בספרו החדש טוען ד"ר רוני אבירם כי בתי הספר ומערכות החינוך בעולם המערבי "אינם מספקים את הסחורה" ולוקים בכשלים תפקודיים שונים למרות גלי הרפורמות והשינויים שעברו עליהם בעשורים האחרונים. יש צורך לשנות את בית הספר כדי שיתאים למציאות החדשה ויתפקד בה ביתר הצלחה. אולם הצורך לשינוי מעורר את השאלה כיצד יש לשנות את בית הספר? על פי איזה דגם? בית ספר העתידני צריך להתבסס על שלוש תכונות מהותיות: 1. מחויבות להתאמה (מושכלת, קונסנזואלית, מודעת ודינאמית) למציאות הפוסט-מודרנית. 2. מחויבות לשינוי מסדר שני. 3. קיום מנהיגות (מקצועית) שמקיימת את תהליכי המחקר והפיתוח, הניהול וההערכה של בית הספר העתידני (באופן לא דואלי).

מטרת המאמר היא להתחקות אחר הסיבות לקשיים ביישום רפורמות בחינוך, כפי שהדבר עולה מהניסיון הבינלאומי בנושא זה. המחבר ממליץ, על יסוד ניתוח שיטתי, לקחת מהרפורמות שהוצעו או נוסו עד היום ושהושקעו בהן משאבים את מה שמתאים ליעדים של היום, ולבדוק מה אפשר לעצב מחדש כדי שיתאים למחר. על הרפורמה ל"הצטנע" ביעדיה ולא להתיימר לפתור את כל חוליי החברה. על הרפורמה בחינוך להתמקד בראש ובראשונה בממד הפדגוגי ולהשקיע בו את מרב המשאבים (חיים גזיאל).