קיים קושי לא מבוטל בהטמעת השימוש בפורטפוליו בהכשרה אקדמאית בכלל ובהכשרת מורים בפרט. הסטודנטים להוראה מתקשים להבין את משמעות הפורטפוליו ויש אצלם חוסר הבנה לגבי תפקיד הפורטפוליו בהכשרתם. מערכות ההכשרה הולנדיות מנסות מזה עשור להטמיע שימוש אינטגראלי בפורטפוליו בהכשרת מורים בעקבות ניסיון מוצלח בהטמעת השימוש בפורטפוליו בבתי ספר לרפואה בהולנד) והניסיון שצברו יכול לשמש מקור השראה ולמידה למורי מורים גם במערכות הכשרה אחרות בעולם. הכותבים, מורי מורים, חוקרים ומומחים לשיטות הוראה מציעים שיטת הוראה מוכחת לשילוב הפורטפוליו בהכשרת מורים. בתהליך שיזמו המחברים הם יצרו אנאלוגיות לשילוב הפורטפוליו. נעשה ניסיון סימולטיבי להשוות את הפורטפוליו לאמצעים כגון דף קורות חיים (CV) ואמצעים נוספים לקידום העובד בשוק העבודה. הניסיון מלמד כי השימוש באנאלוגיות אלו כחלק משיטת ההוראה לשילוב פורטפוליו מעמיק את ההבנה של הסטודנטים להוראה לחשיבות הפורטפוליו (Jan , Tartwijk, Martine van Rijswijk, Hanneke Tuithof, Erik W. Driessen.).

הדיאלוג הכיתתי המבוסס על שאלות ותשובות הוא מצב מורכב. מורים יכולים לטפח שאילה וחשיבה כשם שהם יכולים לדכא אותן. המורים יכולים לשפר את האינטראקציה שלהם עם התלמידים אם יהיו מודעים לחשיבותו של הדיאלוג השאלתי בכיתה ולהיבטיו השונים. בדיאלוג אמיתי המונע משאלות ותשובות נוצר תהליך שהן המורה והן התלמידים שותפים במסע לגילוי "האמת". דיאלוג כזה, המאפשר לתלמידים "להתקיל" את המורים בשאלות ובתשובות מקוריות ומפתיעות, עשוי לתרום להתפתחותו של המורה כמורה וכאדם – להחזיר אותו למקורות הידע שלו, לשאול עליהם, לבקר את הידע שלו וליצור ידע חדש. יצירת תנאים לדיאלוג כזה נותנת להוראה וללמידה משמעות חדשה (ניצה שחר)

למידה מאותגרת בעיות (PBL) היא שיטת הוראה המאתגרת את התלמידים ללמוד איך ללמוד, לעבוד בשיתוף פעולה בקבוצות קטנות על מנת למצוא פתרונות לבעיה תוך הסתייעות בידע התיאורטי שרכשו או רכישתו תוך כדי התהליך. למידת החומר התיאורטי כצורך העולה מהתמודדות עם הבעיה האוטנטית מסייעת לסטודנט לקשר בין התיאוריה למעשה ולתפוס את הלמידה כרלוונטית לעתידו המקצועית. מאמר מאיר עיניים המציג את עקרונות ההפעלה וההנחיה של למידה מאותגרת בעיות, ההיבטים הדידקטיים, הלמידה בקבוצות קטנות סביב בעיה מאתגרת, היישום בהכשרת המורים בעולם, הבעיות והאתגרים בדרך ליישום שיטת הוראה חשובה זו בחינוך ובהכשרת מורים, חסרונות ויתרונות השיטה מבחינת הסטודנטים ומבחינת ההכשרה (ינקלבסקי – גינט, אורלי)

בתי ספר מתקדמים בעולם נוטים כיום לאמץ את המודל הקנדי של למידת שפות בתנועה. כך לדוגמא, ביפאן, קנדה ובארה"ב ישנם בתי ספר משובחים רבים בהם נוהגים ללמוד לשון ושפות זרות בתנועה בכיתה, כלומר, התלמידים אינם יושבים מרותקים לכיסא אלא מרותקים למורה המפעילה אותם באופן דינאמי בקבוצות הנעות בכיתה ותלמידים הנעים בכיתה עפ"י קצב השיעור, שירי השיעור והמטלות המפעילות בתנועה של המורה. השיטה הזו אפקטיבית מאד להוראת שפות ובמדינות רבות בעולם מתעניינים ביישום השיטה הריתמית הזו גם אצלם. בתמונות המוצגות כאן לא מדובר בגן ילדים אלא בכיתות ד'-ה' בבית ספר יסודי ביפאן. הסקירה כוללת גם אסופת מקורות מידע וקישורים על למידה בתנועה.

בלמידה מבוססת על בעיות, המורה פועל כעין מדריך ומכוון, יותר מאשר מקור ל"פתרונות". למידה מבוססת על פתרון בעיות דורשת לבצע פתרון בעיות וחשיבה ביקורתית. הסקירה הנוכחית מציגה את האסטרטגיה של למידה מאותגרת בעיות (PBL) מנקודת המבט של הלומד. כלומר, מדובר על תדריך ללומד כיצד לבצע הלכה למעשה הליכי למידה עצמאיים ולהתמודד עם שיטת למידה מאותגרת בעיות. למידה מאותגרת בעיות מתאימה ללומדים מבוגרים ולסטודנטים במכללות, אך מחייבת הכנה מראש של הלומדים לשינוי המורכב המצופה מהם. תדריך זה יש בו כדי לסייע למרצים ולמורי מורים הנערכים לשלב למידה מאותגרת בעיות בכיתה או בקורס.

ספרה השיטתי של פרופסור Maggi-Savin-Bade על למידה מאותגרת בעיות בסביבה מקוונת מעורר עניין רב במכללות ובאוניברסיטאות הבריטיות. הספר שיצא לאור ב2007 , זכה לאחרונה לביקורות טובות ומשמש את המרצים ומורי המורים ברחבי העולם. הספר מציג הלכה למעשה את פרקי תכנון למידה מאותגרת בעיות בסביבה ממוחשבת מנקודת מבט יישומית. הספר מציג כמה וכמה דגמים ודוגמאות להעברת קורס או שיעור מאותגר בעיות (PBL) בסביבה מתוקשבת ואינטרנט. אחד הפרקים בספר חשוב זה דן בסוגיות של הערכת הלומדים בשיטת ה-PBL בסביבה מקוונת.

שיטת הג'יקסו מתבססת על הרעיון של למידת עמיתים. במסגרת זו כל משתתף אחראי על תחום תוכן מוגדר שבו הוא מתמחה ואותו עליו להקנות לחבריו.האחריות והמחויבות המשותפת מאפשרים שיתוף פעולה וחלוקת עבודה. בקבוצות האם כל משתתף אחראי על תחום מוגדר ובקבוצת המומחים כל הנציגים אחראים על אותו תחום תוכן . התדריך השיטתי, שהוכן על ידי מדריכות במחוז הצפון בהנחיית יהודית הרשקוביץ, מסביר את חלקי הפעילות , הכנת המשימות בקבוצת האם, היערכות להכנת המשימות בקבוצת המומחים, והיערכות לשיתוף ודיון במליאה .

מחקר של החוקרת פרופסור קרול דווק מאוניברסיטת סטנפורד, שבילתה את 10 השנים האחרונות בחקירת ההשפעה של מסרים חינוכיים שונים על ילדים. דווק ועמיתתה, ליסה בלקוול, בדקו את ההשפעה של התערבויות חינוכיות שונות על 70 תלמידים, בעלי הישגים נמוכים. חלק גדול מעבודתה של דווק בודק את ההשפעה של סוגים שונים של חיזוקים. בניגוד לאמונה הרווחת, היא גילתה שמתן שבח לילדים על היותם חכמים, עלול להיות בעל השפעה שלילית על הישגים בלימודים. לעומת זאת, אם משבחים אותם על המאמץ שהשקיעו, יש לכך השפעה חיובית. ילדים שזוכים מגיל צעיר למחמאות על האינטליגנציה המולדת שלהם, מתמקדים תכופות בהגנה על הדימוי שלהם כ"חכמים" . ילדים שזוכים מגיל צעיר למחמאות על האינטליגנציה המולדת שלהם, מתמקדים תכופות בהגנה על הדימוי שלהם כ"חכמים". במחקר, נטו ילדים אלה לוותר בקלות כשהועמד בפניהם אתגר אינטלקטואלי, או כשהם לא קלטו את הדברים מיד. הם החלו גם להפחית מערכם של מאמצים ולהתייחס לעבודה קשה כאל משהו שסותר את הדימוי שלהם כ"ילדים חכמים". בסופו של דבר, שבחים רבים ביחס לאינטליגנציה המולדת, עלולים לגרום להערכה נמוכה מדי של היכולות: מכיוון שהם מפחיתים מחשיבות המאמץ, הם עלולים להגיע למסקנה שכישלונם להבין כל דבר באופן מיידי מוכיח שהשבחים הקודמים שקיבלו לא היו מוצדקים.

בין מעלותיו של ההומור בהוראה האקדמית ניתן למנות את שיפור האווירה בחדר הכיתה, את ההנאה האינטלקטואלית שהוא גורם, את תרומתו לפיתוח חשיבה יצירתית ואת ביסוס מעמדו של המורה כמנהיג מקובל על כיתתו. מחקרים מלמדים, שהומור בשיעור קשור להישגים אקדמיים של הסטודנטים ולהפחתת תופעות לחץ וחרדה. למרות כל זאת, רק אחוז קטן של מרצים משתמשים בהומור כחלק משגרת ההוראה, הן משום שהם מרגישים חסרי מיומנות טבעית לעסוק בכך, או משום שהם חוששים שהשימוש בהומור עלול לפגוע בתדמיתם ובמעמדם או לעלוב בסטודנטים. המאמר מנסה לשכנע מרצים להשתמש בהומור בשיעוריהם ככל האפשר ובמידה (שרה זמיר)

עם כל הרצון והכוונות הטובות יש בכל כיתה ילדים רבים המתקשים להתאים עצמם לבית הספר וזקוקים לבית ספר שיתאים עצמו אליהם. היוזמה המוצגת במאמר גורסת כי במקום "לרפא" את הילדים יש לספק להם מסגרות ואתגרים שבאמצעותם הילדים ה"בעייתיים", יזכו לחוויות למידה חיוביות ומרגשות, לתחושת הצלחה ומסוגלות, ויביאו הישגיהם בפני חבריהם כדי שאף יזכו בהערכתם של אחרים וכך יפיקו את המרב מלימודיהם. "כפפה ליד" היא ערכה או קבוצת פעילויות אישית, אשר המחנכים והמורים תכננו והכירו במיוחד בעבור ילד מסוים או ילדה מסוימת שהתקשו להשתלב ברוב פעילויות הכיתה וליהנות מהן. (עדה סוידובסקי)