רעד אל העם : על המהפך הנדרש בהוראת תנ"ך בישראל

גלעד צוקרמן וגתית הולצמן " רעד אל העם : על המהפך הנדרש בהוראת תנ"ך בישראל" גילוי דעת ( כתב עת רב-תחומי לחינוך , חברה ותרבות) , גיליון מס' 1 , ינואר 2012 ע"ע13- 30

במאמר זה, המחברים שואלים מדוע המשאבים הרבים אשר מופנים להוראת התנ"ך והלשון העברית אינם תורמים בפועל לידיעת המקצועות האלה. המאמר שלהלן מצביע על כך כי קיים קשר הדוק בין הכשלים בהוראת שני המקצועות.
לטענת המחברים, שורש הבעיה טמון בחוסר ההבחנה בין שפת התנ"ך לבין השפה המדוברת כיום בישראל. לא העברית כי אם הישראלית היא שפת אמם של ילדי ישראל. המחברים מסבירים כי הישראלית היא הכלאה בין העברית, היידיש ושפות נוספות. הישראלית נבדלת מן העברית באוצר המלים שלה, בתחביר, במערכת הזמנים, בסמנטיקה, בפונטיקה ובפונולוגיה. ההבדלים יורדים עד לשורשי הלשונות, ולכן יש לראות בהן שפות שונות.
אשר להוראת המקרא, יש להתחשב בכך כי המקרא אינו כתוב כלל בשפת אמם של הישראלים אשר קוראים בו.

החוקרים טענים כי המחקר הבלשני אשר ממצאיו נסקרו במאמרים מוכיח כי קיים מחסום לשוני בלתי – עביר, כזה המטרפד כל אפשרות לקריאה ישירה ומידית במקרא. הבלשנות המודרנית גורסת כי המנגנונים המשמשים לרכישת שפת אם שונים בתכלית מאלה המשמשים לרכישת שפות נוספות (Chomsky, 1957).
מחקר עדכני בתחום הנוירופסיכולוגיה הקוגניטיבית (Ibrahim, 2009 ) מעניק גיבוי מדעי נוסף לתיאוריה הזאת ומוסיף לה ממד חשוב – הוכחה כי בעת השימוש בשפת אם פועלים במוח מרכזים אחרים מאלה הפעילים בעת השימוש בשפות אשר נרכשו באופן אחר.

המחברים טוענים כי מאחר והתנ"ך כתוב בשפה אשר אינה שפת אמם של דוברי הישראלית, הוראתו חייבת להיעשות בשיטות המשמשות בהוראתן של שפות זרות. בדרך זו לימוד התנ"ך והוראתו יהפכו אפשריים, מעשירים ומתגמלים.

במקביל לכך יש לכבד את השפה הישראלית הנוהגת כיום ולחדול לייסר את הציבור הדובר אותה על כי לשונו אינה כפופה לחוקי העברית הקדומה.