חינוך לדמוקרטיה
מיון:
נמצאו 11 פריטים
פריטים מ- 1 ל-11
  • סיכום

    אלן בלום, מרתה נוסבאום ואנדרו דלבאנקו טענו כי משבר הדמוקרטיות המערביות הוא משבר ערכים הנובע מהזנחת החינוך ההומניסטי ומניוונו במערכת ההשכלה הגבוהה. מעמדה זו עולה כי ירידת קרנם של מדעי הרוח באקדמיה, במערכת החינוך ובציבוריות הישראלית כולה היא סימפטום של מחלה הגורמת גם להסתאבות ולהתפוררות הסולידריות בחברה הישראלית. מחלה זו, הנפוצה בארץ ובעולם, היא ניאו-ליברליזציה של חייה הרוח והתרבות והכפפת החינוך, ההשכלה והשיח הערכי-נורמטיבי לאידיאולוגיית השוק "החופשי" ולהיגיון התועלתני של "שורת הרווח".

  • לינק

    מאמר זה חוקר שיפוטים של צעירים לגבי הדיוק של טענות לאמת (truth claims) הקשורות לסוגיות ציבוריות שנויות במחלוקת. בניסוי המשובץ בסקר מייצג מבחינה לאומית של 2,101 צעירים בגילאי 27-15, התבקשו הצעירים לשפוט את הדיוק של אחת ממספר רשומות מקוונות מזויפות. באופן עקבי עם המחקר אודות הנמקה מוּנעת (motivated reasoning), הערכות הצעירים היו תלויות ב-(א) ההלימה של הטענה עם עמדת המדיניות הקודמת שלהם ובמידה פחותה יותר ל-(ב) האם הרשומה כללה אמירה לא מדויקת (Kahne, Joseph; Bowyer, Benjamin, 2017).

  • לינק

    מטרתו של נייר העמדה היא להוביל מהלך משותף לגיבוש מדיניות אשר מחברת בין הקיים, לבין כל שעוד יש וניתן לעשות, תחת הכותרת של חינוך נגד גזענות בהכשרת מורים ומורות. ראשית הוגדרו מספר אתגרים מרכזיים: אתגר מערכות החינוך הנפרדות, אתגר שילוב הנושא בתכניות הלימוד הקיימות, ואתגר הגזענות המבנית. לאחר סקירה קצרה של ספרות ומחקר בנושא, מוצעים כיווני פעולה אפשריים – ברמת הסטודנטים/יות, ברמת הסגל האקדמי והמנהלי, וברמת המוסד. שיתוף פעולה בין המוסדות וחיבור שלל הכוחות הפועלים בתחום פותחים פתח ללמידה הדדית, למפגשים בין קבוצות שונות בחברה בישראל, ולאמירה משותפת על תפקידה של מערכת החינוך ביצירת חברה שוויונית יותר וגזענית פחות (גליה זלמנסון לוי).

  • סיכום

    באגודה לזכויות האזרח מאמינים שגם הכיתה היא שדה קרב בין חלשים לחזקים, וגם בה מתקיימים גזענות ואפליה. כדי להילחם בכך, הם מציעים למורים לעבור הכשרה מיוחדת, שמתחילה דווקא בהתבוננות במראה (תמירה גלילי).

  • תקציר

    סביבת למידה קונסטרוקטיביסטית מדגישה את חלקו של התלמיד בתהליך הבניית הידע הנלמד. במחקר נבחנו הקשר בין הוראת תחום התקשורת לבין אפיון סביבת הלמידה כקונסטרוקטיביסטית ותרומת סביבה זו לקידום פעילות פוליטית דמוקרטית בעתיד בקרב מתבגרים (דורית אלט).

  • לינק

    מרכזו של ספר זה הקביעה כי קיימת אובייקטיביות, זאת בניגוד לרוח 'הפוסטמודרנית' הרווחת שלפיה אין ולא תיתכן אובייקטיביות, שהרי 'הכול בעיני המתבונן' ולכל אחד 'הנרטיב שלו'. באמצעות 'תרגיל החפץ', השווה לכל נפש, מוכיח הספר כי כל אחד מאתנו תלוי בעצם קיומו החומרי-כלכלי בזולת באופן מוחלט. אף שאין מדובר בדעה או בנרטיב, אלא בתיאור אובייקטיבי של המציאות, עובדת התלות ההדדית איננה תופסת מקום בשיח הציבורי והחינוכי, הרווי בתודעת אינדיבידואליזם. אין רע באינדיבידואליזם כמובן, אך הספר מבקש לטעון כי תפיסת האינדיבידואליזם הרווחת בימינו היא, לאמיתו של דבר, חלקית בלשון המעטה. בהתאם מנסה הספר להציע לה תיקון באמצעות הצגת נושאים שעל סדר היום מתוך הקשרים היסטוריים. בספר מוצגת השקפת עולם ובה התייחסות לנושאים מרכזיים כמו הפערים החברתיים, הזהות היהודית והסכסוך היהודי-ערבי. זהו למעשה ספר היסטוריה לאנשים שהיסטוריה איננה מקצועם. הוא מיועד לפיכך לציבור הרחב ולכל מי שהחינוך יקר ללבו (אודי מנור).

  • מאמר מלא

    כוכב "הנחשול" בישראל. רון ג'ונס, המורה האמריקאי שעשה את הניסוי החינוכי המפורסם ביותר בעולם, מבקר בישראל, משחזר את הולדת הניסוי ומנתח את השפעותיו על חייו: "מבחינתי הסיפור הזה נמשך בכל מיני דרכים – בבתי הספר, במקומות העבודה, בבתים. זה הסיפור על הצורך להיות חופשי, לשאול שאלות, לבקר ולהגיב על אי־צדק" (אמתי מור).

  • לינק

    לנייר עמדה זה שלוש נקודות מוצא: דמוקרטיה בישראל היא מחוז חפץ; הדמוקרטיה הישראלית מצויה בנסיגה ומאוימת על ידי מגמות לאומניות וגזעניות; מערכת החינוך נדרשת להוביל מהלך דחוף ונחרץ לבלימת מגמות אלה ולביסוס תוכנית חינוכית כלל–ישראלית לאזרחות דמוקרטית.הכותבים מציגים את המסמך הנוכחי על שלושת חלקיו: (א) התגברות המגמות האנטי–דמוקרטיות בחברה הישראלית; (ב) המציאות העגומה בבתי הספר והתנערות מערכת החינוך מקידום משמעותי וכלל–ישראלי של חינוך פוליטי לאזרחות דמוקרטית; (ג) הצבעה על היסודות הנדרשים לטיפוח חינוכי של תודעה פוליטית דמוקרטית ובלימת המגמות הלאומניות והגזעניות ( פרופ' נמרוד אלוני, ד"ר אסתר יוגב, ד"ר ניר מיכאלי ופרופ' אייל נווה).

  • תקציר

    הטענה המרכזית במאמר היא שתוכנית ההכשרה האוניברסיטאית של כוח ההוראה מקדמת דמות מורה שתפקידו הקניית ידע והוראת הסדרים בלבד, ואינה מכינה אותו לתפקידו כמחנך ומכאן הצורך בשינויה. לשם קידום אורחות חיים דמוקרטיים, יש לפעול לאימוץ עמדות דמוקרטיות בקרב התלמידים. תהליך זה אינו תהליך רכישה טבעי, אלא חינוכי אקטיבי, הנעשה בידי "מחנך" המחויב לעקרונות הדמוקרטיה ופועל להשפיע על תלמידיו ברוח זו. תוכנית ההכשרה האוניברסיטאית, כמשקפת את הלכי הרוח התרבותיים, אינה מכשירה את המורים להיות מחנכים, אלא מורים מקצועיים. לכן היא גורם מעכב בקידומה של תרבות אזרחית. (אורן כרמלי)

  • רפרנס

    המאמרים בספר נכתבו כתגובה וביקורת לאירועים פוליטיים, מדיניים וביטחוניים שהתרחשו בישראל במהלך השנים 2000-2005 ופורסמו בעיתו "הצופה". הנושא המרכזי לאורך רוב המאמרים הוא הדמוקרטיה במדינה ומאפייני ההתנהלות הדמוקרטית של מוסדות השלטון. נקודת המוצא של המחבר היא שבית הספר הינו בבואה של החברה ונורמות התנהגותיות מקובלות ורצויות בבית הספר דומות ומקבילות לנורמות ההתנהגותיות הבאות לידי ביטוי בהתנהלות הממשלה ומוסדות השלטון בכלל. המאמרים היו תגובה מיידית להתרחשויות ומבטאים את תחושות המחבר ביחס לאירועים מתוך נקודת מבטו כמחנך ומכשיר מורים, והם מציגים ההקבלה הנ"ל. (דב גולדפלם)

  • תקציר

    מחקר זה דן בפולמוס שהתחולל באקדמיה האמריקנית ברבע האחרון של המאה ה-20 על אודות תכנים תרבותיים וערכיים שיש להקנות בתכניות לימודי החובה ב"חינוך כללי" לתלמידי התואר הראשון. (רוני ריינגולד)

שימו לב! ניתן לחזור לתוצאות החיפוש האחרון מכל עמוד באתר בלחיצה על הכפתור בצד ימין