הכשרה תוך כדי הוראה היא שיטת הכשרה ופיתוח מיומנויות הלקוחה מעולם ניהול משאבי האנוש. בשיטה זו, המתלמד מבצע את עבודותיו ומטלותיו במלואן בתנאי אמת ובסביבת העבודה האמיתית. זאת להבדיל משיטות הכשרה מסורתיות, המתבצעות מחוץ למסגרות העבודה וכוללות למידה תאורטית מקדימה בכיתה, התנסות התחלתית והדרגתית, וכניסה לתפקיד רק בתום ההכשרה וההתנסות. שיטה זו דוגלת בלמידה באמצעות עשייה פרקטית, בכניסה מיידית לתפקיד, בעבודה תחת הנחיה צמודה, בהכשרה נקודתית (ולא רחבת היקף), ומשתדלת לתת מענה לצרכים ארגוניים וארציים (כמו מחסור במורי STEM) תוך ניצול מיטבי וכמותי של משאבי אנוש

ממצאי מחקר זה מדגישים את חשיבות התפקיד של השחקן המקצועי בהבטחת האותנטיות של חוויית המשתתפים. נקודה זו משמעותית במיוחד, בהינתן שכמה דגמים של סימולציות בהם נעשה שימוש כיום אינם כוללים שחקן אנושי

השיח האקדמי סביב מנהיגות בחינוך עוסק בעיקר במנהלים, במנהיגות דרגי ביניים ובמורים. אולם, לפי מחקר זה, יש לפתח את הפוטנציאל המנהיגותי עוד במסלולי ההכשרה להוראה ולהגדיר את ערך המנהיגות כרכיב ליבתי בתוכנית הלימודים. מדיניות כזו עשויה לתרום, בטווח הארוך, לטיפוח האקלים הבית ספרי, להכוונת תלמידים, לפיתוח תוכניות לימודים איכותיות, לסדנאות פיתוח מקצועי, להעצמת עמיתים ותמיכה בהם ולקידום רפורמות.

מאמר זה בוחן כיצד יכולים מורי מורים להבטיח שהמורים לעתיד מקבלים הכנה מספקת שתאפשר להם לטפח חינוך שיקיים ויחזק נורמות דמוקרטיות? המאמר מתבסס על סקר שנערך בקרב 2,750 מורים בארה"ב ובקנדה וראיונות עם 150 מורים. מורים מעורבים פוליטית ואזרחית נוטים לדון בתדירות גבוהה יותר ובדרכים מתוחכמות יותר עם תלמידיהם בהשלכות הכלכליות, הפוליטיות והחברתיות של אי שוויון. תוכניות להכשרת מורים צריכות לשקול דרכים לעודד מורים חדשים ומנוסים לעקוב אחר החדשות, לעסוק איתם בשיח אזרחי זה עם זה בנושאים הנוגעים לציבור, ולהשתתף בחיים האזרחיים והפוליטיים.

פיתוח מודלים יעילים להכשרת המורים הוא אתגר מתמשך. המאמר מציג את הנוף הנוכחי של הכשרת מורים וכן שלושה טיפוסי אידיאלים מקצועיים – מורים כאינטלקטואלים, אומנים ואמנים. דגש מיוחד ניתן לאידיאל המורה כאמן, ולטענה כי יש להרחיב עוד יותר את ההיקף של אידיאל זה, הקשור להיבט האישי-מקצועי של המורה. המאמר מציע מודל משולש של מקצועיות מורה הכולל את האני האישי-מקצועי כהיבט עצמאי, הנוסף לרכיבי התאוריה והפרקטיקה.

חדשנות פדגוגית משמעה שינוי, במכוון או שלא במכוון, של הפרקטיקה הקיימת: של מדיניות, של תוכנית הלימודים ומימושה, של דרכי הוראה והערכה, של חומרי למידה וסביבות למידה. הספר משקף תהליך מורכב של חדשנות פדגוגית, שהתרחש במוסד אקדמי ישראלי, תוך התמקדות בפדגוגיה של למידה מבוססת פרויקטים. הספר נועד לאנשי חינוך וביניהם מובילי מוסדות חינוך, המעוניינים להוביל תהליכים של חדשנות פדגוגית ברמת הפרט וברמת הארגון, ולסחוף איתם קהילות של לומדים וסגלי הוראה.

שילוב טכנולוגיה ומסכי מדיה בלמידה הפך להיות דבר שבשגרה בחינוך לגיל הרך. עם זאת, קידום למידה חוץ-כיתתית אינה כה מודגשת. המאמר הנוכחי סוקר את הספרות המחקרית אודות השפעות הטכנולוגיה ולמידה חוץ-כיתתית על התפתחותם של ילדים צעירים. בהתבסס על הספרות הרלוונטית, מאמר זה כולל המלצות להכשרת מורים לגיל הרך לגבי יצירת איזון הולם בין שימוש בטכנולוגיה לבין למידה בחוץ.

במוסדות ומחלקות להכשרת מורים, סטודנטים להיסטוריה לומדים תאריכים, עובדות, מאורעות ותיאוריות. אולם, בזכות הצבתם באתרי מורשת לאומיים, הם גם מעבדים ידע, צוברים ביטחון, מתבוננים בנקודת מבט סקטוריאליות, מבחינים בנרטיבים נוספים אשר מושמטים מספרי הלימוד וזוכים לחוויית לימוד מעשירה ומשמעותית.

מחקר זה בחן את הקשר בין שנות הניסיון של המורים לבין איכות ההוראה שלהם. נתוני המחקר נאספו באמצעות תצפיות על ההוראה של 80 מורים בכיתות א' עד ג'. הממצאים לא תמכו בטענה שמורים מתחילים (3-0 שנים בהוראה) מראים כישורי הוראה נמוכים יותר ממורים בעלי וותק. ירידה באיכות ההוראה נצפתה בקרב מורים עם 5-4 שנות ניסיון, במיוחד בתחום של ארגון כיתה, אקלים כיתה, ניהול התנהגות ושיטות למידה והוראה.

קיים שימוש נרחב בסקרים של בוגרי תוכניות להכשרת מורים במטרה להעריך את איכותן. מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון את יכולת הניבוי של סקרים אלה. המחקר עשה שימוש בנתונים מסקר בוגרים ארצי שנערך בצפון קרולינה ומולא על ידי 3,937 בוגרים, וכן בנתונים באשר לאיכות ההוראה של בוגרים אלה והתמדתם בתפקיד. ניתוח הנתונים הצביע על קשר בין תפיסות הבוגרים את איכות תוכניות ההכשרה לבין יעילות ההוראה שלהם והתמדתם בתפקיד.

על רקע מגוון רחב של מסגרות תיאורטיות שנוצרו בעשורים האחרונים בהקשר להנחיה ולהערכה של מתמחים להוראה, מחקר זה שואף להבנות ולהציג מסגרת אחידה. לשם כך, בוצעה מטא-סינתזה איכותנית של 82 מחקרים שבחנו הנחיה והערכה של סטודנטים להוראה. פיתוח מסגרת קוהרנטית בתחומי הנחיה והערכה של מועמדים יכול לסייע למרצים להוראה להסתמך על מידע עדכני, לפתח שפה משותפת, לחוש מיקוד וביטחון ולמקסם את יכולות המתמחים.

נוירו-מיתוסים חינוכיים הם אמונות שגויות אודות התפקוד של המוח והתודעה בהקשר של למידה והוראה. אמונות שגויות אלה תורמות לשימוש בשיטות הוראה לא יעילות. המחקר הנוכחי בדק את השכיחות של נוירו-מיתוסים בקרב סטודנטים להוראה בחינוך המיוחד ואת הסבירות שהם ישתמשו בשיטות הוראה לא יעילות המבוססות על אמונות שגויות אלה. הממצאים מצביעים על כך שסטודנטים להוראה בחינוך המיוחד נוטים להחזיק בתפיסות מוטעות לגבי מוח ולמידה. פערים אלו בידע קשורים לכוונתם לעשות שימוש בשיטות הוראה לא יעילות.

מתכשרים להוראה אשר התנסו בהוראה מדומה דיווחו שמדובר בשיטה יעילה שמסייעת לפתח כישורי ניהול כיתה, מחזקת ביטחון עצמי ואף משרה תחושת מציאות. הם סברו כי עצם החוויה תסייע להם להתמודד עם התחושות האלו כאשר יגיעו לכיתתם לראשונה. בנוסף, התרגול הממוחשב אפשר להם להתנסות בהוראה מבלי לחשוש לפגוע בתלמידים בשר ודם ולתרגל מיומנויות של חשיבה עצמאית וקבלת החלטות – אלמנטים שקשה ללמוד בקורסים תיאורטיים.

המחקר הנוכחי הוא מחקר איכותני שמטרתו הייתה לבדוק את עמדתם של מורים מנוסים ושל סטודנטים להוראה באשר לחינוך המשלב. החוקרות ניתחו 80 סיפורים של 10 מורים מנוסים בחינוך הרגיל ו-23 סטודנטים להוראה בשנה השלישית ללימודיהם. מניתוח סיפוריהם של המורים עולה שהוראה בכיתות משלבות היא תהליך למידה מורכב והדרגתי. המורים ציינו מחסומים שיש להתמודד איתם, דרכי התמודדות עם קשיים של תלמידים, רגשות שליליים וחיוביים וביקורת על מערכת החינוך. לעומתם, סיפורי הסטודנטים היו מעורפלים והעידו על כך שהם אינם מכירים מספיק את החינוך המשלב.