הספר "מרחבים משותפים במערכת החינוך ובאקדמיה" אינו ממליץ על דרך אחת ויחידה כפתרון אפשרי למתח הקיים בין המגזרים והתרבויות, אלא חושף את הקוראים למגוון דיאלוגים באזורי גבול תרבותיים ולדרכים שונות להתנהלות במרחבים אקדמיים וחינוכיים משותפים.

סקירת מידע זו מבקשת לתאר ולבחון מודלים שונים של למידה מקוונת בסביבה בין-תרבותית ולדון במועילות המודלים בצמצום פערים חברתיים ותפיסות מפלות כמו גם צמצום פערים דיגיטליים, חינוכיים, כלכליים ועוד. הסקירה מנתחת ארבעה מודלים: מודל מרכז TEC הישראלי; מודל ה-Boundaries Dissolving האירי; מודל ה-Class Global הקנדי ומודל בין-מדינתי, ה-Solyia. סקירת המודלים והמחקר מצביעה על שינוי בעמדות משתתפי התוכניות ובתפיסותיהם ביחס לעמיתים מאוכלוסייה עוינת או אחרת. לעומת זאת, פחות ברורה תרומתן ארוכת הטווח של תכניות מקוונות אלה לשיפור החרדה הבין-קבוצתית, להגברת האמון ולהפחתת הדעות הקדומות. הטעם העיקרי לכך קשור למגבלות המחקר הקיים עליהן. אלה נוגעות לכך שמרבית המחקר בתחום מתבצע בסמוך להשתתפות בתוכניות ואינו כולל מחקר אורך; לשאלת ייצוגיותם של משתתפי המחקר; ולכנות המענה הניתן על-ידם, בהינתן אופי השאלות הנחקרות. לצד קשיים אלה, הסקירה מעלה, כי תרומת התכניות השונות לפיתוח ולקידום המיומנויות החברתיות, מיומנויות התקשורת והאזרחות הגלובלית הרחבה יותר של משתתפיהן מקבלת עיגון ותמיכה בספרות. נדרש, עם זאת, מחקר נוסף ומתמשך כדי להעמיק בשאלת תרומתן האפשרית של תכניות אלה גם במישור החברתי ובאספקטים נוספים, שבמסגרתם הן פועלות.