התפיסה המונחית ביסודה של שיטת CLASS היא כי קיימים תהליכים אינטראקטיביים בסיסיים הרלוונטיים לאיכות ההוראה בכל גיל, ואלה באים לידי ביטוי בהגדרת התחומים וממדיהם, המשמשים להערכת איכות הסביבה הכיתתית לאורך כל שנות החינוך הפורמלי. אף כי תחומי ההערכה של איכות הסביבה הכיתתית מוגדרים באופן דומה, הממדים המפרטים כל תחום הם ייחודיים לשלבי התפתחות המוגדרים במונחים של קבוצות גיל. במילים אחרות, לפי תפיסה זו התהליכים היוצרים כיתת לימוד איכותית הם אוניברסליים, אך ביטוייהם ההתנהגותיים משתנים עם התפתחות הילדים.ביסודה, תצפית ה-CLASS מעודדת יצירה של שפה קוהרנטית משותפת לתיאור אינטראקציות מיטיבות ואקלים כיתה איכותי התומך בלמידה ובהתפתחות לאורך כל שנות הלימודים הפורמליים ( אורה אביעזר, יאיר זיו) .

בישראל הוכר שלב הכניסה למקצוע ההוראה כשלב מובחן בנתיבה המקצועית של כל עובד הוראה. זהו שלב המורכב משלוש השנים הראשונות של עובד ההוראה במערכת החינוך, והוא כולל את שנת ההתמחות בהוראה (שנת הסטאז') ואת השנתיים שלאחריה. ההכרה בשלב זה כשלב מובחן – אשר יש לו מאפיינים משלו מבחינת עובד ההוראה החדש, והוא מצריך דרכי פעולה ייחודיות מצד המערכת הקולטת ומצד המערכת המכשירה – הביאה להבניית תפיסה סדורה ולמיסוד נורמות מחייבות , המעוגנות בחוזר מנכ"ל משרד החינוך ( שרה זילברשטרום) .

בספר "מורים כלומדים" טוענת הכותבת פרופ' שרון פיימן-נמסר שלמידה רצינית ומתמשכת של מורים היא תנאי חיוני ללמידה אמיתית של תלמידים. היא בוחנת כיצד מורים רוכשים, יוצרים ומשתמשים בידע על הוראה במסלולי הנתיבה המקצועית שלהם. זהו אוסף מאמרים חשוב המעיד על התפתחותו של גוף ידע רחב על למידת מורים שבו יש לכותבת עצמה תפקיד מרכזי. הספר מציג מדגם של ידע שנוצר לאורך שנים כשהמכנה המשותף לו הוא ראיית המורים כלומדים. הוא מיצג את פירות מסעה של הכותבת מעבודתה ממורה, דרך היותה מורת מורים במסגרות של הכשרה ועד העיסוק במחקר הכשרת מורים ולמידת מורים. הספר משקף את השפעה של עמיתים, מורים ולומדים שקידמו את חשיבתה על התכשרות להוראה ותרמו לצמיחתו של גוף ידע שהפך לתחום מחקר מובחן. ( Feiman-Nemser, S ) .

המורה – לפחות בחברה החופשית – אינו רק טכנאי, אלא ממעצביו של התהליך החינוכי. זאת ועוד – הוא משפיע על התלמידים לא רק במעשיו אלא גם בזהותו. תפקידו של המורה אינו מסתכם בפעולותיו אלא שואב רבות מיכולתו להתבונן בעקרונותיו ובנאמנויותיו. הכשרתו להוראה מתחזקת לכן לא רק מתוך הגברת שליטתו בשיטות ההוראה, אלא גם מתוך פיתוח אותם משאבים המאפשרים לו לנהל שיחה עם הצעירים; כלומר באמצעות הרחבת הפרספקטיבה האינטלקטואלית שלו, חידוד יכולותיו היצירתיות והביקורתיות, והעמקת תובנתו למטרותיו כמורה ולטבע הסביבה שמטרות אלו מתממשות במסגרתה ( שפלר ישראל) .

להיות מורה מורים משמעות לא רק להכשיר סטודנטים להוראה אלא גם להתכשר להיות מורה במסגרות ההכשרה (Palmer, 1998). רק לעתים רחוקות מושם, בהתפתחות מקצועית, דגש על החשיבות לכך שמורים יכירו את עצמם, יהיו מעורבים וירחיבו את מודעותם ורגישותם לעולם וילמדו "מתוך הלב והנשמה" כדי שיוכלו גם לגעת ולהבין את נשמות תלמידיהם. התייחסות לחיים הפנימיים של מורים מזמנת להם ריענון של המחויבות והתשוקה להוראה תוך מפגש עם איכויות הליבה שלהם (Korthagen,2004), עם תחושת המשמעות שבהוראה (Intrator & Kunzman, 2006), ועם האותנטיות שלהם כאינדיבידואלים (Palmer, 1998). מטרת המחקר, שהוא מחקר עצמי, הייתה לבחון את ההשפעה של רפלקציית ליבה על החיים המקצועיים ועל דרכי העבודה של החוקרים כמורי מורים. שאלות המחקר היו: (1) אילו תובנות ואתגרים עולים באמצעות הניסיונות ליישם עקרונות של רפלקציית ליבה בעבודת ההכשרה? (2) אילו שינויים מתרחשים בדרכי ההוראה וביחסים עם עמיתים, סטודנטים ובין החוקרים לבין עצמם? המחקר נעשה באמצעות תיעוד וניתוח של פגישות, יומנים, תקשורת מקוונת ורפלקציות של סטודנטים ( Younghee, M.K., & Greene, W.K ).

דבורה גסר וציפי זלקוביץ מביאות במאמרן ( בתוך: אסתר יוגב, רות זוזובסקי (עורכות) . הדרכה במבט חוקר, מכללת סמינר הקיבוצים ומכון מופ"ת , 2011 ) את סיפורו של סגל ההדרכה הפדגוגית במסלול להכשרת מורים לבית הספר היסודי במכללת סמינר הקיבוצים. הסיפור נפרס לאורך ציר זמן של כעשר שנים . המדריכות הפדגוגיות במסלול זה מבצעות מחקר פעולה כחלק מהתכנית להכשרת מורים להוראה . המאמר מתאר את השנה הראשונה בעיצוב תהליך השינוי בדפוסי ההדרכה של המסלול, את התפתחותן של המדריכות הפדגוגיות המובילות את החידוש ואת האופן שבו חוו הקוראות את השינוי.

בהתבסס על ניתוח המשתמש במושג יכולת תעסוקתית((occupational competence) בהוראה ובהכשרה, בונים כותבי המאמר מערכת של דילמות העומדות בפני הכשרת המורים, וטוענים שניתוח כזה נדרש כליווי לניתוחים המוסדיים המקובלים הקיימים. הדבר משמש בידי הכותבים כלי להערכת עתיד הרפורמות בהכשרה השולטות עכשיו במדיניות ובשיח החינוכיים. המוצג במאמר זה אינו מציג תוכנית מקיפה אך עשוי לשמש משקל נגד לסיבוב האחרון של רפורמות "שינוי המשחק" המוצעים מחוץ למערכת. הדילמות שתוארו מצויות בשדה מזה זמן רב וכנראה ימשיכו להיות בו. צעדים בכיוון שהוצעו עשויים לתרום לשיפור ההכשרה וההוראה בכלל ( Sykes, G., Bird, T. & Kennedy, M ).

ספר זה מציג פסיפס של מחקרים עצמיים של מורי מורים ואנשי שדה, המתארים הן את דרך הבנייה והן את התוצרים של תכנית הכשרה חדשנית נה"ר (נתיב הכשרה רב-מסלולי), שנבנתה במהלך ארבע שנים במכללת לוינסקי לחינוך. הספר מאפשר לעקוב אחר דרך התנהלות פרואקטיבית ויצירתית של קבוצת מורי מורים, שתוך כדי שיח מתמשך, ליבון סוגיות הנוגעות לבעיות יסוד בתכנית ההכשרה ודיאלקטיקה בין הפרקטיקה לתיאוריה עיצבו סביבות למידה חדשניות. המחקרים מעידים על כך שלמרות ההשקעה האדירה במשאבים פיזיים ונפשיים, מורי המורים הללו לא חוו שחיקה אלא חשו צמיחה והתפתחות מקצועית ניכרת . המסר, העובר כחוט השני בפרקים השונים, הוא ש"אפשר גם אחרת". אפשר להכשיר מורים בשיתוף עם בתי ספר, תוך כדי הצבת דרישות אקדמיות גבוהות ובנייה של זהות מקצועית ושל יכולת מקצועית משמעותית של כל השותפים, החל בסטודנטים להוראה דרך מורים ועד למורי מורים ( עורכת : אילנה מרגולין ).

המאמר בוחן את הלימוד הסדנאי המתקיים במכללת אורנים משנות השבעים של המאה העשרים ועד ימינו ואת זיקתו להכשרת מחנכים ברוח הומניסטית, ומתמקד בשאלת מקומו של הגבול בין "תוכן" (לימוד של דיסציפלינארי וטקסטים כתובים) ל"תהליך" (עיסוק בצמיחה אישית ובמערכת היחסים בקבוצת הלומדים). המחקר מבוסס על עיבוד וניתוח של ראיונות עומק עם מנחי הסדנאות. המאמר מתאר את הסדנאות, את האווירה שליוותה את שלבי הקמתן, ואת שני המודלים שנוצרו: סדנאות המתמקדות בתהליך וסדנאות שנעות בין התוכן לתהליך. נמצאה התלבטות מתמדת של המנחים לגבי המודל הסדנאי הראוי, ושינויים במקומו של הגבול בין התוכן לתהליך. למרות שבתקופה הנוכחית המטוטלת נוטה לכיוון התוכן, דבר המשתלב בתהליכי האקדמיזציה במכללת אורנים ובצמצום המשאבים המיועדים לסדנאות, לטענת החוקרות, אין זה סוף פסוק. המסגרת הסדנאית מוסיפה להשתנות, והסוגיה ממשיכה להטריד מחנכים ומכשירי מורים והחוקרות ביניהם. החוקרות סבורות כי יש להכשיר מורים-מחנכים גם להיבטים החינוכיים שבהוראתם, ועבודה סדנאית היא כלי מתאים לכך, שהולם את "רוח אורנים" ( דינה לרון ונעמי דה- מלאך).

המחקר בוחן את תהליכי החשיבה של סטודנטים ביריעה רחבה של פרספקטיבות דיסציפלינריות, ובזאת ייחודיותו. למרות "מבול" הפרסומים (תיאוריות, פרויקטים ותכניות לימודים) ועוצמת העניין שמעורר תחום פיתוח החשיבה, השפעתו על הפרקטיקה החינוכית עדיין שולית, ומכאן חשיבותו של המחקר. ההוראה הנהוגה בבתי הספר עדיין ממשיכה להתעלם מהתחום, המורים שבויים במודל הוראה של "העברת ידע" (הרפז, 2005), ומרביתם מרגישים שממילא הם עושים זאת, ואם כך – אז במה החידוש, ומה יש עוד לשנות ולהוסיף ? על רקע דברים אלה עוצב המחקר במגמה להציע דרכי הוראה-למידה מאתגרות ועתירות חשיבה. הפעלת גישת מחקר איכותנית באוריינטציה פנומנולוגית תאפשר להבין את התפיסות הסמויות של הסטודנטים ואת תהליכי החשיבה שלהם. אם לא נבצע שינויים בהוראה ובלמידה במכללה, ננציח מעגל קסמים. גם המורים הצעירים שיצאו מהמכללה למערכת החינוך לא יהיו בעלי ניסיון בלמידה משולבת בחשיבה, ולכן יתקשו ללמד בדרך זו . במובן הזה המחקר מכוון להנביע ידע בתהליכי חשיבה דיסציפלינריים ודידקטיים, כדי למנף את סביבת הלמידה במכללות להכשרת מורים ולהופכה להכשרה משמעותית ומאתגרת ( מירה פוירשטיין וד"ר מירה קרניאלי).