אקטואליה

מצד אחד מוסכם שהמדע מחדש ומעצים סוגים מסוימים של ידע וחושף את מנגנון המוח והלמידה. מצד שני ידוע גם שמערכות ארגוניות וחברתיות, כגון מערכת החינוך, משתנות בקצב איטי מאוד, אם בכלל. ניתן לשאול האם אפשר יהיה לשלב את הידע המצטבר במהירות רבה בחקר המוח, על מנת שמערכת החינוך תהיה טובה ואפקטיבית יותר? לדעת פרופ' ידין דודאי, התשובה היא שלילית. אמנם בזכות חקר המוח אנו מבינים יותר את המנגנונים שאחראים ללמידה והתנהגות, אבל התופעות עצמן כבר היו ידועות לנו מזמן. (סיכום הרצאה מכנס "מה במוח" שהתקיים במכון מופ"ת)

לאילו כיוונים צריכה רפורמה חינוכית לאומית לחתור? למצוינות של בתי ספר ברחבי המדינה או להתקדמות מושהית, הדרגתית יותר ומאוזנת? מייקל פולן (Fullan) מגדולי החוקרים בתחומי תהליכי שינוי בחינוך אשר חקר לעומק את הרפורמה החינוכית הבריטית בסוף שנות ה-90 בתחומי האוריינות והחינוך המתמטי בבתי ספר יסודיים סבור כי המודל של יצירת "איי מצוינות" של בתי ספר יש בו כדי לפגום בתהליך יישום של רפורמה חינוכית ובשינויים הקוריקולריים שהיא חותרת להשיג. ברפורמה חינוכית מוצלחת יש חשיבות ליצירת התפתחות מאוזנת בין בתי הספר. רפורמה לאומית טובה אסור לה לטפח תחרות בין מנהלי בתי ספר כפי שקרה לא אחת במחוזות החינוך באנגליה, אלא להבטיח שיתוף פעולה בין מנהלי בתי הספר באותו מחוז. רפורמה מוצלחת אינה מתעלמת מצרכי המורים ונותנת עדיפות לטיפוח ההון האנושי של המורים עצמם ברוח התפיסה של (Hargreaves (2003. על מנת שרפורמה חינוכית תצליח צריך שהמורים בבתי הספר יפרחו בבתי הספר ויחושו כי הם מתפתחים מבחינה מקצועית.

בעוד מערכות החינוך בישראל מנסות ליצור רפורמה חינוכית שעיקריה שינוי מבני וארגוני, מציגה מערכת החינוך הבריטית חזון חינוכי אחר לשנת 2020 שגובש בשנתיים האחרונות על ידי קבוצת מחקר בשם. 2020 Review Group הממצאים הוגשו לאחרונה לשר החינוך הבריטי. מעצבי המסמך סבורים כי המאמץ החינוכי העיקרי לשנים הבאות במערכת החינוך הבריטית צריך להתבסס יותר על שיטות הוראה איכותיות ולמידה מותאמת ופחות על שינויים ארגוניים. התאמת הלמידה: הכיוון העיקרי צריך להיות יותר בכיוון התאמת הלמידה לצורכי השונות של הלומדים על ידי הוראה איכותית יותר. לשם כך יש לפעול ליצירת תוכניות לימודיות רחבות ומגוונות יותר שיאפשר לתלמידים לפתח את כל טווח המיומנויות, הידע והעמדות הערכיות שלהם. כל בתי הספר באנגליה ידרשו, על כן, לחתור להתאמת ההוראה והלמידה שלהם לשונות של התלמידים ולגבש אסטרטגיות הוראה ודרכי הוראה מתאימות למטרה זאת.

סקירת מקורות מידע שהוכנה על ידי צוות פורטל מס"ע לקראת יום העיון במכון מופ"ת: מה במוח? הסקירה המוערת כוללת מבחר מאמרים ומחקרים על התפתחויות בתחומי חקר המוח בארץ ובעולם ומאמרים המנסים לתרגם את ממצאי חקר המוח לתחומי ההוראה והלמידה. כמו כן, מובאים בסקירה מקורות מידע מעודכנים על תחומי חקר המוח וליקויי הלמידה מזוויות בפסיכולוגיה, רפואה וחינוך.

הספר "חשיבה ודיבור", שפורסם ברוסית ב-1934 לאחר מות מחברו ותורגם לראשונה לאנגלית ב-1962, מתורגם כיום ליותר מעשרים שפות. בתרגום שלפנינו, מן המקור הרוסי המלא, נעשה ניסיון לדייק לא רק בתוכן, אלא גם לשמור על סגנון החשיבה המיוחד של המחבר. ויגוטסקי מבקר בספר בחריפות את תורתו של הפסיכולוג השוויצרי ז'אן פיאז'ה. במהדורה העברית מובאת תשובתו של פיאז'ה לדברי הביקורת, שנכתבה כשלושים שנה מאוחר יותר. מאמר של ויגוטסקי על רב-לשוניות בילדות – נושא בעל חשיבות רבה במציאות הישראלית – נוסף אף הוא למהדורה העברית. הספר כולל הקדמה מאת ד"ר בלה קוטיק-פרידגוט העורכת המדעית של המהדורה העברית. המחברת מסבירה בה תרומת רעיונותיו של ויגוטסקי לחינוך כיום. ההקדמה מזמנת גם היכרות עם תולדות חייו הקצרים ומעשיו הרבים ומגוונים של ויגוטסקי האדם והמדען ועם הקשר שלו ליהדות.

אריאלה לונברג מעלה ברשימתה בבלוג שלה סוגיה חשובה ומעניינת הנוגעת לנטיקה , הקניית תחומי התנהגות ונימוסים באינטרנט. היא מתייחסת למאמרון של Laila Weir במגזין Edutopia. ככל שהתלמידים גדלים ומשתלבים בחברה, הם צריכים לדעת כיצד לתקשר באופן נכון. גם אם נדמה לנו שהם נולדו עם האיי- פודים צומחים להם מהאוזניים, הם לא ילמדו כיצד לתקשר באופן נכון בלי שננחה אותם. אריאלה מאמינה כי גם שליחת דואר אלקטרוני, היא סוגה שצריך ללמדה כפי שמלמדים כתיבת מכתב הנשלח בדואר צב, , ויש להקדיש זמן ללימוד המיומנויות האלה בכיתה וכל המקדים הרי זה משובח.

ספרה החדש של דיאנה אובלינגר על מרחבי למידה בחינוך הועלה בשלמותו לאינטרנט כחלק ממפעל התיעוד של Educause. מרחבי למידה הם כיום אחד מסוכני השינוי החשובים בתהליכי למידה ותכנון נכון שלהם בתהליכי הוראה ולמידה יכול לעורר עניין וליצור מוטיבציה אצל הלומדים והסטודנטים. הספר מנסה לבחון כיצד הציפיות של הלומדים משפיעות על תכנון מרחבי הלמידה, העקרונות והפעילויות הנדרשות למרחבי למידה והתפקיד של הטכנולוגיה והתקשוב בעיצוב סביבות מרחבי הלמידה. בקובץ המאמרים משתתפים מומחים שונים בתחומי הפדגוגיה, הפסיכולוגיה החינוכית, התקשוב וטכנולוגיות המידע. חלק גדול מפרקי הספר מייצג חקר מקרים על התפתחויות שונות ומעניינות של מרחבי למידה מתקדמים באוניברסיטאות ובמכללות האמריקאיות.

הפילוסוף וחוקר התרבות חן למפרט מציע התבוננות ביקורתית על מערכת החינוך, ועל פיה מסתבר שמרבית התופעות המצוינות לעיל אינן מסימניו של משבר ואף אינן מצביעות כלל ועיקר על כישלון, אלא דווקא על הצלחתו של ההיגיון החברתי בדמוקרטיה התעשייתית הניאו-קפיטליסטית. היגיון זה קובע שתפקידה העיקרי של מערכת החינוך הציבורית הוא לשמר, לחזק ולשעתק פערים מעמדיים. זו מערכת בעלת יכולת מופלאה לבצע חיברות לאנשים שעתידים להוות שוליים בחברה; מערכת שנבנתה על מנת להכשיר בני אדם לחיות בהוויה מנוכרת וחסרת תכלית אישית, על ידי כך שהיא מאמנת אותם לוותר על שאיפותיהם, להבליג על כאבם, על בדידותם ועל דיכוים, ולהשלים עם היותם חסרי ערך חברתי ( חן למפרט).

פער ההישגים הוא אחד הנושאים המדוברים ביותר בארה"ב כיום. הכוונה היא לשונות בציונים במבחנים מתוקננים (standardized) בין שחורים ולבנים, לטיניים ולבנים, מהגרים שהגיעו לאחרונה ותלמידים לבנים. המאמר טוען שהתמקדות בפער הוא טעות. במקום זאת יש להביט ב"חוב החינוכי" של המדינה שהצטבר לאורך זמן. הו וב זו ששורשיו היסטוריים, כלכליים, סוציו פוליטיים ו/או מוסריים. וניתן לעשות אנלוגיה בינו לבין המושג השגור של "חוב לאומי" בהקשר של משמעותם של קיצוצים תקציביים ל"חוב החינוכי". כדי להבין את רעיון של "חוב חינוכי" צריך להשתמש בדמיון כדי לבנות מערכת של דימויים המתארים אותו. על הדימויים להזכיר לנו את ההשפעה המצטברת של חינוך דל, תנאי דיור דלים, שירותי בריאות דלים ושירותים ממלכתיים אחרים דלים יוצרים חברה מפוצלת שמשאירה ילדים רבים מאחור. על הדימויים האלה לאלץ אותנו להשתמש בידע, בכשירויות ובמוחיות הקיימים כדי לשכך את הסבל ככל היותר ( Ladson-Billings, G.) .

בשנת 2006 פורסם ספר בעריכת אלן מרטין ודן מדיגן, המקבץ 21 מאמרים משובחים על מכלול הסוגיות של הקניית מיומנויות רלבנטיות בעידן הדיגיטאלי. יש בספר ניתוח של המיומנויות המייצגות כיום את הדרישה למיזוג בין תכנים ותקשורת. כאשר מדברים על הקניית מיומנויות דיגיטאליות, אין הכוונה רק למיומנויות מידע , אלא גם למיומנויות של למידה אוטונומית (למידה עצמית מוכוונת) . עומס המידע הדיגיטאלי מחייב להקנות לתלמידים יכולת אוטונומית של פעולה רציפה , שקולה, מתוכננת , ממוקדת ומכוונת . לכן , מיומנויות המאה ה21 אינן רק מיומנויות טכניות של הערכת סוגי מידע וארגון מידע אלא גם יכולות של התמודדות עצמית עם עומסי מידע . כאשר מדברים על מיומנויות מידע דיגיטאליות לתלמידים, שוכחים כי בעצם גם המורים זקוקים להקניה מעמיקה של מיומנויות אלו. כל מערכת חינוך המגבשת תפיסת עולם ברורה של תוכניות לימוד להקניית מיומנויות מידע ומיומנויות תקשוב, חייבת להבין כי הכשרת המורים בתחום זה היא חלקית מאד ולעתים אף שטחית מאד. לכן , המהלך של גיבוש תכניות למיומנויות מידע חייב להתפרס בו-זמנית במישור המורים ובמישור התלמידים ( Martin & Magidan).

הספר הינו מדריך שימושי למורה ומחנך המלווה את הקורא מרגע קבלת ניהול הכיתה ועד לטכס פרידה בסוף כיתה י"ב. בספר יש התייחסות לצדדים השונים בניהול הכיתה: שעות חינוך,טיול שנתי, מפגשים עם ההורים, ניהול יומי שוטף, ומעל הכול, הקשר עם התלמיד.בספר משולבים גם סיפורים אישיים המבליטים את מורכבות מקצוע ההוראה. כמעט בכל הסיפורים בוחנת הכותבת סיטואציה בהיותה תלמידה ו/או סיטואציה דומה בהיותה מורה (ליאורה נוטוב)

המאמרים בספר נכתבו כתגובה וביקורת לאירועים פוליטיים, מדיניים וביטחוניים שהתרחשו בישראל במהלך השנים 2000-2005 ופורסמו בעיתו "הצופה". הנושא המרכזי לאורך רוב המאמרים הוא הדמוקרטיה במדינה ומאפייני ההתנהלות הדמוקרטית של מוסדות השלטון. נקודת המוצא של המחבר היא שבית הספר הינו בבואה של החברה ונורמות התנהגותיות מקובלות ורצויות בבית הספר דומות ומקבילות לנורמות ההתנהגותיות הבאות לידי ביטוי בהתנהלות הממשלה ומוסדות השלטון בכלל. המאמרים היו תגובה מיידית להתרחשויות ומבטאים את תחושות המחבר ביחס לאירועים מתוך נקודת מבטו כמחנך ומכשיר מורים, והם מציגים ההקבלה הנ"ל. (דב גולדפלם)

מערכת החינוך עברה שינויים רבים מאז ראשית ימי המדינה, אך בשלושה היבטים הם משמעותיים במיוחד: התלמידים, המורים ותוכניות הלימוד. מן הראוי לקיים הערכה כוללת של הישגי המערכת במשך שישים שנותיה. הערכת המצב מחייבת מענה לשלוש שאלות: האם יש לנו סיבות טובות להיות מרוצים מהישגיה של מערכת החינוך שלנו? מדוע קיימת בציבור תחושה גוברת של אי נחת מן הנעשה בה, ומדוע אנחנו כל כך מבואסים ממנה? וכן, האם אי נחת זה נעוץ כולו במהלכיה של מערכת החינוך בעבר ובהווה, או שהוא נובע גם מערכיה, מסריה ויחסה הכללי של החברה הישראלית לחינוך ולתרבות? (יוסף יונאי) .

הניסיון להביא להעצמתם של בתי הספר הפועלים במערכת מרכוזית יוצר מתח בין הרצון להרחיב את האוטונומיה של בתי הספר, כאמצעי להגברת יעילותם, לבין רצונם של קברניטי המערכת החינוכית לשמר בהם מידה ראויה של שליטה ואגב כך גם את כוחם ומעמדם. טענתו היסודית של אדם ניר היא שמרכוז המופעל במדינה במשך שנים ארוכות, כחלק מתרבות שלטונית רחבה, יוצר מעין "הטבעה" המשפיעה על הלך הרוח ועל דפוסי החשיבה, המתבטאים בתוכניות פעולה ובמדיניות שמוגדרות ומיושמות בה. הטבעה זו זוכה לחיזוק באמצעות תהליכי הסוציאליזציה, מכוונת את הלך הרוח ומובילה למה שהמחבר מכנה ""מלכודת המרכוזיות". הסימפטום העיקרי בא לידי ביטוי במסרים סותרים – בתוכניות עצמן, או בשלב מתקדם יותר – בין תכניה המוצהרים של תכנית המדיניות לבין תהליכי היישום שלה.

הספר הוא פרי דיונים מעמיקים שהתקיימו בקבוצת החשיבה שפעלה בראשות פרופ' דוד גורדון ז"ל, במכון ון-ליר בירושלים, תחת הכותרת "היררכיה בין מקצועות: תוכני הלימוד והוראתם – משמעויות סוציולוגיות ופילוסופיות". חברי הקבוצה בחנו מחדש את הנחות היסוד המעצבות את הגישה לתכני הלימוד בישראל. המאמרים מציעים חלופות אפשרויות לתפיסה הדומיננטית: יצירת דיסציפלינה פדגוגית; התמודדות התלמידים עם דילמות חברתיות ותרבותיות; התמודדות עם שאלות של זהות קהילתית; לימוד המבוסס על טקסטים ופענוחם.

קובץ המאמרים החדש מנסה לגבש רעיונות חדשים למהות ההכשרה של מורים חדשים באוניברסיטאות. כותבי המאמרים מנסים להתמודד עם האתגר של זיקה בין תוכניות לימודים להכשרת מורים באוניברסיטאות ובין המציאות החינוכית הנרקמת בתי הספר ומתווה הצעות ליצירת קשרי גומלין איכותיים יותר בין מורי המורים באוניברסיטאות, תכנון הלימודים באוניברסיטאות המכשירות והמציאות החינוכית תרבותית השונה של בתי ספר התיכוניים. המאמרים בקובץ עוסקים בסוגיות מהותיות כגון המעבר לתכנון לימודים מבוסס פרויקטים להכשרת מורים למסלול בתי ספר תיכוניים, פיתוח תרבות ביקורתית בהכשרת מורים, חכמת העשייה החינוכית בבתי הספר וההשלכות על תכנון הלימודים בהכשרת מורים (עורך: Hoban, Garry F).

באפריל 2006 פורסם ספרה החדש של פרופ' Darling-Hammond ממובילות המחקר הפדגוגי בארה"ב ומרצה בכירה בביה"ס לחינוך באוניברסיטת סטנפורד. הספר סוקר את התהליכים הפדגוגיים הנדרשים לשיפור הכשרת המורים בארה"ב ומנתח לעומק 7 תוכניות נבחרות ומוצלחות להכשרת מורים באוניברסיטאות ובמכללות בארה"ב. בכל אחת מהתוכניות הנבחרות מוצגים קווי המדיניות הפדגוגית הייחודיים, השילוב בין תיאוריה למעשה וגורמי ההצלחה. דגש ניתן גם לשיטת ההערכה המיושמת בכל אחת מהתוכניות והעקרונות המנחים שלה. ממצאי המחקר של Darling-Hammond מבוססים גם על ראיונות עם המורים בוגרי תוכניות ההכשרה הנ"ל בנוסף לעדויות אודות אסטרטגיות ההוראה המועילות שאימצו המורים החדשים בעקבות תוכניות ההכשרה המצטיינות אליהם נחשפו.

הספר מציג מה יכול תחום חֵקר השפה לתרום לרווחתו של האדם. המחברת מאמינה כי יכולות אורייניות מתקדמות לא נועדו להיות נחלת חוקרים מקצועיים בלבד. הספר לוקח את האוריינות אל מחוץ להֶקשֵרים הפורמאליים של החיים – אל עולמו הפנימי של כל אדם, מטרתו לפתח יכולות נרטיביות ומטה-טקסטואליות אלה אצל כל המעוניין, אם למטרה מקצועית, או למטרה אישית – ללא כל קשר לכישרון כתיבה, לניסיון בכתיבה, או לרקע בניתוח טקסטים. בתהליך המוצע בספר זה משולבים כלים משני 'ארגזים', שניתן לארגנם בצירופים אחדים, על פני מסלולי העצמה שונים. ב'ארגז הכלים' הראשון מִגוון של משימות כתיבה וב'ארגז' השני סדרה של כלים לניתוח עומק של הטקסטים השונים (פרופ' גיסי שריג)

במסגרת הכינוס הוירטואלי הבינלאומי "פותחים שערים בהכשרת מורים – אל מול אתגרי החינוך וההוראה" שהתקיים במכון מופ"ת, ראיינה פרופ' מרים בן-פרץ את פרופ' רחל לוטן, מרכזת תוכנית הלימודים להכשרת מורים, אוניברסיטת סטנפורד בקליפורניה. לוטן מתייחסת למגמות והאתגרים העומדים בימינו בפני הכשרת המורים בארה"ב ובמקומות אחרים, ומספרת על בית הספר לחינוך באוניברסיטת סטנפורד והתוכנית להכשרת מורים שהיא עומדת בראשה.

מחברי הספר מאמינים ששימוש במטפורות יכול לתת למורי מורים, למחנכים ולסטודנטים להוראה כלי מעניין ומפרה, שבאמצעותו ניתן לחשוב על העולם האישי שהם מביאים אתם אל עבודתם, ולתאר באופן עשיר ודינאמי את הידע האישי-מעשי שלהם במסגרת שיח מקצועי, שיתופי, פתוח ולא שיפוטי. כאשר המחברים ביררו מה דרכי עבודתם, התברר שלכל אחד מהם דרך ייחודית שבה שילבו את העבודה עם מטפורות בתהליך הכשרת מורים. חשיבה מטפורית אינה חייבת להיות "נכונה", היא מאפשרת סטיות לא צפויות, אינה שמה תוויות, ואינה נמנעת מלבחון את הפחות אפשרי. הכותבים מתארים ארבע דרכים שונות לעבודה רפלקטיבית מקצועית באמצעות מטפורות, המתאפיינות בהדגשים שונים של נקודות מוצא ושל דרכי עבודה. (עמוס צור, אריאלה גדרון, מילי אייזנברג, יעל גוטויזר)