המאמר חוקר את הגישה הקיימת בשני המקצועות, הוראה וסיעוד, להתמודדות עם דילמות אתיות תוך השוואה ביניהם. הספרות המתייחסת לדילמות אתיות בהוראה מונה דילמות בתחומים שונים: המתח בין התייחסות אכפתית לאחרים לבין עמידה בקודים פורמליים, המתח בין הקניית ערכים לבין הספק של ידע הנדרש על פי הקוריקולום או המתח בין סדר היום של בית הספר לבין זה של משפחת התלמיד. גם אחיות ניצבות בפני דילמות אתיות שונות. למשל, בחירה בפעולה או בטיפול שעלול לפגוע או להזיק למטופל היא דילמה אתית. דילמות אלה מיוחסות לאיוש לא מתאים, לחלוקת תקציבים שגויה, או לקבלת החלטות טיפוליות שעומדות בסתירה לרצון החולה ו/או משפחתו. מה נמצא במחקר? במחקר נמצא דמיון רב בדילמות האתיות בשני המקצועות. הממצאים העלו חמש קטגוריות של דילמות של מורים ושל אחיות. תוצאות המחקר באשר לדמיון הרב בין דילמות אתיות של מורים ושל אחיות בישראל מצביעות על כך שדאגה לרווחת הזולת (התלמידים/החולים) היא אחד הערכים החשובים ביותר בקרב העובדים העוסקים בקבלת החלטת אתיות. כתוצאה מכך הקשר המקובל ביותר המדווח בסיפוריהם במחקר הוא מורה/אחות – תלמיד/חולה. המחקר מצביע על כך שהן למורים והן לאחיות חסרים כלים מספקים להתמודדות עם דילמות אתיות העולות במהלך עבודתם. הבהרה של תחומי האחריות וחיזוק הסטאטוס עשויים לשפר את היכולות בתחום זה ( .Shapira-Lishchinsky, L ) .

נייר העמדה מתייחס לשאלה אם מורים מאמצים את העקרונות, הרעיונות והגישות המוצגים להם בהתפתחות המקצועית ועושים בהם שימוש בעבודתם. שאלת המחקר:" האם מערכת הפיתוח המקצועי לסגל הקיימת היום יעילה במונחים של שימוש המורים בידע המוקנה?" מנהלים המפתחים מערכת ייעלה של התפתחות מקצועית צריכים להכיר בכך שמערכת כזו דורשת תשומת לב למורכבויות ולצרכים של כלל בית הספר. התפתחות מקצועית המתקיימת רק מחוץ לבית הספר, המתבטאת כהדגמות, בסדנאות ובהרצאות, אינה יכולה להיות בעלת השפעה מתמשכת על ההוראה הממשית בכיתות. עליה להיות רלוונטית לצרכי בית הספר ומעוצבת כך שתיענה לתוצרים ייחודיים של התלמידים הלומדים בו. הדבר מחייב חזון ברור ותכנון של ההתפתחות המקצועית המתחיל בשאלות הקצה ובהן: לאילו תוצרי תלמידים מצפים? מה צריכים מורים לדעת לצורך זה? כיצד משפיעים הקוריקולום והסטנדרטים על מה שמורים צריכים לדעת? ( Bingham, L.G., Gill, P. Sherman, R., Vaughn, V, & Mixon, J).

איך להקנות מיומנויות של הוראה מצטיינת? מאחר ואליזבט גרין גרין מה"ניו יורק טיימס" אינה מתמודדת במאמרה עם שאלה חשובה זו מציעה פרופסור נירה חטיבה שתי הצעות מעשיות המבוססות על ידע של אחרים ושלה: א. יש להקים מאגר ארצי נגיש של סרטי הדגמה. ב. יש להעניק למורים, במסגרת בית הספר, השתלמויות קבוצתיות וייעוץ אישי ביישום מיומנויות הוראה בכיתה. פרופסור נירה חטיבה מציעה להקים רשות ארצית שתעסוק בצילום שיעורים של מורים מצטיינים וראיונות עמם בכל תחומי התוכן ובכל רמות בית הספר ובהכנת סרטי הדגמה של מיומנויות הוראה של ידע פדגוגי כללי, של ידע פדגוגי של תחום התוכן ושל סוגי הידע האחרים החשובים להוראה טובה. כל הסרטים הללו יעמדו לשימוש המורים בספריית בית הספר ובמוסדות אחרים ובאתר אינטרנט נגיש למורים. הסרטים יהוו גם תשתית להשתלמויות קבוצתיות, רצוי במסגרת בית הספר, שבהן ינתחו ויישמו מיומנויות של הוראה טובה. עוד מוצע ע"י פרופסור נירה חטיבה : הקמת מערך של ייעוץ קבוצתי ואישי: כל בית ספר יעסיק רכז פדגוגי שיהיה אחראי לכל הפעילויות לקידום ההוראה בבית הספר (חטיבה, 2008א). התפקיד כבר קיים אמנם, אך הוא אינו מוגדר ואינו מתוקצב כראוי.

המאמר הנוכחי מביא את סיפורו של תהליך למידה ושינוי בבית הספר, בהובלתו ובליוויו של מכון "אבניים": תהליך למידה ושינוי בית-ספרי עדין וממוקד שניהלו וניתבו מורות בית הספר "קשת" בירושלים בהנחיה חיצונית מינימלית. עניינו המרכזי של תהליך זה בהתבוננות וניתוח של הפרקטיקה החינוכית ובהפקת משמעות וכיווני פעולה חדשים. במהלך הזמן התהליך הקבוצתי שינה את אופיו – מקבוצת לימוד לקבוצת משימה. הקבוצה נפגשה ללימוד משותף של פרשת השבוע. תחילתו של הלימוד הייתה ב"מדרש אישי" של הטקסט על ידי כל מורה ובלימוד משותף במסגרת הקבוצה. בשלב השני הובאו מקורות ממקורות שונים להרחבת היריעה ולהצגת פרספקטיבות נוספות, ולבסוף נעשה תכנון משותף של השיעורים. אחר כך תועד מהלך השיעורים בפועל, באופנים שונים, והועלה לדיון במסגרת הקבוצה ( שבי גוברין) .

פרופ' לי שולמן נחשב להוגה והחוקר החשוב ביותר בתחום של ידע מורים. המאמר המתפרסם בגיליון אוקטובר 2010 של כתב העת "הד החינוך" נחשב לאחד ממאמרי המפתח בתחום. שולמן מציג בו את עקרונות תפיסתו על ידע של מורים ומותח ביקורת על גישות המתעלמות מתוכני ההוראה ומעדיפות מיומנויות הוראה כלליות . "אנחנו מחמיצים שאלות על תוכנם של השיעורים הנלמדים, השאלות שנשאלות על התוכן הזה וההסברים הניתנים לו. מזווית של פיתוח והכשרה של מורים עולות הרבה מאוד שאלות. מאין מגיעים הסבריו של המורה? איך המורה מחליט מה ללמד, איך לייצג את מה שהוא מלמד, איך לשאול תלמידים על החומר ואיך לטפל בבעיות של אי־הבנה? הפסיכולוגיה הקוגניטיבית של הלמידה התמקדה כמעט רק בשאלות האלה בשנים האחרונות, אבל מנקודת מבטם של הלומדים בלבד. עמיתיי ואני מנסים לפצות על חוסר האיזון הזה באמצעות תכנית המחקר שלנו, המכונה "צמיחת הידע בהוראה" (Knowledge Growth in Teaching). מהם מקורותיו של ידע המורים? מה המורה יודע ומתי הוא למד את מה שהוא יודע? כיצד נרכש ידע חדש, כיצד מאוחזר ידע ישן וכיצד משתלבים השניים ליצירת בסיס ידע חדש?"

על השאלה העיקרית של המאמר – "האם הוראה טובה ניתנת ללמידה?" – גרין משיבה בחיוב וטוענת שיש לזהות את הידע המהווה בסיס להוראה מצטיינת ולהקנות למורים בבתי הספר ולסטודנטים במוסדות להכשרת מורים את הידע הזה. אליזבט גרין, הכתבת לענייני חינוך של עיתון "הניו יורק טיימס" מתארת במאמרה את פעילותו של דאג למוב בבתי ספר בניו יורק. למוב גילה שהתכונה החיונית של הבאת התלמידים לריכוז היא מיומנות נרכשת של המורה. מדובר במיומנות שאפשר להתמחות בה, להתאמן עליה ולרכוש אותה כשם שמתאמנים ורוכשים יכולת נגינה. גרין גילתה שמורה זקוק למומחיות בשלושה סוגי ידע: ידע כללי של הוראה (לדוגמה: ידע הטכניקות של למוב); ידע של "איך ללמד את הידע של תחום התוכן" (לדוגמה: ידע של הנושאים המתמטיים שהמורה אמור ללמד בכיתה); ידע של הוראת תחום תוכן מסוים (לדוגמה: הטכניקות שפיתחו דבורה בוֹל וצוותה). המאמר מתייחס גם לפעילותה של החוקרת דבורה לוונברג בול, שבדקה את תחום התוכן והשליטה של מורים בהוראת המתמטיקה. המסקנה של בול וצוותה: ידע של תחום תוכן מסוים אינו מספיק להוראה יעילה שלו, הכרחי גם ידע פדגוגי של איך ללמד את אותו נושא.

בעוד מדיניות החינוך בישראל מתקשה להגדיר מטרות, לגשר על הפער בין בית הספר לחברה ולאמץ אסטרטגיות לפתרון בעיות ודילמות, המורים מותשים מסדר יום בלתי אפשרי ומורחקים מכל השפעה על מדיניות החינוך . שני דברים מייחדים את המסמך שכתבו ד"ר נעה אפלויג ויעל שלו־ויגיסר, חוקרות במכון ון ליר: התהליך והתוצר. מבחינת התהליך, הנייר נכתב על בסיס שיחות רבות ומובְנות עם קבוצות מורים . מבחינת התוצר, המסמך מאפיין את מצב המורים כמצב ביניים: המורים "תקועים" בין בעיות, גישות, אסטרטגיות ודילמות שמדיניות החינוך מתקשה להכריע ביניהן. המורים משלמים את מלוא המחיר על היעדר יכולתם של מדינאי החינוך לעצב מדיניות מורים והוראה ברורה ועקבית. המאמר התפרסם בגליון אוקטובר 2010 של "הד-החינוך " במסגרת הנושא המרכז " הטובים להוראה: איך עושים מורים טובים" .

מי הוא אותו מורה "איכותי" ומהם מאפייניו? נושא זה שנוי במחלוקת ומעורר ויכוח סוער בקרב חוקרי חינוך וקובעי מדיניות. מסתבר שהמחקר החינוכי עומד חסר אונים נוכח שאלה זו. האינדיקטורים של המשתנה "איכות ההוראה" מניבים ממצאים מאד לא עקביים, לא חד-משמעיים ולעתים אך סותרים. המסקנה העולה מסקירה של ECS , הוועדה האמריקאית לחינוך, היא שהזיקה של היקף הידע ועומק הידע של המורה לאיכות ההוראה שלו אינה ברורה ( Education Commission of the States, 2003 ). בשלב הנוכחי אפשר לומר שיש הסכמה רחבה בין החוקרים על העובדה שהיבטים חשובים מאוד של איכות המורה אינם ניתנים למדידה באמצעות אינדיקטורים כגון תארים, מספר שנות לימוד, ניסיון, ציוני מבחנים כאלו ואחרים ויכולת אקדמית או פדגוגית. לכן , מרבית המאפיינים של מורים שנמדדו במחקרים מסבירים חלק קטן בלבד מן השונות בין מורים ומן העובדה שמורים מסוימים נחשבים לאפקטיביים הם אנשים שיכולותיהם מתפרשות על מגוון עשיר של תחומים ( ציפי ליבמן).

השיטה המקובלת להערכת מורים (המנהל מבקר בשיעור ונותן ציון טוב) אינה מועילה. אם רוצים לשפר את ההוראה (כדי לשפר את הלמידה), יש לאמץ שיטות הערכת מורים חדשות. שיטות כאלה מופיעות לאחרונה במערכות החינוך המתקדמות . איך הופכים את הערכת המורים ליעילה? מומלץ לעבור מתהליך הנתון בלעדית בידי המנהל (או המפקח), ובו מושקעת האנרגיה בהערכת שיעורים יחידים, לתהליך דינמי שחלקו לא פורמלי והוא נתון בידי צוותי מורים. כדי שזה יתרחש, מרשל (Marshall, 2005) מציע לעבור: מהערכת הוראה תקופתית לניתוח מתמיד של הלמידה;מהערכת שיעורים יחידים להתמקדות ביחידות לימוד שלמות; מהתמקדות במורה אחד להפעלת צוותי מורים; מביקורי כיתות מעטים ומתואמים מראש לביקורים רבים ולא מתואמים מראש; מתיאור מפורט של שיעורים יחידים לדגימה מהירה של שיעורים רבים ( פאדיה נאסר-אבו אלהיג'א).

מחקר חלוץ זה בא לשפוך אור על עמדות המנהלים ביחס להערכת מורים על מנת להבין את מידת החשיבות שהם מייחסים להערכת מורים כחלק מתפיסת התפקיד שלהם, מהן המטרות של הערכת המורים? כיצד הם עושים זאת ומהם הגורמים החוסמים או המסייעים למנהלים בכל הקשור להערכת מורים? תפיסותיהם של 12 מנהלי בתי ספר יסודיים את הערכת המורים בבתי הספר היסודיים , במגזר היהודי באזור הצפון , נחקרו באמצעות ראיונות עומק. ממצאי המחקר מצביעים על פער בין תפיסה לבין ביצוע: בין תפיסת המנהלים את הערכת עבודת המורים כחשובה וכתורמת להתפתחותם המקצועית, לאיכות ההוראה ולהישגי התלמידים, לבין פעולות ההערכה עליהן הם מדווחים. נמצא שלרוב ההערכה אינה מקצועית, אלא חד-כיוונית, והעדות היחידה לביצועי מורים נאספת ברובה על ידי המנהלים. אלה מרבים באופן יחסי לעשות שימוש בהערכה סמויה, מניפולטיבית, אינטואיטיבית, ומזדמנת וממעטים יחסית לעשות שימוש בתהליכי הערכה שיתופיים, עקביים ושיטתיים הכוללים כלים וקריטריונים מובנים , תקפים ומהימנים. נראה שפער זה קשור לממצאי המחקר הנוכחי המצביעים על חסמים פנימיים, שמקורם במנהלים עצמם, וחסמים ומגבלות חיצוניים, שמקורם בקובעי המדיניות ( קורלנד, חנה ).