ישעיהו תדמור
מיון:
8 פריטים
פריטים מ- 1 ל-8
  • סיכום

    בניסיון לפרק את המושג "תרבות בית-הספר" ל"מחוזות התרבות החינוכית" מזהה מחבר המאמר 11 מחוזות כאלה. הוא מציין כי הושפע מהווארד גרדנר (Gardner, 1992), בעל "תיאוריית האינטליגנציות המרובות", הן בתוכן והן בגישה, ואף הוא משמש לו מקור לבניית המחוזות שהוא מציע. בבניית מודל "מחוזות התרבות החינוכית הבית-ספרית" נדרש מחבר המאמר גם למדרג הצרכים של אברהם מסלאו (Maslow, 1965) משום שתרבות בית הספר בכללה ומחוזות התרבות החינוכיים שלו, כפי שהוא מבקש להציגם, נבחנים על פי המידה שבה הם מציעים מענה לצרכיו של האדם ובמיוחד לצרכים העיליים, הרוחניים (ישעיהו תדמור) .

  • תקציר

    המחקר המוצג כאן מתמקד ביסודות הפדגוגיים של התרבות הבית ספרית ובחלוקתם ל"מחוזות התרבות הבית ספרית". אובחנו 11 "מחוזות" במודל: מחוז התרבות האינטלקטואלית, התרבות החדשנית- הטכנולוגית, מחוז התרבות הלשונית , מחוז התרבות הרגשית, מחוז התרבות הערכית, מחוז התרבות המוסרית, מחוז התרבות האקולוגית, מחוז התרבות הגופנית- הפעלתנית, מחוז התרבות החברתית, מחוז התרבות האמנותית, מחוז התרבות הרוחנית. החלוקה ל"מחוזות" נעשתה מתוך זיקה למיונים ידועים של: תחומי הדעת, ערכים, אינטליגנציות מרובות (גארדנר) צרכים אנושיים (מאסלאו ) ( תדמור, י. ) .

  • לינק

    בבתי הספר מקדשים את התחרות, את ההישגים המדידים ואת הלימוד הפורמאלי לתכלית מעשית. אך התלמידים זקוקים למורים שאינם מסתפקים בכך, אלא מחפשים דרך קבע אחר משמעות .במחקר בשם "על מה משפיע המורה המשפיע?" שהנחה פרופסור ישעיהו תדמור (חינוך כחוויה קיומית, 2007) נבדקה השאלה כיצד תופסים אנשים את "המורה המשפיע" שהיה להם בתקופת לימודם בבית הספר. עולה מן המחקר כי כוחו של "המורה המשפיע", או כוחה של "המורה המשפיעה", כפי שנצרב בזיכרון של התלמידים לשעבר, לא התבטא דווקא בבקיאותו או בבקיאותה של המורה בידע או בדרך הוראת הידע, גם לא בממדים מקובלים אחרים בהגדרת תפקיד המורה. מתגלה בבירור, ש"המורה המשפיע" ו"המורה המשפיעה" הם מי שנגעו בנשמותיהם של התלמידים, מי שעצבו את זהותם, מי שהמגע החינוכי אתם היווה חוויה לתלמידיהם.

  • לינק

    סקירת ביקורת של ד"ר אריה קיזל אודות ספרו של פרופסור ישעיהו תדמור, חינוך כחוויה קיומית (2007). הספר הוא מסע חיפוש אחר תשובה לשאלה המרכזית – מהו החינוך הראוי במציאות הנוכחית בכלל ובמצב הישראלי בפרט. הספר הוא דין וחשבון נוקב עם התפיסה המציבה את הילד במרכז ומתנגד גם לספיחיה, לשיטותיה ולאידיאולוגיה העומדת בבסיסה. הוא מציב אלטרנטיבה ביקורתית וראויה המחזירה את ההומאניזם למרכז העיסוק החינוכי ובמיוחד את המורה העוסק בעצמו כמחנך וכאדם, בדיאלוג עם התלמיד ובקיום של שניהם כקודם למהותם. פרופסור תדמור מבסס את הספר על ספרות מחקרית והגותית עשירה ביותר. מקום מרכזי מוקדש לוויליאם ג'יימס, למרטין בובר, לעמנואל לוינס, לפאולו פריירה, ליוסף שכטר, לויקטור פרנקל, לפרידריך ניטשה ולסרן קירקגור.

  • לינק

    לדעתו של פרופסור ישעיהו תדמור , מערכת ההכשרה להוראה נתונה בשנים האחרונות בטלטלה עזה. טלטלה זו ניזונה משינויים הקוראים תיגר על מטרות החינוך הקלאסיות ומעלים תהיות ביחס לאופי המורה הראוי ותהליך הכשרתו . המכללות לחינוך כבולות – גם מרצונן – לתכנית הלימודים שמכתיב האגף להכשרת מורים במשרד החינוך ותואמת לדרישותיה של המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג), ואינן מעזות לחרוג ממנה. אימת "הדגם המנחה" שורה עליהן. אמנם במכללות פועלים חברי סגל – מהם ששמם הולך לפניהם בהגות ובמחקר – המנסים להטות את תכנית הלימודים אל הקוטב של העצמת רוחם של הלומדים כך שיוכלו להעצים בבוא היום את רוחם של תלמידיהם ולהעניק להם חינוך במיטבו, אולם השפעתם חלשה; הרשויות והאינרציה חזקות מהם. נראה שהמכללות, גם האזוריות, מוותרות על עצמאותן וסגוליותן. כאשר נוסדו קיוו רבים שיפתחו דגם אקדמי ייחודי, אך הן העדיפו ללכת בעקבות הדגם האקדמי השולט. הדגם הזה מכתיב למכללות בפרט ולחברה בכלל מושגים מסוימים של "אקדמיות", "מדעיות" ו"רוח האדם".

  • תקציר

    ספר חדש בהוצאת מכון מופ"ת העוסק בחינוך האקזיסטנציאליסטי ומוליך לעיסוק ברוחניות בחינוך ובחיפוש משמעות בחינוך. חלק ניכר מהחינוך האקזיסטנציאליסטי נעשה לאו דוקא כלימוד פורמלי מובנה, אלא בנסיבות מתאימות מזדמנות ובדרך של שיחה עם קבוצה גדולה וקטנה ושל דיאלוג עם יחידים. מעצם טיבו חינוך אקזיסטנציאליסטי מכוון לסוביקט. על המורה להגיע אל שכלו, אל נפשו ואל רוחו של התלמיד היחיד. על המחנך להתאמץ "להתחבר" אל התלמידים, ולהשתדל לשכלל בהם את התודעה בשאלות הקיום. הדרך לכך היא בהצעת מושגים שונים ומגוונים ובהצגת סיפורי חיים שונים, הלקוחים מן המציאות ומן הספרות, שיש בהם לעורר אצל התלמידים אסוציאציות למצבי חיים ולחוויות שלהם (ישעיהו תדמור)

  • תקציר

    המחקר מבקש לעמוד על תפיסותיהם של אנשים מבוגרים, המעידים על כך, שהשפעתו של מורה מסוים עליהם הייתה בעלת משמעות מיוחדת, ולבחון את טיבה של ההשפעה הזאת עליהם. השערת המחקר היא כי השפעתו של "המורה המשפיע" חורגת מרובדי הקניית ידע, מושגים ומיומנויות למידה ונוגעת ברובדי עומק של התלמיד, שבהם הוא מתלבט בשאלות-יסוד ומעצב את קיומו. בשונה ממחקרים קודמים שבדקו את "המורה האידיאלי" מחקר זה פנה לאנשים מבוגרים ומבקש לעמוד על תפיסתם כעבור שנים, בפרספקטיבה של זמן, את ה"מורה המשפיע" שהיה להם בילדותם או בנעוריהם. תשובות הנחקרים מעידות על כך, ש"המורה המשפיע" בעיניהם, אכן משפיע על ממדי עומק בקיום האדם. מסתמן כי "המורה המשפיע" משפיע על התלמיד בשני תחומי-על: בממדים של הומאניות ובממדים של אינטלקטואליות (ישעיהו תדמור).

  • מאמר מלא

    האם הלימוד בבתי הספר בישראל יוצר הוויה חינוכית שיש בה התרוממות רוח והתעלות? האם התלמיד חווה חוויות חינוכיות מעצבות? תלמידים רבים תופסים את הלימוד יותר כעניין השכלתי או מעשי, לא כאירוע בעל משמעות רוחנית. כלומר , אין מדברים היום על חינוך כחוויה חינוכית מעצבת ועל תרומתם של המורים להעצמה אישית של תלמידיהם. ואשר למורים, נראה שהם נרתעים מהספירה הרוחנית, המטפיסית. כתוצאה מהעימות המתמיד של המורים עם לחצים שונים, גם בעלי היכולות הגבוהות שביניהם מסתפקים בהשקעת מרצם בהוראה יעילה, למותר לציין, תחום חשוב ומרכזי כשלעצמו, אך נמנעים מכל מעורבות בחינוך במובנו העמוק. הם מנוכרים לעולמם של תלמידיהם ובמקרים שכיחים נוהגים בהם במניפולציה. אופייני למורים אלה שהם מתחמקים מלגעת גם במציאות הקיומית שלהם עצמם. הם שרויים ב"נרפות קיומית", כפי שמכנה זאת גרין. וכך, אין להתפלא, שהם לעולם אינם מסוגלים לשמש כתובת לתלמידיהם, עת הם מתלבטים בשאלות הקשורות בקיומם (ישעיהו תדמור) .

שימו לב! ניתן לחזור לתוצאות החיפוש האחרון מכל עמוד באתר בלחיצה על הכפתור בצד ימין