הפרק "הפרוזה במקרא" מתוך הספר "צוהר למקרא" מסייע למורים לתנ"ך להנגיש את היסוד הספרותי של המקרא. מבחינה זו, מבחינים המחברים בשני סוגים עיקריים: שירה וסיפורת (פרוזה). ואולם, המחברים מבהירים כי בספרי התנ"ך אין הפרדה מוחלטת בין שני סוגים אלו. כך למשל, פרוזה שקולה מצויה ברוב ספרי התנ"ך. עם מאפייניו הבולטים של הסיפור המקראי מונים המחברים קיצור, מספר קטן של גיבורים, עמימות של עמדת המספר, לשון מאופקת ושימוש באמצעים אמנותיים כגון מילה מנחה וחזרות.

ספר זה נכתב כמסגרת תאורטית מנחה לתוכנית לימודים להוראת מקורות יהודיים, והרלוונטיות שלו התחזקה בעקבות הדיון המתמשך על הדתה.
הספר מנתח באופן חריף את דרכי ההוראה המקובלות של המקורות והמסורת היהודית, ומציג את גישת ההוראה הערכית-רלוונטית.

בעבודתה בחרה יעל שפיגלמן לדון בנושא הגישה המסורתית בלימוד המקרא; נושא זה קרוב ללבה, וכפי שתיארה במבוא, העסיק אותה רבות במיוחד בשנים האחרונות. במשך תקופה ארוכה היא תהתה האם ישנה דרך לעדכן ולרענן את הלימוד השמרני ואת היחס המקובע כלפי הפרשנות המסורתית בחינוך הדתי, ומנגד- האם יש מקום לשילוב מקורות מסורתיים ולעיון בתפיסות העבר בחינוך הממלכתי (יעל שפיגלמן, רביבים מחזור יב)

צוות המפתחים במט"ח השלים לאחרונה את השדרוג התוכני והטכנולוגי של אתר תנ"ך לבגרות, המסייע לתלמידים ללמוד ולהתכונן לבחינת הבגרות בתנ"ך, עודכן בהתאם לתכנית הלימודים החדשה (תשע"ג).סביבת הלמידה מתאימה לכל התלמידים הנבחנים בתכנית הלימודים הרגילה, ומותאמת גם לתלמידים עם לקויות למידה והפרעות קשב וריכוז.

נדב חרובי מאמין , מניסיונו כמורה לתנ"ך , ששום אסון לא יקרה אם תבוטל הבגרות בתנ"ך, יתרה מכך, ביטולה יכול להיות דבר מרענן לטווח הקרוב ונפלא לטווח הרחוק. כותב נדב : " למרות שמעולם לא "הגשתי" לבגרות בתנ"ך, לימדתי בכיתה יו"ד את "החומר" לבגרות וכאשר לימדתי ספר שמואל בחטיבת הביניים אמרתי לעצמי לא פעם: "הממ, זה יכול להופיע בקטע שלא נלמד" בבגרות (ששמו הרי צריך להיות, "קטע שלא נלמד בתיכון"). כלומר, אני מכיר את בחינת הבגרות, ולא – היא לא כל כך נוראית ולא כל כך מזעזעת, הסיבה שצריך לבטל אותה היא שהחלופה יותר טובה.

המאמר הנדון מתאר קורס ניסיוני בהוראת מקרא על פי השיטה הקונסטרוקטיביסטית, שהתקיים במכללת סמינר הקיבוצים בשנת תשס"ג. תכנית הקורס גובשה עבור קבוצת סטודנטים מן המסלול לחינוך דמוקרטי, מסלול שבו מתעתדים הלומדים מלכתחילה להכשיר עצמם להוראה בדרכים חלופיות. העקרונות המשותפים לחינוך הדמוקרטי ולשיטות ההוראה-למידה הקונסטרוקטיביסטיות היו ברורים למדי: צמצום ההגמוניה של המורה כמי ששולט במידה רבה על חומר הלימוד ועל מהלך השיעור, העברת האחריות ללומד, התביעה לרלוונטיות, עידוד של פעילות גומלין בין תלמידים, הוראה בין-תחומית, משוב שאינו שיפוטי וכדומה ( שולה קשת).

הכיצד נוכל לגרום לבני הנוער ללמוד את התנ"ך ולהוקירו? האם בשיטות של לימוד אסוציאטיבי שנועד לקרב את המקרא לחייהם של התלמידים על ידי תשלום מחיר כבד של ויתור על הבנה מדויקת של הטקסט? יש לבחון דווקא כיצד מחקר המקרא יכול להשתלב ולחבב את התנ"ך על התלמידים ( תמיר סגל) .

'בהוראת ספר איוב לא הייתי מתחילה בקישור החומר לתלמידים ובהדגשת המהות האוניברסאלית שבו. לא משום שאי-אפשר לקשרו אלא משום שהסיפור עושה זאת בזכות עצמו וטוב מאיתנו. ניתן לחשוב על פתיחות שונות להוראת איוב, אך לדעתי על הטובה מביניהן חשב כבר בעל ספר איוב עצמו. אתחיל. ללא אקדמות והקדמות בקריאת הסיפור.לאחר קריאת הסיפור התלמידים יחלקו (על דפים עם צילום פרקים א-ב) את הסיפור על ראשיתו של איוב לחמישה חלקים ויגדירו את מרחב ההתרחשות של כל אחד מהם ( אדוה הכהן).

סרט יכול להיות כלי לימודי יעיל ולא רק "אתנחתא בידורית". ארבעה שיעורי תנ"ך עם "נסיך מצרים". הנחת היסוד המרכזית העומדת ביסוד פתרון זה מבוססת על ההבנה שבעוד שתלמידים תופסים תכופות את התנ"ך – שפתו, עלילותיו והנושאים הנידונים בו – כקשה להבנה, לא רלוונטי לחייהם ומשעמם, העיבוד הקולנועי לטקסטים תנ"כיים יכול לשמש גשר בינו לבינם, שכן היחס של תלמידים אלה לשפת הקולנוע ומאפייניה אחר לגמרי. התנ"ך מאיים עליהם ואילו הקולנוע בדרך כלל לא. כדאי אפוא למורים להשתמש במשאב תרבותי העשוי להיות כלי לימודי יעיל, ולא רק "אתנחתא בידורית". ( אמתי מור) .

את היוזמה שלה , שיטה לשיפור הבנת הנקרא בתנ"ך , הגתה אביה זמרן , מורה ותיקה לתנ"ך בבית הספר האזורי סולם צור בקיבוץ גשר הזיו, אחרי שהגיעה למסקנה כי תלמיד ישראלי ממוצע אינו מבין כמעט אף פסוק מקראי. לדבריה , אף שלפניו מונח טקסט עם אוצר מלים בשפת אמו, הצעיר הישראלי נתקל בשורה שלמה של "מוזרויות" שמציבה חיץ בלתי עביר בינו לבין הבנת הנקרא. אמנם, היא קובעת, העברית המחודשת בת ימינו בנויה על בסיס העברית העתיקה, אך במהלך השנים חלו בה שינויים רבים כל כך, עד שאין מנוס מהצורך לבנות גשר דידקטי על פני התהום הזו. זמרן גורסת כי יש ללמד את הטקסט המקראי כמו שלמדים שפה זרה – באופן מובנה ובשיטתיות, והכי חשוב – כבר מהפעם הראשונה שבה נתקל הילד בתנ"ך. את השיטה שפיתחה זמרן , "מקרא בראש הנקרא", היא מיישמת בשנים האחרונות עם הצוות שלה בבית ספרה ( יעל אפרתי) .

צחי רולניק , מורה בתיכון הכפר הירוק ערך ניסיון מעניין וחדשני לשלב בלוג לימודי בכיתות שהוא מלמד. הבלוג, שיצר לכיתות שלו , מכיל את עבודות הסיום היצירתיות שהוטלו על תלמידי כיתות ז' וח' אותם הוא מלמד בכפר הירוק. כותב צחי רולניק בבלוג, "בסוף השנה רציתי לנסות משהו מעט אחר. בקשתי מתלמידי לסקור את כל החומר שלמדו ולבחור נושא שדיבר אל ליבם במיוחד. התלמידים התבקשו לבחור או ליצור בעצמם – יצירת אמנות, קומיקס, קטע מוסיקה, קטע שירה ולנתח אותו אל מול הכתוב התנ"כי ואל מול מחשבותיהם ורגשותיהם . הבלוג הזה הוקם במטרה לתת ביטוי לעבודות המרשימות שנוצרו והוגשו. אז קבלו אותם את תלמידי מכיתות ז' וח' עם עבודות שלבטח ישאירו עליכם רושם כפי שהשאירו עלי ".

במאמר זה, המחברים שואלים מדוע המשאבים הרבים אשר מופנים להוראת התנ"ך והלשון העברית אינם תורמים בפועל לידיעת המקצועות האלה. המאמר שלהלן מצביע על כך כי קיים קשר הדוק בין הכשלים בהוראת שני המקצועות. לטענת המחברים, שורש הבעיה טמון בחוסר ההבחנה בין שפת התנ"ך לבין השפה המדוברת כיום בישראל. לא העברית כי אם הישראלית היא שפת אמם של ילדי ישראל. על כן, יש להתחשב בכך כי המקרא אינו כתוב כלל בשפת אמם של הישראלים אשר קוראים בו. המחברים טוענים כי מאחר והתנ"ך כתוב בשפה אשר אינה שפת אמם של דוברי הישראלית, הוראתו חייבת להיעשות בשיטות המשמשות בהוראתן של שפות זרות. בדרך זו לימוד התנ"ך והוראתו יהפכו אפשריים, מעשירים ומתגמלים.

המיזם "התנ"ך בפייסבוק" משלב בין החדש לישן: התוכן המוכר מן התנ"ך בכלי הוראה חדש. את הרעיון לשילוב זה הגתה ד"ר יעל קשתן. המיזם מיושם בידי סטודנטים להוראת המקרא של מכללות לוינסקי לחינוך. מטרתו היא לעורר עניין בתנ"ך ובתכניו בדרכים מקוריות. למיזם "התנ"ך בפייסבוק" שני ערוצים: האחד, קהילה המנהלת שיח על תוכני המקרא; והאחר, למידה חווייתית בשיעורים מתוקשבים בבית הספר. בערוץ האחד, המטרה היא להקים קהילה שבה יתקיים שיח תרבותי-ציבורי סביב תכניו של המקרא. ערוץ זה של המיזם נועד עבור כל אחד ממשתמשי הפייסבוק. המטרה המרכזית היא להשיב את העניין בתנ"ך אל התרבות שלנו כיום: להזכיר את הסיפורים ואת המורשת היהודית והישראלית הקשורה בהם ושצמחה על בסיסם. שאיפתם של המעורבים במיזם היא ליצור אינטראקציה בין הדמויות לבין עצמן וביניהן לבין קהל הגולשים, מבוגרים כצעירים (נתן יולזרי, שירלי ואילן אבקסיס).

כותבת המורה לתנ"ך אורנית פרידמן בבלוג שלה : "אין לפסול לגמרי את ערכו של ספר הקריאה ותחושת האצבעות בין הדפים. למעשה, כל עוד המערכת החינוכית נשארת מסורתית בתחום הערכה ובחינות הבגרות עדיין נעשות באמצעים שאינם טכנולוגיים, יש לשלב הן טקסטים דיגיטאליים וסביבות דיגיטאליות ללמידה ולצד כל אלה לעודד לקורא ספרים וטקסטים לא דיגיטאליים ולעודד כתיבה יצירתית. (מומלץ באמצעות בלוג). האחד אינו פוסל את השני ואם אפשר גם וגם עוד יותר טוב. " ולי, כמורה לתנ"ך, מקצוע הידוע ברייטינג נמוך בקרב תלמידי ישראל בשל הטקסט המקראי, כיצד עלי להתמודד עם הקושי כאשר אפנה לתלמידי."..

המקרא נתפס כמקצוע עתיק, שאבד עליו הכלח, לא רלוונטי לימנו, לא שימושי ולא מעשי. על מנת לקרב את המקצוע אל תלמידי בתי הספר עלה רעיון לשלב את המקרא עם פלטפורמה שהוכיחה את הפופולריות שלה בקרב בני הנוער: הפייסבוק. הרעיון פשוט: סטודנטים למקרא במכללת לוינסקי לחינוך יפתחו פרופילי פייסבוק לדמויות מקראיות שונות (בהסתמך על המקרא, מדרשי חז"ל…). דמויות אלה תעלנה מערכי שיעור לפייסבוק, וכך התלמידים יזכו לשיעור עשיר, מגוון ומרובה אפשרויות. הלימוד המקוון טומן בחובו עושר ומגוון בדמות קישורים, סרטונים, מסמכים משותפים, מאגרי ידע ועוד. מי שבחר את הפייסבוק כזירת ההתרחשות הם למעשה התלמידים עצמם. הרצאתו של ד"ר אילן אבקסיס בכנס מיומנויות המאה ה-21 בהוראה ובהכשרת מורים במכון מופ"ת.