מיסוד הוא התהליך שבו מבנה או מנהג חדש מוטמעים בתוך מערכת המבנים והמנהגים הקיימת. מיסוד הוא תהליך בו מספר גדל והולך של יחידים בארגון מאמצים התנהגויות ועמדות המקושרות לחדשנות. מחקר זה בודק את תהליך המיסוד של רכז התקשוב. תפקיד חדש יחסית בבתי הספר. התהליך נבדק באמצעות השוואה בין תרשים מבנה הארגון, כפי שצויר על ידי המורים ותרשים מבנה הארגון הפורמאלי של בית הספר. הממצאים מראים שרוב המורים (72%) ייצגו את רכזת המחשבים בתרשימי המבנה שלהם, אבל רק 31% ייצגו במדויק את מיקומה בהיררכיה. מסקנת המחקר הנוכחי היא לכן, שמיסוד תפקידה של רכזת התקשוב הוא סמלי בעיקרו, ומשרת את יחסי בית הספר וסביבתו יותר מאשר את יחסי המורות עם התקשוב (דורית טובין, ענת דיין)

מאמר זה בוחן את מבנה השתתפות בשיח הכיתה, תוך התמקדות באופיו הא-סימטרי של אירוע דיבור זה. העבודה מעוגנת במסגרת התיאורטית של חקר השיח מנקודת מבט סוציולינוויסטית. ניתוח השיח ממחיש עד כמה שיח הכיתה הוא אירוע דיבור מיוחד ומורכב, שבו משמשים המורה והתלמידים כ"קהיליית דוברים", היוצרים אורח דיבור מיוחד. הממצאים מצביעים על הפרדוקס בתופעת השליטה בשיעור: על פניו נראה כי למורה יש כוח אבסולוטי על תלמידיה, אבל ניתוח השיח מראה שסמכותה אינה דבר מובן מאליו, וכי היא משתמשת באסטרטגיות לשוניות רבות ומגוונות כדי לבסס את השפעתה (אסתר ורדי-ראט, שושנה בלום-קולקה)

המחקר הנוכחי שנערך בשבדיה, ביקש לבדוק האם אכן המגמה של עידוד למידה עצמית, הנחיה מתוקשבת ולמידה יחידנית בסביבות מתוקשבות אכן אפקטיבי בראייה כוללת של תהליכי למידה. המחקר השבדי ביקש לבדוק את המסורת הקיימת שם של חינוך ליברלי המקדם למידה עצמית של לומדים בוגרים (תלמידי תיכון בשנתם האחרונה וסטודנטים מתחילים) נכונה גם במציאות של סביבות למידה מתוקשבות ההולכות ונעשות שכיחות שם בחינוך התיכוני ובחינוך הגבוה. הממצאים גילו כי המורים בקורס המתוקשב, בניגוד להתנהגותם בכיתה, נוטים לגלות עמדות פאסיביות, להגיב להודעות של הלומדים אך לא בהכרח ליזום הודעות. בניגוד לציפיות, אין עדיין ללומדים בקורס מתוקשב דינאמיקה משל עצמם לגיבוש עבודת צוות ונדרשת יותר מעורבות פעילה והכוונה של המורים וזאת על מנת להניע תהליכי למידה וחקר (Agneta Hult, Ethel Dahlgren, David Hamilton and Tor Sderstrm)

אחת התרומות המרכזיות של העבודה הנוכחית, היא בזיהוי הפער הקיים בין התיאוריה, העמדות ותפיסות התפקיד של המורה המקוון, כפי שמדווח בספרות המקצועית, לבין היישום בפועל של תפקיד המורה המקוון. פער זה מונע את מימוש המתודה החדשנית של האי-לרנינג ומימוש הפוטנציאל הגלום בטכנולוגיות התקשוב. כדי שההוראה המקוונת תצליח, המורים ובכללם המרצים בהשכלה גבוהה, צריכים לגשר בין חידושי הטכנולוגיה לבין המתודה החדשנית של הלמידה מרחוק. המורים צריכים להבין שמתודת האי-לרנינג אין פירושה שימוש בטכנולוגיות בלבד, אלא ניצולן הנכון לקידום הלמידה ברוח הפדגוגיה החדשה. מניתוח ממצאי המחקר הנוגעים לרמת ההנחיה בקורסים המקוונים, נראה בבירור, כי בניגוד לרמות הידע והיישום הגבוהות יחסית המוצבות במטרות הקורס והנדרשות במשימות הלמידה – בפועל המורה מנחה בעיקר ל"מה" צריך לעשות, אין כמעט הנחיה ל"איך" לבצע את המשימה וכמעט ולא קיימת הנחיה לתהליכים מטא-קוגניטיביים. (עפרה ניר-גל, טליה נור, רפי גלברט, רוני ריינגולד)

המאמר מתאר את השינויים העתידיים הצפויים להתחולל במערכות חינוך, וכיצד הם עשויים להשפיע על תפקוד המורים ותפקידם, ועל הכשרתם לקראת מילוי המשימות החדשות. על המורה יהיה להקדיש משאבים רבים להתפתחותו המקצועית, לשלוט במגוון מאגרי המידע הקיימים, להעמיק את ידיעותיו בתחום מומחיותו, אך גם לרכוש ידע בתחומים שאינם קשורים לנושא מומחיותו. שליטה במגוון מאגרי הידע תדרוש מהמורה להיות לומד לכל החיים. אפשר לצפות שמידת ההטרוגניות של התלמידים תהיה בעתיד רבה יותר מהיום, ועל המורה יהיה להציג פתיחות מרבית ולהעניק לפרט את הלגיטימציה לטפח את העדפותיו גם אם הן נוגדות את ה"זרם המרכזי". (רונית בוגלר)

ככל שנושא הבלוגים הולך ומשתלב יותר ויותר בכיתות הלימוד ובקורסים בעולם עולות דילמות חדשות ונחשפים התחבטויות מבחינת ציבור המורים ששילב את הבלוגים בהוראה ובלמידה. אחת הדילמות החשובות אשר מעסיקות את ציבור המורים בעולם היא השאלה היא מה היא רמת המעורבות של המורה בבקרת הכתיבה של בלוגים שכותבים תלמידים או לומדים בקורס. האם המורה צריך ליצור בקרת איכות של הבלוג , כלומר להציב לו גבולות כלשהן בכתיבה ולבדוק את הבלוג לפני שעולה לאוויר או האם לתת לתלמידים חופש פעולה מלא. אין תשובה פשוטה וישירה לדילמה מורכבת זו. ההחלטה תלויה בשאלות מעשיות כגון האם הבלוג נותר סגור בגבולות הקורס או שחושפים אותו באינטרנט לעיני כל. שיקול שני הוא מידת הבגרות והאחריות של התלמידים או הלומדים. האם ניתן לסמוך עליהם שלא יחרגו מהגבולות הקיימים בכתיבה (Steve Dembo).