אוריינות בהערכת הישגים היא אחד התחומים היישומיים ביותר בהכשרת מורים; וטוב שכך, מאחר שלמורים המתחילים לא תינתן שהות או ימי חסד, ויהיה עליהם ליישם את שלמדו כבר בשלבי ההוראה הראשונים. בין היתר יהיה עליהם להתמודד עם תכנון כלי הערכה כחלק מתכנית העל שירקמו, לשלב את הכלים עם ידע תוכני, עם דרכי הוראה ועם ניהול כיתה. כאן חשוב להדגיש שאל לה ליכולת הביקורתית להצטמצם רק בבחינה של מדיניות ההערכה של מערכת החינוך. אבן הבוחן של הגישה הביקורתית והחשיבה העצמאית שאנו מנסים לטפח תהיה בדיקה ביקורתית גם של הגישות שאנו מובילים נכון להיום במערכת ההכשרה. כוונת מחברת המאמר היא שהתובנות שהביאו למהפכה של ממש בדרך שבה אנו תופסים את תפקידה של ההערכה בשני העשורים האחרונים צריכות לעמוד לביקורת גלויה ופתוחה גם כן.

על הערכת עמיתים את ההוראה בהשכלה הגבוהה – החשיבות של נושאי אחריותיות מקצועית, התפתחות של חברי סגל וקידום איכות בהשכלה הגבוהה הולכת וגדלה. הערכת עמיתים היא אסטרטגיה שעשויה להגדיל שליטה אישית על דרכי ההוראה, שיפור התפתחות מקצועית של חברי סגל, והתייחסות להיבטים שהוזנחו עד כה בתחום זה. הממצאים מראים שהערכת עמיתים היא אסטרטגיה אפקטיבית לטרנספורמציה במוסדות שכן יש בה עידוד חברי סגל לצפות בהוראה ולחשוב עליה בדרך רפלקטיבית ולזהות תחומים הדורשים שיפור בעזרת עמיתים; ב) יש גבול דק בין קונצנזוס וקונפורמיות בביצוע הערכת עמיתים. למרות שחברי סגל צריכים להסכים על קריטריונים להערכת הוראה אפקטיבית, קיימת גם סכנה בקונפורמיות לסטנדרטים מקובלים ( Thomas, S., Ting Chie, Q., Abraham, M., Raj, S., & Beh, L ).

מאמר זה משתמש בשיטות שנובעות מהתחום של מחקרים עתידיים כדי לחקור את העתיד של הערכה המתוגברת על ידי הטכנולוגיה. בהתבסס על ראיונות ועל התייעצויות עם מומחים, המאמר מתכוון לדון בתנאים שיכולים למנוע או לטפח "חדשנות" בהערכה ובחינוך באופן רחב יותר(Carlo Perrotta, 2014).

מדובר בשאלה שצפה ועולה באופן מתמיד. תיאוריות למידה ואמצעים דידקטיים רבים עומדים לרשותנו על מנת לוודא שהלומדים אכן הצליחו ללמוד, אך לעתים נדרש קצת סדר בבלגן. Mia MacMeekin "הרימה את הכפפה" ויצרה אינפוגרפיקה מעניינת, המכילה 27 דרכים לבדיקת למידה בקרב הלומדים. כל האפשרויות המוצעות מובילות לפעילות אקטיבית של הלומדים, וניתנות לבדיקה אופרטיבית על ידי המורה. כל הפעלים נמצאים גם בגלגל הטקסונומיה של בלום, אך במסמך שיצרה MacMeekin הם מעט יותר מכווני תוצר ( שיר שוורץ).

המאמר מתאר מחקר מעקב אחר ניסוי של הערכת מורים באמצעות תלקיט של מטלות ביצוע כפי שהתבצע בקרב קבוצה של מתכשרים להוראה בשיתוף המורים המאמנים והמדריכים הפדגוגיים שלהם. בין הקשיים שנמצאו בניסוי: מורכבות הביצוע, השקעה רבה של זמן ואי-התאמה למציאות העבודה והלימוד של מתכשרים ושל מורים מתחילים (Margolis, J., & Doring, A.).

במאמר זה, נידונים ההקשרים, הצורות והתוצאות של התנגדות של המורים לרפורמות בבית הספר שהתבססו על מדיניות להבטחת האיכות. הבעיות מוצגות על ידי התרחשות שנית של המחקר שהוקדש לקבלה ו/או התנגדות של מורים (גרמניים) כנגד המדיניות של מתן דין וחשבון המבוסס על סטנדרטים. תוצאות אלה מדגימות שהרוב בקרב המורים מתעלם, מפרש שלא כהלכה, משתמש שלא כהלכה במידע על משוב ממבחני ביצוע מבוססי סטנדרטים המכוונים להתפתחות מונעת נתונים של הוראה בכיתה (Ewald Terhart, 2013).

במאמר זה מתואר כלי להערכת מורים הפורס יריעה רחבה של מדדים להערכה. התבוננות בפירוט של מדדים אלה לתת-סעיפים מלמדת על נקודות דמיון רבות בינם לבין מדדים של הערכת אזרחות טובה. כותבת המאמר מקווה שבעתיד יבוטלו לחלוטין המדדים המצויים מתחת לרמת "בסיס" בכלי להערכת המורה, מהסיבה הפשוטה שמורים ברמות אלו לא יוכלו להיות חלק ממערכת החינוך ולא יוכלו להמשיך לעבוד במסגרתה. בניגוד לאזרחים, הנשארים במעמד של אזרחים גם אם אינם מעורבים ופעילים, כלומר אינם אזרחים "טובים" או "אידיאליים", הרי שמורים נושאים עמם אחריות מכרעת לחינוך דור העתיד, ועליהם לשמש דוגמה ומופת ( מירית שרון) .

תפקיד ההערכה הוא לחשוף את הבנות התלמידים באמצעות מטלות מסוג זה, לפרשן, לאבחן נקודות תורפה ולספק מידע (משוב) שיסייע להם לקדם את הבנותיהם במהלך הלמידה, ובה בעת יאפשר למורה לנווט את ההוראה בהתאם. דפוס זה של מרכיבי ההל"ה מכונה הל"ה חלופית (שם), והוא מתאים להשגת יעדי החינוך בעידן הידע, שכן הוא תורם לפיתוח כישורים שבוגר מערכת החינוך, ובכלל זה בוגר מסגרת הכשרה להוראה, יידרש להם על מנת להתמודד לאורך חייו עם ידע מקצועי המתחדש בקצב הולך וגובר. הערכה לשם למידה (הל"ל) היא גישת הערכה איכותנית, שמטרתה לעצב את הלמידה במהלכה ואת ההוראה ולפיכך יש המכנים אותה 'הערכה מעצבת' (Wiliam, 2011); היא מתבצעת כהערכה מתמשכת המשולבת בתהליך ההוראה-למידה. הל"ל מבוססת על תפיסת התהליך החינוכי כדיאלוג תלוי הקשר חברתי-תרבותי; היא מתכתבת עם תפיסות למידה כהבניה שיתופית של ידע וערה לזיקות ההדדיות בין הבניית הידע השיתופי לבין הבניית הידע האישי באופן ששני סוגי ידע אלה מפרים זה את זה ברציפות (מנוחה בירנבוים).

נקודת המפתח לדיון זה ולהצעות אפשריות שונות לפיתוח תהלכי הערכה מופחתי חרדה היא בהכרה בכך, שכל הערכה מערבת מידה לא מבוטלת של שיפוטיות וביקורת שמטרתן הבנת תהליכי הלמידה וההוראה בבית הספר. לכן, אין בידי המורה חופש בחירה בנוגע לשאלה אם לבצע תהליכי הערכה בקרב תלמידיו. חופש הבחירה נוגע לתפיסת תפקיד הערכה ולעיתים קרובות בבחירת תהליכי ההערכה עצמם. מורים שונים נעזרים בדרכי הערכה שונות על מנת ללמוד על התפתחות הלמידה של תלמידיהם. בעשותם כך יש באפשרותם אף להעריך את תהליכי ההוראה שלהם עצמם ולשנותם בעת הצורך ( היידי פלביאן).