אקטואליה

חני גורן מדווחת בבלוג שלה על מאמר אודות החדשנות החינוכית בארה"ב ובו מפה אינטראקטיבית המציגה את מצב המדינות בארה"ב בתחום החינוך בהיבטים שונים. במפה האינטראקטיבית מוצג מצבן של המדינות בהיבטים רבים, בין היתר ההיבט הטכנולוגי. במבט מעמיק על מרכיבי ההיבט הטכנולוגי נוכל לראות את ההבדלים בין המדיניות שם בארה"ב למדיניות בארץ. שם מושם דגש על תהליך הכשרת המורים והכנתם לעידן המידע, שם מדברים על ממוצע של 3.7 תלמידים למחשב מחובר לאינטרנט וברוב המדינות כבר יש בתי ספר וירטואליים. די רחוק מהמצב אצלנו. "קשה לדבר בנשימה אחת על החינוך בארה"ב ויותר מכך להשוותו לחינוך בארץ. בארה"ב 51 מדינות שונות במצב הסוציו- אקונומי של אוכלוסיתן, שונות מבחינה דמוגרפית, מבחינת מוצא התושבים, השכלתם ועוד. ואולם, הדיון אודות מצב החינוך בארה"ב, לא יורד שם מסדר היום הציבורי."

אסתי דורון הביאה לידיעתנו וגם תרגמה מאמר מעניין באנגלית המונה 21 דברים שיהפכו למיותרים בחינוך של שנת 2020. ייתכן שחלק מהדברים נשמעים כמו "מדע בדיוני" אבל זה גם מה שחשבו על ספריו של ז'ול וורן, עד שההיסטוריה הוכיחה שהם כלל אינם בדיוניים. בהמשך מוצגת הרשימה כפי שתורגמה ע"י אסתי דורון מאנגלית. כך לדוגמא, מעבדות המחשב ייעלמו בגלל חיבור מחשבים ניידים לרשת אלחוטית ושיעורי הבית לא יהיו קיימים כי חלק מהלמידה תתבצע מהבית. למעשה כמעט לכל אחת מהתחזיות ברשימה יש כבר היום סימני תזזית של התחלת שינוי – גם אם לא מבצעים אותם הלכה למעשה.

מאמרון מעניין של שרון גרינברג על מיומנויות לימוד חיוניות למאה ה21. על פי אתר Expert-21, כדי להגדיל את האטרקטיביות של תלמידי חטיבות הביניים בשוק העבודה העתידי ואת המוכנות שלהם כאזרחים, יש לפתח אצלם את המיומנויות האלה: חשיבה ביקורתית ויכולת שיפוט. פתרון מצבים מורכבים, מולטי-דיסציפלינריות, פתרון שאלות פתוחות. חשיבה יצירתית ויזמית. תקשורת ושיתופיות. לקיחת אחריות על פיננסים, בריאות ובאופן כללי אחריות אזרחית. באתר מפרטים את היכולות הנדרשות לדרישות שוק העבודה של המאה ה-21. המאמרון מעלה את השאלה האם אין כאן עומס יתר של מיומנויות .

סקר מעמיק שנערך ע"י IDC במדינות אירופה לגבי הציפיות של המעסיקים באירופה לגבי מיומנויות התקשוב הנדרשות של העובדים בעתיד. הנחת היסוד של התעשיות באירופה כיום היא כי ללא חדשנות טכנולוגית של חברות אין להם סיכוי להתחרות בארה"ב ובמדינות המזרח הרחוק. ממצאי הסקר, אשר התבסס על מאות ראיונות עם גורמיםשונים בתעשייב ובמגזר התעשייה, מלמדים כי תוך חמש שנים מרבית העובדים החדשים יידרשו להיות בעלי כישורים גבוהים בתחומי התקשוב בניגוד למצב כיום בו רק 15% מהעובדים הם בעלי כישורים גבוהים בתחומי התקשוב. אם כיום הנטייה היא להקנות לבוגרי בתי ספר תיכוניים ומכללות ידע בסיסי בתקשוב הרי תוך חמש שנים יידרש מהעובדים ידע ברמות הגבוהות של תקשוב, החל מהבנה דיגיטאלית של יישומים ועד הפעלת יישומים מורכבים בתחומי התקשוב. המעסיקים באירופה טענו כי הידע הבסיסי והמיומנויות בתחומי התקשוב שמעניקה מערכת החינוך בכל מדינה ( ויש לזכור כי באירופה החינוך הטכנולוגי מפותח יותר מאשר בישראל ) נמוך למדי ואינם עונים על הדרישות שלהם לא בהווה ובוודאי לא בעתיד. יש צורך בתוכניות לימודיות טכנולוגיות מעמיקות יותר בתחום התקשוב לא רק לקבוצה נבחרת של תלמידי תיכון אלא לכל תלמידי התיכון .

בספרה החדש של ד"ר איריס מנור-בנימיני חמישה פרקים, חלקם עוסק יותר בשאלות תיאורטיות-עקרוניות, באחרים מושם דגש רב יותר על סוגיות מעשיות. כל פרק בספר מוצגים מקרים שמטרתם להבהיר ולהמחיש מושגים ועקרונות חשובים. כל המקרים מתבססים על מקרים של תלמידים במערכת החינוך. בנוסף, כל פרק מלווה בלוחות המהווים הצעה ליישום של עיקרון או של מיומנות. כל ההצעות פותחו על-ידי צוותים רב-מקצועיים ועבורם, ויושמו על-ידם בשדה. הספר הוא בעל ערך עבור אנשי חינוך, טיפול, רווחה ובריאות העובדים במערכות חינוכיות החל מגילך הרך ועד בגרות וגם אלו שעובדים בשירותי תמיכה נוספים כמו מערכות רווחה

דו"ח מחקר, שנערך באוניברסיטת קיימברידג' בבריטניה, ממליץ להתחיל את הלימודים הפורמאליים רק בגיל שש. על ממצאי הדו"ח מדווח עיתון ה-Guardian הבריטי, במאמר בשם "הממצאים העיקריים של דו"ח קיימברידג' על החינוך היסודי". מדובר בדו"ח העצמאי הגדול ביותר על החינוך היסודי שנעשה ב-40 השנים האחרונות בבריטניה. הדו"ח מבוסס על 28 סקרים ו-250 קבוצות מיקוד. בכתיבת הדו"ח השתתפו 14 חוקרים ו-66 יועצי מחקר. בראש מחברי הדו"ח עמד פרופ' רובין אלכסנדר, הנחשב לאחד מאנשי האקדמיה החשובים בבריטניה בתחום החינוך. הדו"ח ממליץ, כי ילדים מתחת לגיל שש לא ישתתפו בשיעורים פורמאליים. הדו"ח תומך בהרחבת תכנית הלימודים הטרום-בית ספרית, המבוססת על משחק, עד לגיל שש. מחברי הדו"ח סבורים, כי הכנסת ילדים למסגרת לימודים בית ספרית פורמאלית כבר בגיל ארבע, כפי שקורה כיום באזורים נרחבים בבריטניה, היא מוטעית.

ההשקעה הכספית של ישראל בחינוך היא מהגבוהות בהשוואה למדינות המערב המפותחות עם זאת, בחישוב ההוצאה לחינוך פר תלמיד ישראל נופלת מהמדינות המפותחות, כך עולה מנתונים שמפרסמת היום הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2006. בישראל שיעור ההוצאה על חינוך הוא 7.8% מהתמ"ג (תוצר מקומי גולמי), במדינות ה-OECD ההוצאה הממוצעת על חינוך עומדת על כ-6.1% מהתמ"ג. ההוצאה גבוהה יותר גם מזו שבארה"ב (7.4%) קוריאה ודנמרק (7.3%), ונמוך רק מההוצאה באיסלנד (8%). ההוצאה הלאומית לחינוך כוללת את הוצאות הממשלה והרשויות המקומיות לגנים, בתי הספר היסודיים והעל יסודיים, מוסדות ההשכלה הגבוהה ומוסדות הלימוד המקצועיים וכן את הוצאות הציבור – ההורים וכספים אחרים שהתקבלו במערכת ממקורות פרטיים. את מרבית ההוצאה משקיעה ישראל במוסדות החינוך היסודי, העל יסודי ובמכינות הקדם אקדמיות (4.4% מהתמ"ג בהשוואה ל-3.7% במדינות ה-OECD). במוסדות ההשכלה הגבוהה, ההוצאה נמוכה במעט מזו שבמדינות המערב (1.9% בישראל לעומת 2.0% במדינות ה-OECD).

לאחרונה יצא לאור בארה"ב קובץ מאמרים חדש הנקרא בתרגום חופשי "חינוך ותקווה בימים גועשים: אתגרי חזון נועזים לשינוי בעולמם של ילדנו" . ניסיון מעמיק ל"תיקון עולם" בתחומי החינוך בעולם, כך מגדירה הביקורת את ספר החדש של צבי (H. Svi Shapiro ) פרופסור לחינוך באוניברסיטת צפון קרוליינה בארה"ב ועורך הקובץ. באסופת המאמרים משתתפים שורה של אנשי חינוך מובילים מתחומי הפדגוגיה הביקורתית כגון Nel Noddings , Ana Louise Keating ואחרים. המאמרים השונים בספר עוסקים בהשפעות השליליות של גלובליזציה, כוחות כלכליים וקפיטליזם בחינוך. בעקרון הספר יוצא חוצץ נגד המצב הפאסיבי (שיצרו גורמי חינוך ובתי ספר) של התלמידים בביה"ס ומציע מודלים חלופיים של מעורבות ושותפות חינוכית וחברתית שבה נשמע גם קולו של התלמיד השותק.

הרפורמה שגובשה בתקופתה של שרת החינוך לשעבר יולי תמיר והמיושמת זו שנה שלישית במערכת החינוך. מהו קצב היישום, מהן התוכניות להמשך והאם אכן מתחילים לראות אופק חדש? "כ- 60-70% מהשעות הפרטניות מוקדשות לאוכלוסיית הילדים החלשים, אבל לא החלשים מאוד", אומרת כרמית גלעדי, מנהלת בית הספר היסודי מעבר אפק בקיבוץ עינת, בו הרפורמה מיושמת זו שנה שנייה. "יתר השעות מוקדשות לילדים מאוד חזקים ולתלמידים שחשבנו ששעה כזו יכולה להרים אותם, למשל תלמידים עם ביטחון עצמי נמוך. כל חודשיים אנחנו עושים תחלופה בקבוצות שמקבלות את השעות הללו. כ-80% מהתלמידים שלנו זוכים למענה במסגרת זו. אנחנו עדיין בהתלבטות מאוד גדולה. לעיתים ילד מסוים זקוק להרבה, אבל צריך גם לשמור על המסגרת שלו עם הכיתה".

האומנם חוסך שבטו שונא בנו? מחקר חדש שנערך בארה"ב מגלה שלילדים שאינם מתחנכים באמצעות ענישה גופנית יש בממוצע מנת משכל גבוהה יותר מאשר לילדים שחטפו מכות. על פי ממצאי המחקר, ככל שילד יספוג יותר פליקים וסטירות, כן תרד מנת המשכל שלו בהשוואה לילדים אחרים. . החוקרים, פרופ' מוריי שטראוס מאוניברסיטת ניו המפשייר ומלי פסקל מאוניברסיטת ברקלי שבקליפורניה, גילו שהילדים שהוכו מקרב קבוצת הגיל הצעירה יותר קיבלו במבחן האיי-קיו ציון הנמוך בחמש נקודות בממוצע מבני גילם שהוריהם אינם מאמינים בענישה גופנית. בקרב הילדים המבוגרים יותר נרשם פער של 2.8 נקודות איי-קיו לטובת הילדים שלא ספגו מכות מהוריהם. "ענישה גופנית" הוגדרה במחקר כהכאת ילד או ילדה, לרוב בישבן, לפחות שלוש פעמים בשבוע, וזאת בהתאם למה שדיווחו הורי הילדים, שרואיינו במהלך המבחנים. ההורה המכה היה לרוב אמו של הילד.

ד"ר יריב פניגר כותב בעיתון "הארץ" על התוכניות החדשות של משרד החינוך לתגמול כספי לבתי ספר מצטיינים. " רעיון התגמול הכספי לבתי הספר לקוח מהעולם העסקי, שבו בונוסים למנהלים ולעובדים מצטיינים הוא נוהג מקובל. אבל יש לציין כי " חוקרי חינוך מרכזיים בארה"ב טוענים כי המדידה התדירה של הישגים לימודיים ויצירת קשר בין מדידה זו לתגמולים הניתנים לבית הספר, פוגעת במערכת החינוך האמריקאית וגורמת למנהלים, מורים ותלמידים לפעול בדרכים בלתי כשרות כדי להציג שיפור בהישגים." "המחקרים מלמדים כי תופעת הרמייה נרחבת והיא לא רק משחיתה את טוהר המידות של מערכת החינוך, אלא גם מערערת את התוקף של המדדים החינוכיים שעל בסיסם נקבעים התגמולים לבתי הספר."

התפקיד של המורים בעשור האחרון התפתח לצערנו למציאות שבה הפכו להיות טכנאי הוראה המעבירים יחידות הוראה שתוכננו ונארזו מראש ע"י גורמי חינוך אחרים. במקום להפוך לגורמים יצירתיים היכולים לתכנן את ההוראה שלהם באופן עצמאי ועתיר השראה נתונים המורים במדינות רבות בכלל ובארה"ב במציאות שמכתיבה להם תסריט קבוע נטול יצירתיות והשראה. נוכח מציאות זו ואילוצים אלו כתבו פרופסור מרלין כוכן–סמית ופרופסור סוזאן ליטל, ספר חדש , חשוב ומרתק היוצא חוצץ נגד מגמות אלו של תפיסת המורה כטכנאי העברה של חומרי למידה. בספרן החדש והמעמיק מנסות כוכן-סמית ולייטל להעצים את תפקידו של המורה כאיש חקר היוצר ומטפח סקרנות בכיתה המתמודד בדרך יצירתית יותר עם תכנים והיוצר בשיקול דעת שלו ובגישה חוקרת משלו אווירה של עניין וסקרנות בכיתה. בספר נמתחת ביקורת עקיפה ולעתים ישירה כלפי רפורמת החינוך הקודמת בארה"ב הידועה בשם No-Child-Left-Behind ( רפורמה אשר עדיין מורגשת בבתי הספר האמריקאיים ומעיקה על המורים שם). מעבר לכך מגבשות כוכן-סמית וליטל את התובנה והתפיסה של חקר, שיקול דעת עצמאי וסקרנות בעבודת המורה כדרך חיים בביה"ס במקום המסלול המתוכנת מראש ודפוסי העברת השיעורים שמקובלים בארה"ב כיום. בחלק השני של ספרו מאפשרות כוכן-סמית וליטל לשורה של מורים מרתקים להציג את דרך ההתמודדות שלהם בכיתה בתפיסת החקר הפעילה Inquiry as Stance .

שהסטודנטים מקבלים באופן גלוי או סמוי. עובדה זו מעלה כמה שאלות: האם המרצים הדיסציפלינאריים, כמי שמשמשים במתכוון או שלא במתכוון דגם לחיקוי ( modeling) באופן הוראתם, זקוקים גם לכישורים פדגוגיים- דידקטיים? האם הם אמורים ללמד את הקורסים שלהם בזיקה לצורכי שדה ההוראה? מהו למעשה תפקידם של המרצים הדיסציפלינאריים במכללות לחינוך? האם יש להם תפקיד ייחודי ביחס לעמיתיהם באוניברסיטאות? שאלות אלו מקבלות משמעות מיוחדת לאור הביקור המתמדת המעלה לא אחת את הצורך ברפורמה במערכת החינוך ובהכשרת המורים. הספר דן בשאלות הללו מנקודת מבט המקצועית של מרצים למדעים במכללות לחינוך. אופי שאיפותיו ומורכבותן, מידת שביעות רצונו מהמצב הקיים, נטייתו למעורבות, לחידוש ולדרישה לשינוי – כל אלה משפיעים על תפיסתו את תפקידו במכללה ועשויים להשפיע גם על מידת היענותו לשינוי עתידי במערכת הכשרת המורים. המחקר המתואר בספר חשף חמישה טיפוסים של מרצים למדעים במכללות לחינוך: המדען, המחנך לערכים, המומחה להוראה, מטפח הלמידה והנכנע לאילוצים. נטיותיו האישיות של כל אחד מהטיפוסים ותפיסת התפקיד שכל אחד מהם גיבש לעצמו משפיעים הן על האופן שבו הם קולטים ומפרשים את המציאות המכללתית והן על אופן תגובתם לה ( אקשטיין, לאה).

תופעת "עשה-זאת-בעצמך" על ידי הורים בתחום החינוך קיימת מזה מספר שנים. התופעה היא ביטוי למעורבות הורית שהולכת צעד אחד קדימה עד כדי יצירת חלופה למערכת החינוך הציבורית: למעלה מ-20% מבתי הספר היסודיים בחינוך החילוני שהוקמו ב-15 השנים האחרונות הוקמו ביוזמת הורים. התופעה היא חלק ממגמה מתרחבת של יוזמות לא-ממשלתיות להקמת מסגרות חינוך ייחודיות. מחקר שערכו ד"ר ענת גופן ותלמידת המחקר אסתי הוס מבית הספר למדיניות ציבורית וממשל ע"ש פדרמן באוניברסיטה העברית, בדקו את המניעים ואת שיטות ההקמה של שישה בתי ספר יסודיים שיזמו הורים בין השנים 1996 ל-2008. ביניהם, בתי ספר דמוקרטיים, אנתרופוסופיים ופתוחים. החוקרות בחנו גם את מדיניותן של הרשויות המקומיות כלפי יוזמות אלה.

נתונים מעודכנים שפורסמו באתר משרד החינוך בסוף אוגוסט 2009 לגבי היקף הלומדים, המוסדות הלימוד והמורים בשנת הלימודים תש"ע. צפייה מהירה בנתונים מגלה כי בשנת הלימודים תש"ע חל גידול של 2% בגני ילדים ובכיתות א', אך היקף עובדי ההוראה במערכת (120,000) גדל רק ב1%. נתון המצביע על מחסור מצטבר במורים שילך ויגדל בשנים הקרובות (גם בגלל צפי לפרישה ניכרת של מורים בגיל הפרישה בשנים הקרובות). נתון מעניין נוסף נוגע למספר התלמידים הכולל בחינוך הממלכתי דתי, החינוך העצמאי ותלמודי תורה שהגיע בתש"ע ל465,000 לעומת 640,000 תלמידים בחינוך הממלכתי . עפ"י קצבי גידול אלו לא מן הנמנע כי היקף התלמידים בחינוך הממלכתי דתי, החינוך העצמאי ותלמודי התורה ישתווה בעוד 10 שנים למספר תלמידי החינוך הממלכתי.

טל גלילי כתב מאמרון מרתק על תדמית המורים. " הדימוי שיש לנו של המורה איננו מושלם. אומנם רוב המורים (60% מהם למעשה) לא מרוצים ממשכורתם, אבל הרבה מאד מהם מרוצים מעבודתם (בערך 90% מביניהם)." אולי במקום לתת למורים יותר כסף, לנסות לשווק את המקצוע יותר טוב וכך להביא אליו יותר אנשים (ובתקווה יותר איכותיים, עם יותר שאיפות ותקווה)" . הדיון שהתפתח בבלוג בעקבות המאמרון של טל גלילי מעניין לא פחות מדברי הכותב עצמו .

תוכנית מקיפה לשיפור מערכת החינוך בארץ אשר נכתבה על ידי ד"ר ניר ארגוב . תוכנית זו אולי יקרה אך ד"ר ארגוב מבקש להפיצה ככל האפשר כדי שיערך אודותיה שיח ציבורי וכדי לעורר את הדיון בעתיד החינוך בארץ. הבאנו כמה נקודות מעניינות מתוך תכניתו של ד"ר ניר ארגוב: "משרד החינוך יצמצם את אגף הבחינות ואת מספרן של בחינות הבגרות וישקיע את הכסף שייחסך בחינוך שיגיע לתלמיד הבודד." "מעבר לשעות הלימוד שיקבע משרד החינוך ללימודי הליבה בכל שכבה, יתקצב המשרד מספר מינימאלי של שעות העשרה אותן יקבלו התלמידים בכל שכבה. לימודים אלה יהוו כשליש מכלל שעות הלימוד ובכל מקרה אין לפגוע בשעות לימוד מקצועות הליבה. כך יחזרו למערכת החינוך שיעורי מוסיקה, תיאטרון ואומנות ויתאפשר להבחין בין בתי הספר לפי תוכן לימודי וההעשרה" .

למרות גירעון חזוי בסך חמישה מיליארד דולר בתקציב העיריה לשנת הכספים הבאה, מציע ראש עיריית ניו-יורק, מייקל בלומברג, תוספת של 8% למורים בבתי-ספר בעיר. המשמעות היא, שמשכורתו של מורה בכיר בניו-יורק, בקצה פירמידת הוותק, תגיע לכ-108,200 דולר בשנה, עליה של 8,100 דולר. משכורת מורה מתחיל תעלה ב-3,700 דולר לרמה של 49,245 דולר בשנה. ראש עיריית ניו יורק מייקל בלומברג מאמין בכל לבו, כבר שנים רבות, שאיכותו של המורה חיונית להצלחת תהליך ההוראה ולעיצובו של הדור הצעיר. מאז ומתמיד הציב בלומברג בראש סולם העדיפויות שלו העלאות שכר למורים לא רק כדי לגייס את הטובים ביותר למקצוע, אלא גם כדי להטיל עליהם את האחריות להצלחה או לכישלון בכיתות.

אחד הפרויקטים החינוכיים הקהילתיים בארה"ב הזוכה שם להצלחה בשנים האחרונות הוא פרויקט קהילתי כלל ארצי בשם "אמץ כיתה" המאפשר לאנשים רגילים ולאנשי עסקים לתרום ישירות לכיתת לימוד באחד מבתי הספר ולהיות בהמשך בקשר שוטף עם המורה והתלמידים על מנת לראות מה קרה עם השקעתו בכיתה בציוד המחשבים , בעזרי ההוראה או בסיוע הישיר לתלמידים מסוימים. הפרויקט הקהילתי מאפשר לאנשים מהמעמד הבינוני שאינם בהכרח בעשירון העליון להשפיע ישירות על החינוך באמצעות תרומה ישירה לכיתה שהוא בוחר ובאמצעות שותפת שהוא יוצר עם המורה והתלמידים. חלק מהתורמים יכולים אפילו להנחות תלמידים בכיתה ולסייע להם ישירות . הפרויקט הקהילתי המעניין הזה של "אמץ כיתה" נוסד ע" מר ג'יימס רוזנברג ומן הראוי היה לשקול את אימוצו גם בישראל .

במסמך מוצגים נתונים על פערים בין המגדרים בהישגים במבחני הבגרות, במבחני המיצ"ב ובמבחנים בין-לאומיים, ונסקרים בקצרה כמה הסברים אפשריים לפערים אלה. יש פער בשיעור הזכאות לבגרות בין הבנים לבנות, לטובת הבנות, הן במגזר היהודי והן במגזר הלא-יהודי; הפער לטובת הבנות במגזר הלא-יהודי גדול בהרבה מהפער המקביל במגזר היהודי. גם בשיעור העמידה בדרישות הסף של האוניברסיטאות יש פער לטובת הבנות, הן במגזר היהודי והן במגזר הערבי. הפער בין הבנות לבנים במגזר הערבי גדול יותר, והוא במגמת עלייה בשבע השנים האחרונות. במבחני המיצ"ב האחרונים שפורסמו עליהם נתונים מפורטים היו הישגי הבנות בקרב דוברי הערבית גבוהים מהישגי הבנים באופן עקבי בכל שכבות הגיל ובכל מקצועות המיצ"ב, לרבות מתמטיקה. הפערים בהישגים לטובת הבנות בקרב דוברי הערבית היו גדולים מהפערים המקבילים בקרב דוברי העברית( יובל וורגן).