חקר המוח וחינוך חולקים בינהם תחומי עניין משותפים הנוגעים לנושאים מרכזיים בחינוך ולמידה. למרות נושאי העניין המשותפים, אין עדיין בנמצא שיתוף פעולה פורה בין התחומים ולעיתים נדמה שלא ניתן לגשר על הפער ביניהם. שני תחומי הדעת מפותחים, לכל אחד יש את הפילוסופיה, השיטות, הנחות היסוד, ההדגשים והשפה הייחודית לו. ובהעדר שפה משותפת, הנשענת על ידע משותף, התקשורת קשה. בהיות שני תחומי הדעת מפותחים ומקיפים, לא ניתן לצמצם אף אחד מהם למשנהו. שהרי המורה הטוב ביותר אינו בהכרח חוקר המוח הטוב ביותר, וחשוב יותר, חוקר המוח הטוב ביותר אינו בהכרח המורה הטוב ביותר. מה אם כן יכול להיות היחס בין התחומים, ואיך ניתן ליצור נירו-פדגוגיה? (אהוד נורי, יעל עדיני, אבי קרני).

מי יוכל לכחד שהידיעה בחיי־הנפש של הילד תקל הרבה על המורה והמחנך את עבודתו ותשפר אותה? קביעה ברורה זו בדבר תפקידה המרכזי של הפסיכולוגיה ממצה את הטיעון המרכזי של ד"ר ניסן טורוב (1877–1955) במאמר שכותרתו "הפדגוגיה והפסיכולוגיה". המאמר פותח את הגיליון הראשון של כתב העת החנוך, שהחל להופיע בשנת 1910 בהוצאת אגודת המורים בארץ ישראל (לימים הסתדרות המורים) ובעריכתו של ד"ר טורוב, שרכש את תוארו בפסיכולוגיה ובפדגוגיה בשווייץ (נאוה דקל).

כתביו של לי שולמן מעוררי השראה. הוא תרם לשיח החינוכי מושגים רבים (הידוע שבהם הוא "ידע תוכן פדגוגי") וזכה באין־ספור פרסים. היום הוא מתרכז באתגרי החינוך היהודי ומעורב בפרויקטים חינוכיים רבים, גם בישראל (יורם הרפז).

מהפכת טכנולוגיות המידע משנה את פניה של החברה האנושית. היא אינה פוסחת על תהליכי הלמידה וההוראה, והיא מחייבת לחשוב מחדש על תפקיד המורה ועל הכשרתו המקצועית. וכך, למרות שהיא נתפסת כגולת הכותרת של תהליך ההכשרה, ההתנסות המעשית היא החוליה הבעייתית ביותר שבו. אם פג תוקפה של התפיסה המסורתית של ההוראה, יש לעצב דפוס חדש של הכשרה ושל התנסות. כדי לשמור על מסגרת הדיון, אתמקד בנקודה מרכזית אחת: השינויים בתפיסת הידע על תהליכי ההוראה-למידה, על דמות המורה, על הכשרתו ועל ההתנסות המעשית (שלמה בק).

הגותו של פרנקנשטיין זקוקה לתיווך טוב. הספר של שץ־אופנהיימר אינו מציע תיווך טוב – מעמיק וביקורתי – למשנתו של פרנקנשטיין. אין לספר הזה די כוח להחזיר את פרנקנשטיין מהשכחה. למעשה הוא נותן לה תוקף. הוא מציג את "תורתו החינוכית של קרל פרנקנשטיין" באופן לא מעמיק ולא ביקורתי ונותן לקוראים פטור ממנה. רוב הספר עסוק בדיווחים של מורות שהתנסו ב"הוראה משקמת" והשאר בתיאור מקוטע ושטחי שלה. הספר על "תורתו החינוכית של קרל פרנקנשטיין" עדיין לא נכתב (יורם הרפז).