הריאיון שלהלן, נערך בפודקאסט תו חינוך ועוסק בליווי מיטבי של תלמידים שחוו אובדן על ידי מורים, מחנכים, יועצים חינוכיים ומנהלים ומציג מדריך להתנהלות רצויה ברגעים הקשים האלו. המרואיינת, ד"ר פריי-לנדאו, מכהנת כראש מעבדה לחקר אובדן, דחק וחוסן במבט רב-תרבותי. בעשותה כן, היא גיבשה מדריך לתמיכה בתלמידים שחוו אובדן.

תוכניות הכשרה להוראה אינן מתייחסות כמעט להיבטים של התמודדות עם אובדן כיתתי. וחבל שכך, כי מורים ומחנכים צפויים להרגיש יותר בנוח לשוחח על מוות בכיתה לאחר שנחשפו לחומרים תיאורטיים ועיוניים במהלך ההכשרה או הפיתוח המקצועי. במקום זאת, נאלצים המורים לאלתר ולנהל את הדיונים מתוך השקפתם האישית ובהישען על מידע כללי שהשיגו מתחומי הדת, ההיסטוריה, הספרות, הקולנוע והתרבות.

מחקר זה מראה כי בכוחה של תוכנית התערבות קוגניטיבית-התנהגותית חד-פעמית אשר מוצעת לתלמידים זמן קצר לאחר אסון או משבר להפחית תחושות דיכאוניות או למנוע מהן להעמיק. בנוסף, התוכנית יכולה להעצים את מידת החוסן האישי והקבוצתי של התלמידים ולחזק את תחושת הקהילתיות. עוד בטרם יהלום בקהילה אסון או משבר, ולבטח אחריו, רצוי מאוד לשריין זמן להענקת תמיכה פסיכולוגית קבוצתית בבית הספר. לשם כך, על מחוזות הלימוד לעמוד בקשר תדיר מול פסיכולוגים חינוכיים וקליניים, אנשי בריאות הנפש וחוקרי חינוך ולהיות מוכנים להציע לתלמידים ולאנשי הסגל תוכנית התערבות קוגניטיבית-התנהגותית.

משבר בסדר-גודל דומה, או חמור יותר, ממשבר הקורונה עלול לפרוץ שוב, ועל מערכת ההשכלה הגבוהה להיות מוכנה ויכולה לו. משבר, מטבעו, נושא עמו הזדמנויות ואתגרים, אך גם חושף פגמים וליקויים. משבר הקורונה חשף מספר נקודות תורפה במערכות ההשכלה הגבוהה בעולם, ובכלל זה בישראל. כיום, ברור כי החברה זקוקה למערכת השכלה גבוהה גמישה ואיתנה שתאפשר למידה גם בעתות משבר או חוסר יציבות.

הפלישה הרוסית טלטלה את מערכת החינוך היסודית באוקראינה וחיבלה לגמרי בסדר היום. השינויים באו לידי ביטוי במעבר כפוי להוראה מרחוק, פגיעה בלוח הזמנים, מחסור באנשי צוות, עומס עבודה וניתוק חברתי-קולגיאלי. עוד נמצא שבשל השחיקה, המתח והחמלה, כשני-שליש מהמורים החלו להעריך הישגי תלמידים באופן סלחני ביותר.