות ואת שילוב הזהויות המקצועיות שלהם כמורי כיתה וכמורי-מורים. (Dinkelman, T. Margolis, J., & Sikkenga, K)

תכנית הקליטה למורים מתחילים שהחלה בשנת 2002 הוותה שינוי מרכזי ראשון בטיפול במורים מתחילים בסקוטלנד. מאמר זה מציג תיאור של השינויים הללו במסגרת ההתפתחויות בתיאורית החונכות בהקשר רחב יותר. הטענה היא שהאיכויות האישיות של החונך (induction supporter ) במהלך הכניסה להוראה מרכזיות להתפתחות של יחסי חונכות יעילה. הדעות של הסטודנטים, הם המתמחים לעתיד, מתארות מאפיינים מועדפים של חונכות יעילה. (Rippon, J. H., Martin, M)

דמיון מודרך הוא אחד האמצעים הנמצאים בשימוש שכיח בקרב מדריכים פדגוגיים, במיוחד כאשר המטרה היא לעורר אצל הסטודנטים מידה מסוימת של הזדהות ואמפטיה כלפי הילדים שהם עובדים אתם. המאמר דן בנושאים הבאים: יתרונות השימוש בדמיון מודרך, אופן השימוש בדמיון מודרך – בחלקו השני מציגה המחברת תהליך מומלץ ליישום הדמיון המודרך עם דוגמאות מפורטות. הדמיון המודרך במסגרת הכשרת הסטודנטיות – החלק השלישי מציג דוגמאות אחדות לתגובות הסטודנטיות בעקבות התנסויות אחדות בדמיון מודרך שהנחתה המחברת בכיתת הסטודנטיות. בדוגמאות אלו מודגמות כיצד נגיעה בזיכרונות ילדות עשויה להביא תועלת בתהליך הכשרת המורים, בעיקר בתחומים הדורשים מודעות מוגברת, יכולת אמפטיה לילד הרך, וכן מיומנויות רפלקטיביות (תמר אשר)

החוקרת בחרה להנחות קורס למתכשרות בהוראה תוך התבססות על מטפורה של מסע גבורה. בסך הכל המטפורה סייעה וחיזקה את המתכשרות, אך עוררה גם התנגדות ואי נוחות אצל חלקן, בייחוד כיוון שהסטודנטיות לא הצליחו לערוך הבחנה בין המסע והתהליך לבין דמות הגיבור. המחקר הראה כי מטפורת מסע הגבורה פועלת בשני מישורים: היא גם מציעה לכל אחד תמיכה אישית, וגם מהווה אמצעי ליצירת רשת קשרים אישיים ומקצועיים. (Lisa Goldstein)