פער ההישגים הוא אחד הנושאים המדוברים ביותר בארה"ב כיום. הכוונה היא לשונות בציונים במבחנים מתוקננים (standardized) בין שחורים ולבנים, לטיניים ולבנים, מהגרים שהגיעו לאחרונה ותלמידים לבנים. המאמר טוען שהתמקדות בפער הוא טעות. במקום זאת יש להביט ב"חוב החינוכי" של המדינה שהצטבר לאורך זמן. הו וב זו ששורשיו היסטוריים, כלכליים, סוציו פוליטיים ו/או מוסריים. וניתן לעשות אנלוגיה בינו לבין המושג השגור של "חוב לאומי" בהקשר של משמעותם של קיצוצים תקציביים ל"חוב החינוכי". כדי להבין את רעיון של "חוב חינוכי" צריך להשתמש בדמיון כדי לבנות מערכת של דימויים המתארים אותו. על הדימויים להזכיר לנו את ההשפעה המצטברת של חינוך דל, תנאי דיור דלים, שירותי בריאות דלים ושירותים ממלכתיים אחרים דלים יוצרים חברה מפוצלת שמשאירה ילדים רבים מאחור. על הדימויים האלה לאלץ אותנו להשתמש בידע, בכשירויות ובמוחיות הקיימים כדי לשכך את הסבל ככל היותר ( Ladson-Billings, G.) .

מדובר במעקב אחר קבוצת ילדים שהחל בשנות השישים ונמשך עד היום. הניסוי החל ב 1962 בעיירה בבית ספר בשם "פרי" בעיר בשם איפסלנטי במדינת מישיגן בארצות הברית. קבוצה של 48 ילדים בני 3-4, כולם שחורים החלו תכנית חינוכית בגן הילדים. הילדים הגיעו ממשפחות עניות שגרו בשכונות מצוקה ששיעור הפשיעה בהן גבוה במיוחד. במהלך העשור הקודם לתחילת התכנית הישגי תלמידי בבית הספר הזה דורגו בעשירון התחתון בהישגי התלמדים בעיר. בין התוצאות שגילו החוקרים: ששיעור התלמידים שהשתתפו בתכנית בכיתות לחינוך מיוחד היה נמוך. הגישה שלהם כלפי בית הספר היתה חיובית, וציוניהם בבית הספר התיכון היו גבוהים יותר מקבוצת הביקורת. שני שליש מהם סיימו תיכון לעומת 45% מתלמידי קבוצת הביקורת. (יוסי דהאן)

מגמת הביזור במערכות החינוך היא מגמה כלל-עולמית. מגמה זו נובעת מתהליכי דמוקרטיזציה, שמביאים למעורבות רבה יותר של האזרחים בנושאים רבים הנוגעים לחייהם, ומחוסר שביעות הרצון מההתנהלות של מערכות החינוך הריכוזיות ומהישגי התלמידים. המימצאים המגיעים מהמדינות השונות שיישמו תהליכי ביזור מצביעים על דואליזם ביחס כלפי הביזור. זהו תהליך הנמצא עדיין בשלבים של גיבוש וחיפושי דרך תכניים, רעיוניים ומקצועיים. (צפרית גרינברג)