שתי גישות עיקריות מאפיינות את היישום של תיאוריות פסיכולוגיות בחינוך: יישום המתייחס באופן כללי לתחום הדעת ויישום חינוכי המתייחס באופן ספציפי לתחום הדעת והפעילות בו. הגישה המכלילה של יישום בתחום הדעת מנסה לגבש תיאוריה קוגניטיבית כללית או מוכללת ומיומנויות קוגניטיביות כלליות אחרות אותם ניתן ליישם גם בתחומי דעת שונים . הגישה של יישום ספציפי לתחום הדעת מנסה להתאים תיאוריות קוגניטיביות באופן מובהק לתחומי דעת כגון מתמטיקה או הבנת הקריאה. הגישה הספציפית המתואמת לתחומי הדעת נעשתה שכיחה הרבה יותר מאשר הגישה המוכללת , אך היא נכשלה בגיבוש מודל מאוחד של למידה והוראה. המאמר מתאר ניסיונות אמפיריים שונים לחזור וליישם תיאוריות פסיכולוגיות כלליות יותר תוך התייחסות לתיאוריה קוגניטיבית מאוחדת הנקראת Theory of successful intelligence –אינטליגנציה מצליחה מעבר ל- IQ . המאמר מאיר העיניים נכתב ב2008 ע"י פרופסור רוברט סטרנברג מגדולי המומחים בפיתוח החשיבה והמיומנויות הקוגניטיביות בחינוך .(Sternberg, Robert ).

מחברי המאמר סבורים כי קצרה ידה של הפדגוגיה כיום להכיל את יחסי הגומלין בין לומדים, בסיס ידע ורכישת תחום דעת וכי הפרדה הדידקטית בין יחיד וסביבת הלמידה היא לעתים מלאכותית וחסרת תוקף. בניתוח תהליכי למידה כיום יש להכיר בחשיבותם הגוברת של תחומי הפסיכולוגיה הסביבתית, תודעה מצבית, תודעה מבוזרת ותיאוריות המעורבות הפעילה המוכיחות כי יכולות וכישרונות צומחים בהקשר לסביבה לימודית מפרה המאפשרת התנסות מצבית ולא רק תוצר של למידה יחידנית וכישרון. כלומר, הלמידה המשמעותית כיום היא מצב של זרימת מידע בין לומדים ובין הסביבה התרבותית-חברתית הרלוונטית. כיתות הלימוד אינן רק מרחב לפיתוח הכישרון והיכולות, אלא מרחב תרבותי דינאמי שמאפשר לתלמידים והלומדים לגבש את תודעתם ותבונתם תוך כדי אינטראקציה עם הסביבה המשיקה הרחבה יותר ( Sasha Barab , Jonathan .Plucker ).