לצד השקעות הענק הצפויות והברוכות במערכת החינוך בשנים הקרובות יש לאמץ את ההמלצות הבאות החסרות ברפורמות בחינוך: העצמת מנהלי בתי הספר היסודיים והורדת דרגי הפיקוח הכפולים (משרד החינוך והרשויות המקומיות) תוך יצירת אפשרות לפלורליזם ניהולי על בסיס קהילתי, מקומי ומגזרי, מסלול מיון מיוחד למעוניינים להצטרף למקצוע ההוראה שבמרכזו בדיקת הכשירות הערכית והמגויסות הציבורית לצד תגמול למצטרפים, מהלך לאומי בן חמש שנים תחת הכותרת חממה לאומית לחינוך אשר במהלכו כל מורה חדש בישראל יזכה לעידוד כספי (בדמות תוספת משמעותית במשכורת והפחתה של 20 אחוז בשעות ההוראה לצרכי המשך ההתמחות בבית הספר), בכל בית ספר יש למנות רכז מורים חדשים ושיפור ההוראה במשרה מלאה שמטרתו להעניק תמיכה במהלך שנות ההתמחות למורים חדשים ( אריה קיזל ).

לפני כעשור הממשלה בסינגפור הכינה פלטפורמת מדיניות שמובילה לתכנית לימודים חדשנית ולפדגוגיה חדשניות . למרות מערכת הרעיונות של שליטה ובקרה של הממשלה, וההיסטוריה של תגובתיות בית הספר לצרכי הכלכלה, בתי הספר עדיין יצטרכו לעבור טרנספורמציה רצינית בהכנת תלמידים לכלכלה המבוססת על ידע. המאמר טוען שהמוקד הנוכחי בחדשנות בתכנית הלימודים, בפדגוגיה ובהערכה צריך להיות מלווה בתצורה מחדש בו זמנית של ההנהגה ושל ארגון בית הספר, וליצור טרנספורמציה רחבה בבית הספר המעניקה יותר העצמה למורים ( Dimmock, Clive, Goh, Jonathan W. P).

השיטה החדשנית שהנהיגו בשבדיה התבססה על שובָרי חינוך, אשר משנה מגמת הקצאת המשאבים לחינוך ומתעלת אותם ישירות למשפחות במקום לבתי הספר. כך יכולות המשפחות לבחור בין בתי ספר ציבוריים ופרטיים, ובהתאם – לשלם את כל שכר הלימוד המבוקש או רק את חלקו. שיטת השובָרים מבוססת על ההנחה, כי בחירת הורים ותחרות בין בתי הספר הפרטיים והציבוריים ישפרו את החינוך לכל הילדים. את השובָרים מממנים המדינה, מוסדות פרטיים, או שילוב של שניהם. שני מרכיבים עיקריים עמדו בבסיס הרפורמה השוודית: האחד, מתן עצמאות מלאה להורים בבחירת בתי הספר שבהם ילמדו ילדיהם (פרטיים או ציבוריים), תוך הענקת שובָר כספי מטעם המדינה לכל בית ספר בגין כל תלמיד שהצטרף אליו. כך קיבלו ההורים כוח עצום: לקבוע איזה בית ספר יגדל ואיזה יקטן, איזה בית ספר יזכה במשאבים רבים ואיזה בפחות. המרכיב השני היה מתן אפשרות לפתיחתם של בתי ספר פרטיים, שלהבדיל מבעבר, יכלו לקבל מן המדינה מימון (שובָרים) על פי מספר התלמידים שבוחרים ללמוד בהם. עם זאת, על בתי הספר הוטלה המגבלה של קבלת כל תלמיד המבקש ללמוד בהם, ללא קשר ליכולתו הלימודית, לרקעו או ליכולתו הכלכלית (גבריאל בן עמי).

רבות נכתב על ההצלחה של מערכת החינוך בפינלנד, אך מאמרו הקצר של פרופסור עמי וולנסקי מצליח לחדש לנו בנושא ולהוסיף כמה תובנות. אחת מהן והחשובה: "בעולם פועלות שתי אסטרטגיות הפוכות לקידום החינוך. האחת, זו המכתיבה תוכנית לימודים אחידה, רואה בתחרות בין תלמידים ומוסדות חינוך אמצעי לשיפור הישגים, עושה שימוש במבחנים השוואתיים לדירוג תלמידים ומוסדות ולפיכך אף מתייגת אותם". " אסטרטגיה שנייה, הפוכה, ניתן למצוא בפינלנד. היא ביטלה את הפיקוח על מוסדות החינוך, והעבירה תקציבי מדינה ורשויות מקומיות לסמכות בתי הספר. בית הספר מופקד על פיתוח תוכנית לימודי החובה, השתכללותה והתחדשותה. לכל תלמיד תוכנית התקדמות אישית, והמבחנים משמשים ככלי בידי המורים לתכנון האמצעים הנדרשים להתקדמות. 30% מהתלמידים זוכים בסיוע ותמיכה נוספים.

במאמר מועלים ארבעה קני מידה, שצריכה להיות ביניהם התאמה, שיש להשתמש בהם כדי לשפוט את האפקטיביות של מנועים חיוביים. יש לשאול האם המנוף שנבחר: (1) מעודד/מטפח הנעה פנימית של מורים ושל תלמידים? (2) מערב מחנכים ותלמידים בשיפור מתמיד של הוראה ולמידה? (3) מעודד עבודה שיתופית או עבודה בצוות? (4) משפיע על כל המורים והתלמידים – ב-100%? ( Fullan, M ) .

מנכ"ל משרד החינוך של פינלנד בחמש השנים האחרונות והממונה על מדיניות ההוראה בבתי הספר ובאוניברסיטאות, מתמצת את סוד ההצלחה של התלמידים הפינים במילה אחת: שוויון. כך, לדבריו, הפכה פינלנד ממדינה שבשנות השבעים עוד נחשבה נחשלת, ורק ב־1995 הצליחה להיכנס לאיחוד האירופי, למקום הראשון בשלושת מבחני פיזה הראשונים של הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (OECD) . לפני 40 שנה הבינה הממשלה בפינלנד שאין קרן חיסכון בעלת תשואה גבוהה יותר משאר ההשקעה בחינוך, והחליטה להשקיע באופן פעיל ונחוש את כל מרצה ורבים ממשאביה כדי לשנות מן היסוד את מערכת החינוך. בשנת 1970 נכנסה לתוקף הרפורמה בחינוך במדינה, חרף התנגדויות חריפות מצד ארגוני הימין וגורמים בממסד החינוכי ובאקדמיה. במסגרת הרפורמה הוטל חוק חינוך חובה עד גיל 15, ובוטלו ההפרדות בין בתי ספר עיוניים לבתי ספר מקצועיים – שהמשיכו להתקיים, אולם התלמידים יכלו לבחור אם הם מעוניינים ללמוד בהם ( רומס, ארז) .

התלמידים הקוריאנים אינם מביישים את ארצם במבחנים בינלאומיים. במבחן פיז"ה של ה-OECD שבדק את רמת הבנת הנקרא של תלמידים ביותר מ-70 ארצות, קוריאה לקחה, יחד עם פינלנד, את המקום הראשון. אבל בניגוד למדינת ישראל הרי בדרום קוריאה מבינים עתה כי זהו לא בהכרח המנוף להצלחה הכלכלית. קוריאנים רבים מודאגים מכך שמערכת החינוך הנוכחית אמנם מאתגרת אקדמית את התלמידים, אך "אינה מכינה אותם לעבודה בתעשייה ובחברה". דרום קוריאה מבינה עכשיו שכדי להשתלב בזירה הגלובלית ככוח בעל זהות ייחודית, עליה לשים כעת דגש על יצירתיות.

ד"ר אורנה נפתלי מדווחת במאמר מרתק על החלטת ממשלת סין משנת 1999 ליישם בבתי הספר ברחבי המדינה תכנית רפורמות מקיפה בשם "חינוך לאיכות". התכנית מבקשת לטפח בקרב התלמידים הסינים תכונות כגון חשיבה עצמאית, יזמות ויצירתיות, בין השאר בעזרת שינוי דרמטי באופי היחסים בין המורה לתלמיד וביצירת אקלים בית ספרי "דמוקרטי" ו"ידידותי" יותר. על פי הצהרות הממשל הסיני , שינויים אלו אמורים לסייע לשפר את "האיכות הירודה" של התלמידים הסינים וכך לחזק את מעמדה של המדינה בזירה הבינלאומית. אחת המטרות העיקריות של התכנית הסינית לקידום "חינוך לאיכות" היא פיתוח חשיבה יצירתית, יזמית ועצמאית יותר בקרב תלמידי בית הספר, בין השאר בהחלפה של שיטות לימוד פסיביות, כגון תרגול מכאני , שינון בעל פה או דקלום ספר הלימוד בשיטות שאמורות לעודד למידה פעילה ומעורבת יותר. המורים שפגשה אורנה נפתלי בשנגחאי אינם מקבלים כיום את השיח הרפורמות הרשמי כפשוטו, אלא מנהלים משא ומתן יום יומי מורכב בין המקומי לגלובלי ובין המסורתי למודרני ( אורנה נפתלי) .

מטרת המאמר הנוכחי הינה להאיר את סוגיית חזרתן הבלתי נמנעת של רפורמות בית- ספריות. לשם כך מציג הכותב שלוש דוגמאות, ובהמשך בודק כיצד ניסו חוקרים להסביר את חזרתן של רפורמות בית-ספריות; ולבסוף, מאחר שההסברים המוכרים מתעלמים מראיות רבות או פוסחים עליהן, מציע הכותב חלופות שיביאו בחשבון גם את הראיות הסותרות. נקודה חשובה נוספת היא שמעטות הרפורמות שנועדו לשנות משהו בכיתה שאכן חוצות את סף הכיתה ונשארות בתוכה. לקובעי מדיניות, למורים, לפקידים מקצועיים ולחוקרים חשוב להבין מדוע רפורמות חוזרות אבל מצליחות לעתים נדירות בלבד לשנות מן היסוד את שגרות החינוך הבית-ספרי. אי-הבנה של הגורמים הרלוונטיים עלולה לגרום ליישום של פתרונות לא מתאימים, לבזבוז אנרגיה ולייאוש מצטבר. הכלים שיש בידינו כדי להבין את הדברים אינם אלא מטפורות פגומות שבאות במקומה של מחשבה מעמיקה. ניתן לשפר את המצב על ידי צבירת מידע על רפורמות מסוימות והתחקות על קורותיהן. אפשר לעשות עוד יותר על ידי לימוד ארוך טווח של רפורמות בניהול, במבנים בית-ספריים, בתכניות לימוד ובהוראה, במטרה לזהות בהן דפוסים חוזרים. כמו כן, אפשר לשפר את המצב על ידי בחינה מדוקדקת של ההסברים החלופיים שהוצעו כאן ובמקומות אחרים ועל ידי הערכתם לאור הנתונים ( קיובן, לארי).