אקטואליה

הספר אידיאה של תיקון הוא בבחינת אתנוגרפיה השוואתית ראשונה מסוגה בשדה החינוך הישראלי. הוא מהווה תרומה משמעותית להבנה של החינוך הרב-תרבותי, ולתפיסת העוצמה והפוטנציאל הגלומים ביזמות חברתית-חינוכית הבאה לחולל שינוי בסביבה משתנה ועמוקת שסעים. הספר עוסק בחמישה בתי ספר שתלמידיהם מגיעים מתוך סביבה חברתית מפוצלת. הוא מציג עדויות אודות מורים ומחנכים המשמשים כיזמים חינוכיים-חברתיים ופועלים לחיברות ולקידום תלמידים בסביבה המאופיינת בשוני תרבותי, הטרוגניות וקיטוב אתני ודתי. הוא מראה כיצד בתי ספר מעצבים בקרב תלמידיהם זהות עצמית הפתוחה לקבלת האחר בצד פיתוח יכולת לימוד מרשימות (יהודה בר שלום)

הספר מהווה כלי נוסף שיסייע בהתמקצעות של העוסקים בתלמידים המחוננים. בעשור האחרון חלו התפתחויות משמעותיות בהבנת תהליכי הלמידה והחשיבה ובגוף הידע המצטבר בנושאים הקשורים לבניית תוכניות לימודים, לאסטרטגיות הוראה ודרכי הערכה חלופיות. כמו כן חלה התפתחות משמעותית בהבנת אפיוני תלמידים מחוננים וצרכיהם. הספר כולל סקירה של המודלים המרכזיים הקיימים כיום ומתאימים להוראת תלמידים מחוננים ולהערכתם. המחברות מתמקדות במודלים ומנתחות את מרכיביהם, תוך בחינת זיקתם למאפיינים ולצרכים של התלמידים המחוננים. לאור הרציונל, המטרות וניתוח המודלים השונים, נוסחו עקרונות יסוד לבניית תכניות לימודים ייחודיות לתלמידים מחוננים וגובשו המלצות ליישומן בהתאם לתוצרים המצופים. (רחל זורמן, שלומית רחמל, אילנה שקד)

הספר הזה, שרובו פרי כתיבתם ועריכתם של אנשי המכללה לחינוך גופני ע"ש זינמן שבמכון וינגייט, מצליח להעלות את החינוך הגופני והספורט על מפת החינוך הפורמאלי והבלתי פורמאלי בישראל. הוא מצליח להראות את ההיבטים החינוכיים השונים של הספורט בדרך מקיפה, מגוונת, בין-תחומית ובנויה כהלכה בעשרה פרקים: שלושת הפרקים הראשונים מביאים את התמונה הכללית והעקרונית של הספורט והקשרים החינוכיים, ששת הפרקים שלאחר מכן עוסקים בהיבטים חינוכיים מסוימים של הספורט והחינוך הגופני, והפרק האחרון מסכם בהצגת גישה מערכתית מקיפה הנוגעת לכל גורמי החינוך והספורט הפורמאליים והבלתי פורמאליים (יובל דרור)

הספר מציג נושאים מקראיים מנקודת מבט תקשורתית תוך שילוב שני יסודות: לימוד החומר המקראי בחתך רוחב נושאי ושימוש במושגי יסוד עכשווים מתחום התקשורת. יחידה ההוראה מציגה את הטכנולוגיה שננקטה להעברת המסר; מציעה פענוח של קודים תקשורתיים; מזהה כתיבה מגמתית, היסטוריוגרפית ואחרת במקרא; מאתרת ומציגה את השיטות להפצת האידאולוגיה של השלטון ואת הדרכים בהן ניסה בית המלוכה להשפיע על נתיניו. (שלמה בכר)

הקשיים הכרוכים בהוראת הנבואה מוכרים וידועים לכל מורה למקרא. יחידת הוראה זו, המיועדת בעיקר למורי מכללות ולמורים בכיתות הגבוהות של בית הספר התיכון, מציגה דרכי התמודדות עם חלק מן הקשיים העיקריים. שבעת פרקי היחידה מייצגים מבחר של דרכי התמודדות עם נושאי אורך ועם נושאים ממוקדים. אלה וגם אלה מציעים ראייה מקיפה של הנבואות והבנתן על רקע הקשריהן, וכן התייחסות לתופעות עיצוב מקובלות וייחודיות. (שמאי גלדר, אליהו ברוך, תמר עזר, לורית רמון)

כתב העת מתמקד בתיאוריה, במחקר ובפרקטיקה של הכשרת עובדי הוראה ופיתוחם ומיועד למורי המורים במכללות, למרצים באוניברסיטאות ולסטודנטים. בדפים 38- בחירה במקצוע ההוראה: טיפוסים של מקבלי החלטות והקשר שלהם לעמדות כלפי הוראה (יעל קציר, רחל שגיא, יצחק גילת) צרימה אידיאולוגית בתהליך ההוראה: שירים על קו התפר (לאה ברץ) תפיסותיהם של פרחי הוראה הנוגעות לייצוגים גרפיים בהוראת הספרות (יעל פויס) המיצוב המקצועי של מורים עולים מברית המועצות לשעבר בבתי ספר בישראל (אורלי מיכאל, ריטה סבר, פנחס תמיר) "לשמוע את קולם": סיפוריהם של מורי מורים בהקשר רב -תרבותי (חנה עזר, שוש מלאת, דורית פטקין) הכיתה המשולבת: עמדות מורים כלפי תלמידים עם וללא לקות למידה (טלי היימן) התייחסות להתנהגות תלמידים בשיעורים של פרחי הוראה (נורית גל)

מדינות המערב עומדות בפני מחסור חמור במורים לשנים הבאות. מתוצאות הדו"ח עולה כי, בכל שנה מצטרפים למערכת החינוך פחות מורים בעוד שמספר המורים הפורשים מדי שנה הולך וגדל, נתון מדאיג שעלול להוביל למשבר עולמי במערכות החינוך במדינות המערב. בדו"ח שערך הארגון נמצא כי, רוב המורים המלמדים בבתי-הספר היסודיים ב-15 מתוך 19 מדינות המערב, היו לפחות בני 40 , בגרמניה ובאיטליה יותר ממחצית ממורי חטיבות-הביניים הינם מעל גיל 50.

בקורפוס הצנום של שירי ביאליק, כמאה שירים בסך הכול, יש מקום מיוחד לעשרים וארבע "שירי העם" שלו שנאספו לחטיבת "מזמורים ופזמונות", ולא רק מן ההיבט הכמותי. בעיני רבים מאוהבי שירתו של ביאליק זוהי חטיבת השירים המקסימה ביותר שלו. שירים אלה, כמו "בין נהר פרת ונהר החדקל, " "לא ביום ולא בלילה " או "יש לי גן", הם בין הידועים, האהובים והמושרים ביותר מבין שיריו. אולם למרות הפופולאריות הרבה שלהם, ואולי דווקא בגללה, "שירי עם" אלה נדחקו במשך שנים ארוכות לשולי המערכת הספרותית. חוקרי ספרות כמעט שלא גילו בהם עניין, והמורים מיעטו ללמדם. ספר זה בא למלא במידת מה את החסר: לחוקר מציע הספר דיון שיטתי בשאלות עקרוניות: כמו תהליך ההתהוות של "שירי עם" של ביאליק, הגורמים לא-ההתקבלות שלהם או מאפייני הסוגה (הז'אנר) הזו. למורה מציע הספר שורה של ניתוחים מפורטים ל"שירי העם" הכלולים בתכנית הלימודים והצעות לדרכי הוראתם. (אבי מעפיל)

יחידת הוראה מודולרית המציעה להעביר את היצירה המוסיקלית מהרקע אל המרכז באמצעות נקודות מפגש מגוונות המתאימות לסוגים שונים של מאזינים. יחידת ההוראה מפגישה בין תאוריית ריבוי האינטיליגנציות של הווארד גרדנר לבין עקרונות הניתוח המוסיקליים כפי שנוסחו על ידי ז'אן לה רו. הספר מגיש רפורטואר של 24 יצירות המופיעות גם בתקליטור המצורף לו ושלושה מאמרים: חשיבותה של עבודת הגננת במפגש שבין הילד לבין המוסיקה והאמנות; המאמר השני מתאר את ה"דלתות" של גארדנר; והשלישי מדבר על חשיבותה של ההאזנה למוסיקה. (נתן שחר, קלאודיה גלושנקוף, עדי סולקין)

ההצלחה המרשימה של מערכת החינוך הפינית משכה תשומת לב כללית. לא כבר סקרה ליזט אלברז כתבת "ניו יורק טיימס" את המערכת הפינית על רקע הישגיה במבחן PISA 2000 תוך כדי התמקדות בבית ספר בעיר שדה, שבו 500 תלמידים בני 7 (כיתה א') עד 15. חרף השוני ברקע ובתנאים – פינלנד היא חברה הומוגנית, הנהנית מרווחה יחסית – ראוי לשים לב לגורמי ההצלחה (טל אברהם).

רפורמה כמעט זהה לרפורמה של כוח המשימה הלאומי בישראל (דו"ח דברת) הנהיגו הנורבגים כבר באמצע שנות ה90. היא אופיינה בתהליכי ביזור חריפים, העברת כל המורים עובדי המדינה שם לרשויות חינוך מקומיות והרחבת סמכויות מנהלי בתי הספר. כל מוסדות הכשרת המורים הפכו להיות כפופים למוסדות להשכלה גבוהה והדרישות מהמורים הועלו.

נייר העמדה כולל סקירה על שלבי התפתחות של נושא הסטנדרטים במערכות חינוך בארץ ובעולם . מוצגות בו דעות בעד ונגד מקומם של הסטנדרטים בעולם החינוך. הנייר מתרכז בנושא הסטנדרטים בהוראה ובהכשרת מורים ומציג עמדה בנושא זה . בעמדתם של החוקרים המומחים שהשתתפו בכתיבתו יש התייחסות הן לתועלות והן לסיכונים שבהפעלת סטנדרטים בהוראה ובהכשרת מורים.

מאה שנים מנסים מחנכים עברים להקנות יחס אמוציונלי לתנ"ך וללימודו, ולשווא. אם באמת חשובה למישהו ידיעת התנ"ך, יש להמיר את הציפייה לאהבה במתן ביטוי ברור ומוסכם לחשיבותו. ואם לא – יש להוציא את התנ"ך מתוכנית הלימודים. כך לפחות לא ישנאו אותו. המאמר נכתב ע"י פרופסור יאירה אמית מאוניברסיטת תל אביב. (יאירה עמית)

מגמת הביזור במערכות החינוך היא מגמה כלל-עולמית. מגמה זו נובעת מתהליכי דמוקרטיזציה, שמביאים למעורבות רבה יותר של האזרחים בנושאים רבים הנוגעים לחייהם, ומחוסר שביעות הרצון מההתנהלות של מערכות החינוך הריכוזיות ומהישגי התלמידים. המימצאים המגיעים מהמדינות השונות שיישמו תהליכי ביזור מצביעים על דואליזם ביחס כלפי הביזור. זהו תהליך הנמצא עדיין בשלבים של גיבוש וחיפושי דרך תכניים, רעיוניים ומקצועיים. (צפרית גרינברג)

העידן הדיגיטלי מערים קשיים חדשים על המוסדות להשכלה גבוהה בכל הנוגע לניהול זכויות יוצרים. דיני זכויות היוצרים מטילים כיום הגבלות רחבות יותר על השימוש ביצירות בסביבת ההוראה הדיגיטלית: מהפיכת המידע הובילה לשינויים מרחיקי לכת בדיני הקניין הרוחני, אשר הרחיבו באופן משמעותי את היקף תחולתם. המחברת מפרטת במאמר את הסוגיות המשפטיות במאמר אודות: שמורים דיגיטליים; אתרי אינטרנט לקורסים מתוקשבים; מדיה דיגיטלית ומציגה לקחים מן המפשט האמריקני. התיקון הדרוש בחקיקה בישראל צריך לתת מענה לשתי בעיות מרכזיות: הבעיה הראשונה נובעת מהעדרו של פטור כללי לשימוש ביצירות לצורכי הוראה, והשנייה נובעת מחוסר הוודאות באשר לשימושים המותרים. (ניבה אלקין-קורן)

הרפורמות המוצעות בחינוך מתרחקות מליבת העשייה החינוכית – ההוראה. רפורמות ארגוניות קלות יותר לביצוע מרפורמות פדגוגיות. הן קצרות טווח ונראות מיד, אולם הן כרוכות בהשקעות רבות ובסופו של דבר אינן מאפשרות להתמקד בשינויים הפדגוגיים הנדרשים. אין בחינוך קיצורי דרך. השינויים הנדרשים בחינוך אינם יכולים לעמוד בלוחות הזמנים של הפוליטיקה הישראלית קצרת הטווח. יש ללמוד את לקחי העבר, יש להימנע מאופנות מתחלפות ולבחור בהליכה מדורגת ומבוקרת ולהתבסס על ראיות מחקריות מוצקות ועל ניסויים חדשניים מבוקרים. מוקד השינויים חייב להיות בפדגוגיה – דרכי הוראה ולמידה – ולא בפתרונות ארגוניים (אלעד פלד)

דויד הנאור, הגישה המאוזנת להוראת הקריאה, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2003. הספר מתאר את הדרך המתאימה לקידום התפתחות רכישת השפה הכתובה בקרב ילדים בהתבססות על הגוף המחקרי הנרחב הקיים בתחום. הטיעון המרכזי בספר הוא כי בקריאה פועלים תהליכים של פענוח במשולב עם תהליכים של בניית משמעות. שני סוגי התהליכים עקרוניים וחיוניים בתהליך ועל כן יש חשיבות רבה לתת ביטוי משולב לשני סוגי תהליכים אלה בהוראת הקריאה.שפטיה, לאה. מוכנות לבית הספר, מכון הנרייטה סאלד בשיתוף עם הוצאת הספרים, "אח", קרית ביאליק, 2003. ספר זה עוסק במגוון נושאים הנידונים בספרות תחת הכותרת "מוכנות לבית הספר" (school readiness), מטרתו לספק למחנכים ולמעצבי החינוך בגיל הרך ידע על התחום ולהצביע על תרומתו האפשרית לתכנית החינוכית לגילים צעירים

בספרו החדש טוען ד"ר רוני אבירם כי בתי הספר ומערכות החינוך בעולם המערבי "אינם מספקים את הסחורה" ולוקים בכשלים תפקודיים שונים למרות גלי הרפורמות והשינויים שעברו עליהם בעשורים האחרונים. יש צורך לשנות את בית הספר כדי שיתאים למציאות החדשה ויתפקד בה ביתר הצלחה. אולם הצורך לשינוי מעורר את השאלה כיצד יש לשנות את בית הספר? על פי איזה דגם? בית ספר העתידני צריך להתבסס על שלוש תכונות מהותיות: 1. מחויבות להתאמה (מושכלת, קונסנזואלית, מודעת ודינאמית) למציאות הפוסט-מודרנית. 2. מחויבות לשינוי מסדר שני. 3. קיום מנהיגות (מקצועית) שמקיימת את תהליכי המחקר והפיתוח, הניהול וההערכה של בית הספר העתידני (באופן לא דואלי).

סקירת השינויים שחלו במבנה מערכת החינוך במדינת ישראל והצגת רעיונות לשינוי מבנה מערכת החינוך שעלו במסגרת משרד החינוך וטרם מומשו. בחלק השני של המסמך מתוארות שלוש הצעות לשינוי מבנה מערכת החינוך שהעלו גורמים בתוך משרד החינוך. שתי הצעות שהועלו באופן מקביל בסוף שנות ה-80 מעלות את הרעיון להקדים את גיל הכניסה למערכת החינוך ואת ההצעה לשלב חטיבה על-תיכונית (לימודים באוניברסיטאות, במכללות ובמוסדות הכשרה אחרים) במסגרת מערכת החינוך. הצעה שהועלתה באגף התכנון של משרד החינוך בשנת 2001 היא לאפשר לתלמידים חזקים יותר להתחיל את לימודיהם במוסדות להשכלה גבוהה כבר בכיתה י"ב. (מיכל טביביאן, רוניה בריטברד)

מממצאי סקר תעסוקתי, בשנת 2000, בבריטניה, על לחץ העבודה, עולה כי עובדי הוראה הם המגזר הראשון בסולם הלחץ ואחריהם, בסדר יורד, אחיות, מנהלים, עובדים שמוגדרים כ"מומחים" ללא הבדל בתחום עיסוקם, עובדי רווחה וסעד, נהגי רכב כבד ואנשי אבטחה. בכל הקבוצות האלה, לפחות עובד אחד מתוך חמישה דיווח על סימפטומים של לחץ נפשי גבוה. לעומת זאת, בקרב עובדי ההוראה, היו הנתונים המקבילים, שני עובדים מתוך חמישה.