ילדים נולדים עם רצון בסיסי לתקשר, להתבטא, להביע וליצור. האומנות יכולה להביא לידי מימוש את כל הרצונות האלו, לשקף את מכמניו של הילד ואף לחזק מיומנויות של חשיבה ביקורתית, חתירה לפתרון בעיות, מוטוריקה עדינה וגסה, אוריינות שפה ותקשורת. בנוסף, מסייעת האומנות לילדים לממש את הפוטנציאל הטמון בהם, לחזק ביטחון עצמי, להתחבר, להתגבש, לשתף פעולה ולהשיג מטרות משותפות. על רקע זה, המאמר מציג מטרות ודרכים פדגוגיות ופרקטיות באמצעותן ילדים בגילאי 6-3 יכולים, באמצעות אומנות, להביע את עצמם.

מחקר זה גורס כי גננות יכולות, ואף צריכות ומחויבות, לדעת לטפל בעצמן. לא רק שחמלה-עצמית-מודעת מטפחת את רווחתן הנפשית של הגננות, בכוחה גם להשפיע לחיוב על הלמידה וההתפתחות של ילדי הגן. שכן, פרקטיקה זו מסייעת להן לבחון סיטואציות, ולהשיב עליהן, מתוך נקודת מבט שקולה, רגועה ומודעת. זאת, במקום להגיב באופן אינסטינקטיבי, יצרי ובהול.

לכאורה, הכישורים החשובים ביותר הם הפדגוגיים. אולם, הגננות מבהירות כי בשנה הראשונה בבית הספר היסודי, בשל השינוי המוסדי והפונקציונלי, אוחזת את הילדים בהלה, והם מנתבים את עיקר האנרגיה להכרת הסביבה והתאקלמות. על כן, הם עלולים להתקשות בקליטת מידע חדש. לכן, אין להפחית בחשיבות של טיפוח כישורים חברתיים-רגשיים, כי להם קשר ישיר להישגיות האקדמית. כמובן, שהסתגלות הילדים תלויה גם בתמיכה ההורית, במשאבים המשפחתיים הקיימים, בכימיה הנוצרת עם המחנכת החדשה ובאיכות הקהילה הבית ספרית.

מחקר זה בוחן ומציג סדנת חממה חדשנית לליווי גננות בשנת ההתמחות בהוראה. בסדנאות הליווי, הגננות המתמחות זוכות לפרוק תסכולים מול עמיתות, להעצים את ביטחונן העצמי ואת תחושת המסוגלות העצמית, להכיר עמיתות לדרך, לטכס עצות, לתכנן מערכי שיעור בחברותא, לבחון דרכי התמודדות עם ילדים מתקשים ולהתוודע לזכויותיהן כעובדות הוראה ולנהלי הרשות המקומית. ייחודה של סדנה זו הוא קישורן של הגננות המתמחות לגורמים רלוונטיים ברשות המקומית ובדרגי הפיקוח, מתוך שאיפה להביא להתייעלות בינאישית, פרסונלית וניהולית.

מאמר זה מתאר מיזם בשם ג'ה דסטו שפיתחו בשווייץ חוקרי מקצועות ה-STEM וחוקרי חינוך לגיל הרך במטרה לשלב הוראת פיזיקה בגני הילדים באמצעות משחק חופשי. בעולמם הייחודי של הילדים, משחק הוא תחום העיסוק הרציני, מגרש המשחקים משול למקום עבודה ולמעבדת מחקר ניסויית ודווקא בתוך המשחק בכוחם להפגין רצינות, שאפתנות והתמדה. במהלך פעילויות המשלבות בין מדע לבין משחק, חוזה הגננת ברמה ההתפתחותית, החברתית, החישתית, הרגשית והקוגניטיבית של ילדי הגן ומתאימה עבורם את המשך הליווי החינוכי.

הכלת גננים ממין זכר יכולה לנפץ חשיבה מסורתית בקרב הורים, להטמיע תפיסה מגדרית מאוזנת בקרב ילדים ולהוביל לחברה שוויונית הן בשוק התעסוקה והן בחיי הפרט, החברה והתרבות. לשם המטרות הנעלות הללו, יש להשקיע בתיווך הרעיון להורים ולגבש מדיניות ברורה בנושא שוויון מגדרי והכלת גברים בחינוך לגיל הרך.

מחקר זה בחן התנהגויות בריוניות מנקודת ראותם של ילדי גן ומצא כי הפחד הגדול ביותר של הילדים הוא להידחות על ידי חבריהם, דפוסי הבריונות הנפוצים ביותר הם: אי שיתוף במשחק, נידוי מקבוצה, לגלוג וקריאה בשמות גנאי, גננות עלולות להתעלם מילדים שסובלים מבריונות בגני ילדים והתכונות המשותפות לילדי גן שסבלו מבריונות הן קשיי שפה, חוסר הבנה של כללי משחק והתייחסות שלילית מצד נשות הצוות.

המחקר בנוי משאלונים שמולאו על ידי 715 ילדים, 158 הורים ו-33 גננות שלקחו חלק בתוכנית הכנה לגן בשם Me and My School, שהושקה ב-21 גנים ברחבי קנטקי. נמצא שילדים שמשתתפים בתוכניות הכנה לגן מתאקלמים ביתר-קלות ואף נוטים להפוך למנהיגים חברתיים ומודל לחיקוי. יתרה מכך, מידת המוכנות של ילדים למוסד חינוכי בפתח שנת הלימודים יכולה לנבא את סיכויי הצלחתם לרכוש ידע, להיתפס כבוגרים לגילם (על ידי הגננות) ולהגיע להישגים בהמשך חייו.

המאמר בוחן את האופנים בהם ילדי גן בדרום קוריאה חווים ולומדים סיפורי אגדות קלאסיים. לאורך חמישה חודשים, נבחנה תגובת הילדים ל-16 סיפורים ונמצא כי הז'אנר הספרותי הסב לילדים הנאה, סייע לפתח יכולת לשונית ופתיחות אמפטית, שימש כבסיס למשחקי תפקידים, עודד חשיבה ביקורתית וחידד את יכולתם לזהות דעות קדומות וסטריאוטיפים.

רשימה זו סוקרת הנחיות חדשות בנוגע להחלטה כיצד לחגוג יום הולדת בגן, לשיקולים שעל הגננת לשקול בהקשר זה, לרבות שיתופם של ההורים בחגיגה. הרשימה מדגישה את התפקיד החיברותי ואת הקשרו הרחב יותר של אירוע יום ההולדת ומבקשת להשקיף על תפקיד זה בעת יישום ההנחיות.

קשיי היום-יום של הורים בכל הנוגע לגידול ילדים בגיל הרך משפיעים על רווחת ההורים ועל יחסיהם עם ילדיהם. מחקר זה בוחן האם ישנם הבדלים בין קשיי היום-יום של הורים לילדים המשתייכים למסגרות גני ילדים בהם מיושם יום לימודים קצר לעומת מסגרות בהם מיושם יום לימודים ארוך. החוקרים שיערו שהורים לילדים השוהים זמן רב יותר בגן יחוו פחות קשיים הקשורים לחינוך וטיפול בילדיהם, אך המסקנה הכללית אליה הגיעו היא שאין כך הדבר. הורים לילדים במסגרות של יום לימודים קצר או ארוך דווחו על רמות דומות של קשיי יום-יום.

מחקרים העוסקים בגיל הרך דנים בשנים האחרונות בסוגיית "קולם" של ילדים. מחקר החינוך לאמנות, לעומת זאת, מתמקד דווקא בבחינת עמדות המבוגרים, לומדים ומלמדים, וכתוצאה מכך גישותיהם של ילדים לא נבחנו באופן מספק. המחקר העומד במרכז המאמר בחן בגישה פנומנולוגית את מקומן של האמנויות החזותיות בחייהם של ארבעה ילדים בני 6-5 מכיתה משולבת של גן וכיתה א' בסידני, אוסטרליה. מגוון כלי מחקר מ"גישת הפסיפס" (mosaic approach) הותאמו לחקירת האופן שבו ילדים מבינים את חוויית לימודי האמנות שלהם. לאור השאלות החדשות שעלו בעקבות הכרת תפיסותיהם של ילדים, נשקלו אפשרויות לשיפור דרכי הוראת האמנות.