החינוך המקוון שם יותר ויותר דגש על שיטות למידה שיתופיות. למרות היתרונות הפדגוגיים של למידה שיתופית, לומדים מקוונים עשויים לתפוס פעילויות למידה שיתופיות כהתנסויות מתסכלות. המטרה של מחקר זה היא לאפיין את תחושות התסכול כרגש שלילי בקרב לומדים מקוונים העוסקים בהתנסויות מקוונות של למידה שיתופית מבוססת מחשב (CSCL – computer-supported collaborative learning), ויתרה מזאת, לזהות את המקורות שאליהם משייכים הלומדים את תסכוליהם. המחקר נערך על קבוצה של ארבעים סטודנטים הרשומים בתכנית לתואר שני בלמידה מתוקשבת (e-learning) בקמפוס הווירטואלי של האוניברסיטה הפתוחה של קטלוניה (UOC – Universitat Oberta de Catalunya), והתנהל בסמסטר השני של שנת הלימודים האקדמית 2011-2010 ( Capdeferro, N., & Romero, M).

מחקר זה פיתח משחק מקוון חינוכי, סופר משלוח (Super Delivery), המכוון לידע אודות חיסכון בחשמל, וערך חקר מקרים של שמונה תלמידי כיתות ו' המשתמשים במשחק זה, כדי לחקור את הגורמים המשפיעים על היעילות של רכישת ידע של תלמידים בלמידה מבוססת משחקים דיגיטליים. מחקר זה נהג לפי ההליך שהוצע על ידי מיילס והוברמן (Miles & Huberman, 1994) לניתוח נתונים איכותניים ולמציאת תבניות על פני המקרים ( Fu-Hsing Tsai, Kuang-Chao Yu, Hsien-Sheng Hsiao).

עיקרו של מאמר זה הוא בחינתם של המאמצים לשלב את הטכנולוגיה הדיגיטלית בחינוך מאז שנות ה- 60. בחינה זו נערכת מנקודת מבטם של מאפייני התנועות האפוקליפטיות לפי מחקריו של יוסף דן . במאמר זה יוצגו טיעונים המצביעים על כך שכל מאפייני התנועות האפוקליפטיות חלים על תופעות רבות המלוות את תחום הטכנולוגיה בחינוך, בעיקר בשנים האחרונות. מטרת זיהוי המאפיינים האפוקליפטיים בתחום הטכנולוגיה בחינוך היא לספק כלים לניתוח המכשולים העומדים בדרכם של החוקרים והמורים בפיתוח התחום כתחום דעת המבוסס על ידע (יהושפט גבעון).

דו"ח מחקר חדש שפורסם לאחרונה בקנדה מגלה כי יש בניגוד לציפיות הסטודנטים שם אינם מתלהבים מקורסים מתוקשבים. הדו"ח מעורר סימני שאלה בקנדה וגם הפתיע לחלוטין את מובילי התקשוב החינוכי באוניברסיטאות שם . נשאלת השאלה מדוע הדור המתוקשב הידוע כ Digital Natives אינם מתלהבים מלמידה מתוקשבת? נשאלת השאלה מה הם הגורמים לפער ציפיות משמעותי זה בין מקדמי הלמידה המתוקשבת בקנדה ( ללא ספק אחת המדינות היותר מתקדמות בתקשוב החינוכי ) ותפיסתם האידיאליסטית ובין עמדות הסטודנטים.

מאז שנת 2008 מפתחים במערכת החינוך בדרום קוריאה מודל חדשני של בתי ספר תיכוניים הנקראים בתי ספר חכמים ( Smart schools) . הרעיון הוא לפתח בתי ספר תיכוניים שסביבת הלמידה שלהם היא כולה מתוקשבת וגם דרכי ההוראה של המורים מבוססים על אמצעיים טכנולוגיים מתקדמים . במיזם זה השקיעו הדרום קוריאנים מאות מיליוני דולרים מתוך הנחת יסוד כי זו הדרך להכשיר את הצעירים לעבודת ההי-טק במפעלים הטכנולוגיים הגדולים במדינה כמו סמסונג ואחרים. מעבר למאפיינים של טאבלטים לכל התלמידים ולוח "חכם" למורה , בתי הספר החכמים בדרום קוריאה (ראה סרט וידאו) יצרו בקרה על כל סביבת הלמידה האישית של התלמידים , בכניסה לכיתות, במעקב של ההורים מהבית דרך האינטרנט ובניטור בלתי פוסק מצד המערכת הממוחשבת הבית ספרית.

משיכה ושמירה על מורים יעילים בבתי ספר עירוניים באוכלוסיות עניות הוא אתגר קריטי. יש חוקרים המפרשים את שיעורי התחלופה הגבוהים בבתי-ספר אלה כעדות לכך שמורים מעדיפים לעבוד עם תלמידים חזקים, משיגים. אחרים טוענים שמורים עוזבים כתוצאה מתנאי עבודה דלים הקיימים באופן מתמיד בבתי ספר אלה. על אף יצירת איזון בהיבט של חלוקת משאבים תקציביים, תפרוסת המורים המיומנים עדיין אינה שווה, ואיוש בתי ספר אלה במורים יעילים מהווה קושי (Allensworth et al., 2009). הטיעון המובא במחקר זה הוא שעדויות ממחקרים רחבי-היקף מראים שהדפוס של עזיבת בתי ספר "קשים" עשוי לשקף העדפות של מורים לסביבות עבודה טובות יותר ולא לתלמידים אחרים ( Kraft, M) .

המסקנה המרכזית שעולה מן הממצאים היא שהאינדיקטורים לבדיקת הצלחת התכנית, דינמיים ומשתנים בהתאם לזמינות המשאבים למורה ובהתאם לפעולות המתרחשות בבית הספר. לכן על מנת להצליח בהגדלת היקף השיעורים המתוקשבים, יש להקל על המורה במהלך תכנון השיעורים וביצועם על ידי יצירת מקום אחד וירטואלי, קרי הפורטל הבית ספרי, המאפשר נגישות אל מוקדים אחרים, החיוניים והחשוביםלעבודתו ( רוני דיין, נגה מגן נגר) .

בית הספר, אומר סטיב דנינג, מוביל גישת הניהול הרדיקלי בארצות הברית, אינו בית חרושת אלא ארגון שעובד עם ידע. כדי לעבוד ביעילות עם ידע, יש לאמץ שיטות ניהול עדכניות ולהגדיר מחדש את מטרת ההוראה והלמידה . הבעיה הגדולה ביותר היא הניסיון ליישם בחינוך מודל חרושתי של ניהול, מודל שמארגן הכול לטובת יעילות "המערכת" ולמען צורכי הגדילה שלה, ושכופה על תלמידים, מורים, הורים ומנהלים להתיישר לפיו. גלגלי השיניים של "המערכת" מסתובבים ומסתובבים, ועם הזמן גדלות העלויות שלה, יעילותה פוחתת, והתלמידים, המורים וההורים כאחד מרימים ידיים ( אנתוני קודי ) .

לפני כ־15 שנה הקים משרד החינוך במסגרת המזכירות הפדגוגית את גף ניסויים ויוזמות בניהולה של גנית ויינשטיין (ויינשטיין וגל 2008). במוקד העשייה עומד בית הספר הניסויי, המוגדר "מוסד העוסק ברציפות ובהתמדה בחדשנות חינוכית פדגוגית או ארגונית". ההשקעה הגדולה בפיתוח בתי ספר ניסויים יורדת לטמיון משום שמשרד החינוך אינו "ארגון לומד" המסוגל ללמוד מבתי הספר הניסויים ולהפיק מלמידה זו מדיניות חינוך . ( דוד חן ) .

ההצטיידות הטכנולוגית של בתיה"ס בשנתיים האחרונות, במסגרת התוכנית להתאמת מערכת החינוך למאה ה 21- , כרוכה באתגרים ובבעיות לא מעטים. במאמר המתפרסם בגיליון האחרון של "קולות" – כתב העת לענייני חינוך וחברה של המכללה האקדמית לחינוך קיי בבאר שבע, מועלים חלק מהם, גם כאלו שלא תמיד ניתנת להן הדעת ב"מירוץ" לתקשוב ביה"ס. את המאמר, שכותרתו "הטכנולוגיה בבתי הספר בישראל – בעיות בדרך לתקשוב מלא", חיברה ד"ר ערגה הלר.