המחקר הישווה בין שתי דרכים לעיצוב התנהגות: "שיטת הנזיפה השקטה" ו"שיטת העיצוב העצמי". בשיטת הנזיפה השקטה הבסיס הרעיוני הוא שהמורה לא צועקת על תלמיד בפני כל הכיתה אלא ניגשת לתלמיד ומעירה לו באופן אישי, ובכך לא הופכת אותו למרכז הכתה. בקבוצת שיטת הנזיפה השקטה ממוצע ההפרעות היה 32.8% ובקבוצת הביקורת 50.9% למרות שבאחוז הנזיפות לא היה שוני משמעתי. מורות שהשתתפו במחקר טענו שהשיטה השפיעה מאד על התנהגות התלמידים, הרגיעה אותם, ויצרה קשר אישי בין המורה לתלמיד שגרם לרגיעה כללית. למרות שהמחקר נעשה בבי"ס מיוחד שבו הכתות יחסית קטנות, החוקרת מאמינה שהשיטה תהיה יעילה גם בבתי ספר רגילים עם כתות גדולות יותר (חיה אוסטרובר)

לדעת המחבר, אחת הסיבות להצלחתם של חלק מהמורים לקיים משמעת בכיתתם ולזכות בהערכה מצד תלמידיהם, היא הדוגמה האישית שהמורה נותן לתלמידיו. התלמידים והוריהם אינם מעריכים מורים שהתנהגותם סותרת את המטרות והערכים שהם מכריזים עליהם. מורה שמציג יומרות רמות אבל אינו נותן להן כיסוי, מערער את מעמדו בעיני תלמידיו. מוצעים ארבעה קני מידה לבחינת רמת הדוגמה האישית ע"פ התנהגותם של מנהיגים בארגונים (Kouzes, & Posner, 1987): זמן, שאלות, תגובות על אירועים ותגמולים. (חיים עמית)

סמרהיל (Summerhill), בית הספר הדמוקרטי הראשון בעולם, הוקם ב-1921 באנגליה על-ידי אלכסנדר סאת'רלנד ניל, וכיום לומדים בו 78 תלמידים בכיתות א' עד יב'. סמרהיל, שפועל כפנימייה, הושתת על עקרונות של אחריות אישית וסמכות קולקטיבית. בוותרו על הסמכויות שבדרך כלל נמסרות למנהל, ייסד ניל מערכת של קבלת החלטות קהילתית. מאמר זה מסביר את ההיגיון מאחורי דרך הפעולה הזו ובוחן האמנם הפכה את החיים בבית הספר לדמוקרטיים באמת.