במאמר מוצג תהליך ההתפתחות של השכלת נשים ערביות בדואיות בנגב משנות השישים של המאה ה-20 עד לימינו באמצעות סקירת ספרות וראיונות אישיים עם עשר נשים בדואיות פורצות דרך. נתוני הראיונות נותחו בניתוח תוכן, שהצביע על אתגרים פיזיים, חברתיים ומנטליים איתם התמודדו הנשים בתהליך היציאה ללימודים ורכישת ההשכלה. רכישת ההשכלה מאפשרת להן להיות סוכנות שינוי, ליצור ניעות (מוביליות) חברתית ולפרוץ את הדרך לנשים אחרות בחברה הבדואית. גם כותבת המאמר נמנית עם קבוצה זו של נשים פורצות דרך.

מספרם המוערך של התושבים הבדואים בשטח ישראל הוא 300 אלף, כ-260 אלף מהם חיים בנגב. סקירת מחקר זו עוסקת בהכשרת מורים מהחברה הבדואית, בקליטתם במערכת החינוך ובחסמים העומדים בפניהם ובגורמים המובילים את האוכלוסייה הנסקרת לבחור במקצוע ההוראה.

מטרת המחקר הנוכחי היא לבחון תהליכים ותוצרים מוטיבציונים-רגשיים הכרוכים ביישום המתודה "למידה מבוססת פרויקט" (Project Based Learning-PBL) בקרב פרחי הוראה. המחקר נשען בעיקר על תיאורית ההכוונה העצמית (Deci & Ryan, 2000) ותיאורית הזרימה (Csikszentmihalyi, 1990). המחקר מתמקד בבחינת האפיונים של סביבת הוראה–למידה המתבצעות באמצעות ה-PBL: תמיכה בצרכים פסיכולוגיים בסיסיים, אוטונומיה, שייכות ומסוגלות. בנוסף, המחקר מתמקד בבחינת ההבדלים בין קורס מסורתי/רגיל ובבחינת ההבדלים בתהליכים המוטיבציוניים בהקשרי PBL בין פרחי הוראה יהודים ובדואים (חיה קפלן, ורד רפאלי).

מאמר זה דן בממצאי מחקר שבחן מסלול לימודים ייחודי לתעודת הוראה ותכנית הלימודים הנלמדת במסגרתו. מסלול לימודים זה נפתח בשנת הלימודים תשנ"ח במכללה אקדמית לחינוך בדרום הארץ מתוך כוונה להעצים את אוכלוסיית המורים לעתיד במגזר הבדווי ועל ידי כך לקדם את האוכלוסייה הבדווית בכללותה ואת הדיאלוג ויחסי הגומלין בינה לבין האוכלוסייה היהודית בישראל. תכנית הלימודים במסלול מתבססת על הגישה הרב-תרבותית הפרטיקולרית, ועיקרון מרכזי שלה הוא הצורך לחזק את תחושת הדימוי העצמי של הסטודנטים באמצעות העמקת הידע על מורשת התרבותית האסלאמית והערבית לצד חיזוק הידע והמיומנויות האקדמיות. ממצאי המחקר נאספו באמצעות ניתוחי תוכן איכותניים פרשניים. ראשית, נבחנה מידת ההתאמה של תכנית הלימודים במסלול הבדווי/ערבי ללימודי תעודת הוראה לעקרונות הגישה הרב-תרבותית הפרטיקולרית. שנית, נבחנו ההשקפות של אנשי סגל וסטודנטים שהשתתפו במסלול על מידת ההשפעה של הלימוד בתכנית על קיומם ועל איכותם של דיאלוגים עתידיים בין ערבים ליהודים בתוך הקמפוס ובחברה הישראלית ( רוני ריינגולד).

המאמר עוסק במשמעות שמעניקות סטודנטיות בדואיות להוראה, כפי שהיא באה לידי ביטוי בדו-שיח המתקיים ביניהן לבין הקהילה שהן חיות בה ואשר בה התחנכו. המחברת מציעה את סיפוריהן של המתכשרות להוראה כבסיס לניתוח המעמד המשתנה של האישה הבדואית וקהילתה. לטענת המחברת הנשים מאמצות שיח המסגל את החינוך ואת ההוראה אל מהלך חייהן. הן מעניקות משמעות לפנייתן להוראה בצל סיפורה של החברה הבדואית, הנמצאת בתהליכי שינוי עמוקים. (ענת פסטה-שוברט)