מעמד המורה
מיון:
נמצאו 24 פריטים
פריטים מ- 1 ל-20
  • תקציר

    כוחם של מפקחים, מנהלים ואנשי מנהלה ליצור שינוי מהותי ופרקטי בנושא המעמד החברתי והמקצועי של המורים הינו מוגבל. אבל, בעזרת האסטרטגיות המוצגות בפריט זה, שאינן מצריכות בהכרח משאבים כספיים, אפשר ליצור סביבת עבודה הומנית אשר מכבדת את זהותם, נקודת מבטם ומקצועם של המורים.

  • לינק

    כותרתו של מאמר זה מבטיחה להתמודד עם השאלה איך מתמודדים עם ההלקאה העצמית של מערכת החינוך. המאמר עצמו מקיים אף יותר ממה שהכותרת מבטיחה, משום שהוא מספק מרשם להתמודדות גם עם הלקאה חיצונית: כלומר ביקורת בלתי מוצדקת שמערכת החינוך סופגת מהורים, תלמידים, מומחים לחינוך, אנשי תקשורת ופוליטיקאים. לדעת המחברת, מורה מתחילה החותמת בשם העט "מורה נבוכה", יש לפתח חוסן, שלווה וביטחון עצמי, לחפש את הפתרונות בעיקר בתוך המערכת פנימה ולאו דווקא מבחוץ (אם כי שיתופי פעולה מדודים עם גורמים חיצוניים רצויים בהחלט) – ובעיקר יש לנסות להעלות את כבודם העצמי של העוסקים במקצוע ההוראה, ולצורך זה ניתן לנקוט צעדים פשוטים כמו התקנת פינות קפה ראויות בחדרי המורים. "זה לא עניין של כבוד", מסבירה הכותבת, "זה עניין של מכובדות".

  • סיכום

    המחקר הנוכחי בוחן את מעמד המורה בישראל. באופן ספציפי נעשית בו מדידת המעמד החברתי של מורים בישראל בהשוואה למעמד החברתי של רופאים, עורכי דין, עובדים סוציאליים, עובדי היי-טק ומשרתים בצבא קבע. כן נמדד המעמד החברתי של מורים בישראל בהתאם להגדרות התיאורטיות ונבחנת תפיסת המורים בנוגע למעמדם החברתי המעמד החברתי והיא מושווית לזו של מי שאינם מורים. המסר העיקרי העולה ממנו הוא, כי בעוד שמקצוע ההוראה זוכה להערכה גבוהה, המורים זוכים להערכה נמוכה יחסית בחברה הישראלית. מכאן, שכדי ליצור שיפור במעמד המורים נדרש לשפר את איכות העוסקים בהוראה.

  • לינק

    פרופ' אנדראס שלייכר, מנהל מחלקת החינוך של ארגון המדינות המפותחות OECD והאחראי על מבחני פיז"ה, אחד מחוקרי החינוך הבקיאים והמשפיעים בעולם, קבע בביקורו בישראל ב-2013 כי יש לחדול מלמידה באמצעות שינון ולצמצם את הפערים במערכת החינוך. בראיון ל-TheMarker במאי 2018 הוסיף שלייכר כי ישראל צריכה להתמקד במורים ולתת להם יותר עצמאות וכי הדגש בהוראה צריך להיות על יצירתיות ופתרון בעיות.

  • לינק

    ספר זה דן בשאלת הסמכות החינוכית בבית הספר על רקע מעמדה המתערער בישראל ובכלל העולם המערבי. הספר מאיר ומבהיר את מושג הסמכות החינוכית מזוויות ראייה מגוונות, ומראה שלא ניתן לקיים את הפעילות הבית-ספרית ללא סמכות חינוכית. הוא מצביע על הפיחות ועל המשבר שחלו בסמכות זו בתקופתנו ועל הגורמים האחראים לכך, ומבקש לתלות את שורשי המשבר העכשווי בסמכות החינוכית בהלכי הרוח המצויים בליבת תפיסת העולם הפוסט-מודרניסטית ובאידאולוגיות הכלליות והחינוכיות הנגזרות ממנה, ומשפיעים על המציאות הפוסט-מודרנית. בחלקו האחרון של הספר מוצגת ביקורת על גישות שונות העוסקות בניסיונות שיקום הסמכות החינוכית, והוא מסתיים בפרישת מצע תאורטי לבנייה מחודשת של מושג הסמכות החינוכית בתנאי המצב הפוסט-מודרני (ערן גוסקוב).

  • לינק

    פאולו פריירה, מי שהגה ופיתח את הפדגוגיה הביקורתית, פונה בספרו לאבן הראשה של מערכת החינוך – המורה. יחסה של המורה לעצמה כנושאת שליחות וכבעלת תפקיד שלו חשיבות ראשונה במעלה הם לב לבו של ספר זה. "מכתבים למורה" הוא קריאה למורה לחרוג ממעמדה המדוכא וחסר הכבוד ולהפוך את הקערה על פיה – להעז לקרוא ולהיאבק למען חברה טובה וצודקת יותר. חברה זו מתחילה במפגש בין אדם לאדם, מפגש שיש בו אמון, תקווה ותעוזה לחלום על שינוי, מפגש דיאלוגי ומחנך, מפגש של תלמיד ומורה. ספר זה הוא חובה לכל אשת חינוך, לכל מורה ולכל מי שרואה את עצמו בעל שליחות חינוכית בחברה הישראלית. תפיסתו של פריירה מרחיבה את האופקים ומספקת כלים רבים למפגש הדיאלוגי והמהפכני בין המורה לתלמידה. רעיונותיו מהווים השראה למעשה החינוכי ומחדדים את הצורך העצום שלנו ושל חברתנו במחנכים (פאולו פריירה).

  • תקציר

    המחקר נועד לזהות את מוקדי המשיכה ומוקדי הדחיה של מקצוע ההוראה ולהתוות דרכי פעולה שיהפכו אותו לאטרקטיבי בעיני מועמדים ראויים. שתי קבוצות נבדקים השתתפו במחקר: א. צעירים שהגיעו ל"ימים פתוחים" במוסדות אקדמיים וברובם אינם מתכוונים כלל לפנות להוראה (n=358). ב. סטודנטים העוברים הסבה מקצועית להוראה, לאחר שעסקו במקצועות אחרים (n=186). הנבדקים מלאו שאלון שבו התבקשו להעריך את החשיבות שהם מיחסים לשיקולים שונים בעת בחירת מקצוע בכלל ובאיזה מידה הם מתקיימים במקצוע ההוראה. בדיקת הפער בין ההערכות המקבילות הצביעה על מאפיינים שקיימים בהוראה בצד מאפיינים שנתפסים כחסרים בהוראה (רחל ארנון, פנינה פרנקל, עדנה רובין).

  • מאמר מלא

    הרבה מאוד ממה שמורים נדרשים לדעת על מנת להצליח הוא סמוי מן העין למרבית הציבור. ב-1823 נפתחה בקונקורד שבוורמונט תכנית ראשונה להכשרת מורים. מאז נמשך מאבק בין שתי גישות – שבתוכן שונות רבה: א. דוגלי הפרופסיונליות של ההכשרה; ב. דוגלי הדה-רגולציה. הוויכוח הממושך הזה מתנהל מאז ועד היום כאשר המושג "אלטרנטיבי", שהחל את דרכו כמשהו נחות ושלילי, הפך למילת קסם – אפילו במוסדות שמרניים ומכובדים (ציפי ליבמן).

  • תקציר

    המדינות שבהן הסיכוי הרב ביותר שהורים יעודדו את ילדיהם לעבוד כמורים בבגרותם הן סין, דרום קוריאה, טורקיה ומצרים. לעומתן, הורים בפורטוגל, בברזיל, ביפן וגם בישראל מעדיפים שילדיהם יבחרו במקצועות אחרים – כך עולה משאלון שבדק את מעמדם המקצועי והחברתי של המורים ב-21 מדינות ( רן שפירא) .

  • לינק

    בשבוע שבו חל יום המורה הבינלאומי מצאנו לנכון לפרסם את ממצאי הסקר הבינלאומי אודות מעמד המורה שנבדק ב21 מדינות ברחבי העולם. אחת השאלות של הסקר הייתה אילו מדינות מעריכות את המורים שלהם בצורה ברורה ומבוהקת. באופן כללי, ממוצע אינדקס הסטאטוס של המורים בעולם הוא במקום שביעי מתוך 14 מקצועות ועיסוקים , כלומר , מקום טוב באמצע. בהשוואה למדינות העולם נמצא כי מעמד המורה בישראל בשפל . רק 8% מההורים בישראל היו ממליצים לילדיהם להיות מורים בהשוואה ל50% מההורים בסין . גם במצרים, תורכיה , יוון ודרום קוריאה זוכים המורים למעמד גבוה יותר והערכה רבה יותר בהשוואה למורים בישראל.

  • לינק

    כתבת המגזין "טיים" אמנדה ריפלי סקרה מחקרים בינלאומיים של מערכות חינוך ועקבה אחר שלושה תלמידי תיכון אמריקאים שלמדו בפינלנד, דרום קוריאה ופולין, ואת מסקנותיה פרסמה לפני כמה שבועות בארצות הברית בספר "The Smartest Kids in the World and How They Got That Way", ובתרגום חופשי: "הילדים החכמים בעולם ואיך הם נעשו כאלה". הדרך לשיפור ההישגים היא מערכת חינוך תובענית, ושינוי במעמד המורים. "שינוי מעמד המורים" הוא מטבע לשון שגור בפי נציגי ארגוני מורים, אך כוונתה של ריפלי שונה מכוונתם. בפינלנד מקצוע ההוראה הוא אחד המקצועות עם חסמי הכניסה הגבוהים ביותר. קשה להתקבל ללימודי הוראה, קשה עוד יותר לשרוד אותם, וקידום לא נגזר מוותק אלא מהישגים. בהתאם, המשכורת גבוהה והמקצוע עצמו נחשב יוקרתי, תחרותי ומעורר קנאה. זהו עיקר ההבדל הפיני ( שיזף רפאלי ) .

  • לינק

    במשך שנים סבל המקצוע מתדמית ירודה, אולם בשנים האחרונות ניכר שיפור במעמד. יותר ויותר גברים בוחרים בהוראה, ואף חל זינוק בשיעור המורים בתיכונים שהם בעלי תואר שני. אחרי שנים של שיח ציבורי שהפך את המורה לקורבן, נראה שבשנים האחרונות דווקא עולה קרנו של המקצוע. אקדמאים ואנשי צבא רבים רוצים גם הם להיכנס לתחום, תלמידים רבים גודשים את המכללות להוראה וכותרות בנושא חינוך תופסות את השיח הציבורי הרבה יותר מבעבר. אולם תנאי השכר עדיין נותרו בעייתיים, מורים עדיין מרגישים שלא סומכים עליהם ולא בטוח שמקצוע ההוראה הפך למשאת נפשה של כל אם יהודייה עבור ילדיה.( מיכל רשף) .

  • לינק

    מטרת מאמר זה היא לבחון את מאמרי השער השלישי ולהעריך את תרומתם לנושא הכללי של הספר: הכשרת מורים במאה ה-21. במאמר זה נבחן כיצד המורים ומורי המורים המתוארים במאמרי השער השלישי ממקמים את עצמם – או ממוקמים על ידי אחרים – בהקשר של מערכת החינוך הישראלית. מאמרי השער השלישי מתמקדים בזיהוי ובפירוש המיצוב של המורים (המאמר של רייכל והמאמר של אבדור וריינגולד) ושל מורי המורים (המאמר של קופפרברג וורדי-ראט והמאמר של קלויר). פרקי השער מוסיפים לדיון לגבי דמותו של המורה בישראל גם את קולות מורי המורים בהדגישם כיצד הם תופסים את המיצוב שלהם. אולם עדיין, כפי שנראה, חסרים הקולות של המורים (קופפרברג, ע' ונירלנד, ד', 2012).

  • לינק

    המחבר הוא מורה כיתה ה' ב- Edward W. Brooke Charter School. הוא לימד בבתי ספר בסיאול שבדרום קוריאה ובאתונה ביוון. המחבר טוען כי פוליטיקאים וקובעי מדיניות מציבים לעתים קרובות את מערכת החינוך של דרום קוריאה כדוגמא בשל ציוני המבחנים המרשימים שלה. אולם, מבט מקרוב מראה שהחינוך בדרום קוריאה אינו המודל הטוב ביותר אחרי הכול (Duffy, 2012).

  • לינק

    במאמר דעה בעיתון "לוס אנג'לס טיימס" (Los Angeles Times), המחברים סול רובינשטיין (Saul Rubinstein), צ'רלס הקצ'ר (Charles Heckscher) ופול אדלר (Paul Adler) משתמשים בהיסטוריה של הייצור בארה"ב ומקבילים בינה לבין הדעה הרווחת בחינוך הציבורי של "האשם את המורה". הטיימס מחדד את הטיעון של אדוארד דמינג שכישלון התעשייה האמריקאית קשור יותר למערכת הניהול המיושנת מאשר לביצוע של העובדים(Francesca Duffy, 2011).

  • לינק

    בעוד מדיניות החינוך בישראל מתקשה להגדיר מטרות, לגשר על הפער בין בית הספר לחברה ולאמץ אסטרטגיות לפתרון בעיות ודילמות, המורים מותשים מסדר יום בלתי אפשרי ומורחקים מכל השפעה על מדיניות החינוך . שני דברים מייחדים את המסמך שכתבו ד"ר נעה אפלויג ויעל שלו־ויגיסר, חוקרות במכון ון ליר: התהליך והתוצר. מבחינת התהליך, הנייר נכתב על בסיס שיחות רבות ומובְנות עם קבוצות מורים . מבחינת התוצר, המסמך מאפיין את מצב המורים כמצב ביניים: המורים "תקועים" בין בעיות, גישות, אסטרטגיות ודילמות שמדיניות החינוך מתקשה להכריע ביניהן. המורים משלמים את מלוא המחיר על היעדר יכולתם של מדינאי החינוך לעצב מדיניות מורים והוראה ברורה ועקבית. המאמר התפרסם בגליון אוקטובר 2010 של "הד-החינוך " במסגרת הנושא המרכז " הטובים להוראה: איך עושים מורים טובים" .

  • לינק

    טל גלילי כתב מאמרון מרתק על תדמית המורים. " הדימוי שיש לנו של המורה איננו מושלם. אומנם רוב המורים (60% מהם למעשה) לא מרוצים ממשכורתם, אבל הרבה מאד מהם מרוצים מעבודתם (בערך 90% מביניהם)." אולי במקום לתת למורים יותר כסף, לנסות לשווק את המקצוע יותר טוב וכך להביא אליו יותר אנשים (ובתקווה יותר איכותיים, עם יותר שאיפות ותקווה)" . הדיון שהתפתח בבלוג בעקבות המאמרון של טל גלילי מעניין לא פחות מדברי הכותב עצמו .

  • לינק

    למרות גירעון חזוי בסך חמישה מיליארד דולר בתקציב העיריה לשנת הכספים הבאה, מציע ראש עיריית ניו-יורק, מייקל בלומברג, תוספת של 8% למורים בבתי-ספר בעיר. המשמעות היא, שמשכורתו של מורה בכיר בניו-יורק, בקצה פירמידת הוותק, תגיע לכ-108,200 דולר בשנה, עליה של 8,100 דולר. משכורת מורה מתחיל תעלה ב-3,700 דולר לרמה של 49,245 דולר בשנה. ראש עיריית ניו יורק מייקל בלומברג מאמין בכל לבו, כבר שנים רבות, שאיכותו של המורה חיונית להצלחת תהליך ההוראה ולעיצובו של הדור הצעיר. מאז ומתמיד הציב בלומברג בראש סולם העדיפויות שלו העלאות שכר למורים לא רק כדי לגייס את הטובים ביותר למקצוע, אלא גם כדי להטיל עליהם את האחריות להצלחה או לכישלון בכיתות.

  • תקציר

    מחקר זה מציג מבט היסטורי על דמות המורה כפי שמשתקף במסמכי משרד החינוך, המועצה להשכלה גבוהה וביטויים ממשיים של "דמות המורה" במכללות המייצגות אידיאולוגיות שונות ורבות שנים.באופן מעשי, בודק המחקר כיצד דמות המורה "הראוי" משתקפת בשיח החינוכי של הגורמים המובילים המעורבים במערכת הכשרת המורים: משרד החינוך, בעל האחריות החוקתית, המועצה להשכלה גבוהה, האחראית על הענקת מעמדן האקדמי לתכניות הלימודים במכללות להוראה, ושלש מכללות להוראה, אשר בהן נבדקו ביטויים ממשיים של "דמות המורה". נידרלנד, דרור והופמן מסכמים ומדגישים את "דמות המורה" כמושג חמקני, הכלול בתהליך האקדמיזציה המתמשך ובמעמד המכללות שעדיין לא הוכרע.

  • מאמר מלא

    במסגרת יום העיון שנערך במכון מופ"ת בנושא "רפורמות בחינוך" הציג פרופ' אלמוג בהרצאתו שורת סיבות לקריסתה של מערכת החינוך. עם זאת לטענתו, כסוציולוג והיסטוריון, יש להבין את ערעור המערכת כחלק מתהליך כללי ובקונטקסט רחב של המשבר המבני הדרמטי שמתחולל כיום בעולם, ולעובדה שכלל המערכות ששירתו את מדינת הלאום הפסיקו להתאים לתרבות הגלובלית. קיימת חוסר שביעות גוברת של התלמידים מבית הספר, המורים, שיטות הלימוד והחומר הנלמד. במקביל מעמד המורה נשחק והוא מתוגמל פחות והתשתיות הבית-ספריות אינן מותאמות לעידן הממוחשב ומהפכת הטלקומוניקציה. אלמוג מעריך שבעתיד, בין השאר, המערכת כולה תעבור תהליכי הפרטה ומיקור-חוץ ובתי הספר וסביבות הלימוד ייאלצו להיות גמישים הרבה יותר. (עוז אלמוג)

שימו לב! ניתן לחזור לתוצאות החיפוש האחרון מכל עמוד באתר בלחיצה על הכפתור בצד ימין