מורים והוראה

אחד האתגרים העומדים בפני תוכניות הכשרת מורים הוא הדיכוטומיה בין דרכי ההוראה הנלמדות לבין מימושן בבית הספר. מחקרים שונים מציגים מבט "קודר" (Anderson & Stillman 2013) על השפעת ההתנסות המעשית על האמונות והגישות וגם על הפרקטיקה עצמה. הכותבים מתמקדים בדרך שבה מתמחים וחונכיהם חושבים על הוראה ואילו טיעונים הם מעלים בהקשר לפעילות ההוראתית שלהם. זאת כאמצעי לחשוף את הידע שלהם וכיצד הם מבינים את ההוראה ואת מקומם בה (Bieda, K. N., Sela, H., & Chazan, D).

זהו הזמן לזרוק את ספר החוקים הישן. הכיתה של היום דורשת מורה חדשן, השולט בטכנולוגיה ודוחה פרקטיקות שפג תוקפן, ובמיוחד את המשפט "זה תמיד נעשה בדרך זו". הכותב, שנבחר למורה השנה במדינת אילינוי, הוביל את תלמידיו להישגים מצוינים תוך קריאת תגר על שיטות הוראה קיימות. בספר הוא מפרט כיצד למקסם את האפקטיביות של המורה ע"י חשיבה מחוץ לקופסה (Josh Stumpenhorst).

המחקר עקב אחר היסטוריות העבודה של 57 מורים בבתי ספר יסודיים ותיכוניים, שזוהו בתחילת שנת ההוראה השלישית שלהם כבעלי פוטנציאל לתרום תרומה משמעותית למקצוע. תוך שימוש בנתונים מסקרים ומראיונות, מאמר זה מדווח על הגורמים שתמכו או עיכבו את המחויבות הראשונית שלהם למטרה ואת ההתלהבות שלהם ליצירת שינוי שש שנים מאוחר יותר, הן בכיתה והן בתפקידי מנהיגות בבית הספר. שביעות רצונם מההתנסויות היומיומיות שלהם בבתי הספר היוותה מניע חזק במיוחד להחלטות הקריירה שקיבלו המורים במהלך הזמן (Cameron, Marie; Lovett, Susan., 2015).

למרות המחקר המקיף והיתרונות המתועדים, למידה שיתופית (cooperative learning) איננה נמצאת בשימוש נרחב באנגליה. חקר המקרה המתואר כאן מספק דוגמא אחת לגישור הפער בין הפוטנציאל של גישת הלמידה השיתופית לבין השימוש בה באמצעות בתי ספר העובדים יחד, ועם קהילה של אנשי סיוע, או מומחים, לצורך תמיכה (Jolliffe, Wendy, 2015).

מאמר זה בוחן את המידה שבה רשתות משולבות של מורים, שהן המאפיין של קהילות למידה מקצועיות בסין, ממלא תפקיד בהפצה של חדשנות פדגוגית. הנתונים נאספו תוך שימוש בסקר שנערך בקרב מספר גדול של מורים ומנהלים. למרות עמדות פסימיות של מורים לגבי האפשרות שהרפורמה תתבצע בהצלחה לנוכח מערכת הבחינות, רעיונות חדשניים לגבי פדגוגיה מופצים בהצלחה במערכת החינוך (Sargent, Tanja Carmel, 2015).

אני חושש שהתפתחותם של ספרים דיגיטאליים", של "עצמי למידה" למיניהם, וכמובן גם של כלים לאיסוף נתונים וניתוחם, האפילה על ההתייחסות אל כלים דיגיטאליים כאמצעים להעצמת תחושת המסוגלות של התלמיד. דבריו של דלייני מזכירים לנו שמעבר ליכולתם של כלים דיגיטאליים להנגיש מידע או להמחיש תופעה, בתשתיתם הם יכולים "ללמד" תלמידים שיש ערך וחשיבות במה שיש להם להביע" (ג'יי הורוויץ).

השאיפה לקדם למידה משמעותית היא בליבת העיסוק של אנשי חינוך. יחד עם זאת מערכת החינוך בחרה להציבה במוקד השיח המקצועי מתוך שאיפה לייצר לתלמידיה חווית למידה חיובית ואיכותית; לקדם מצוינות, יצירתיות, ביקורתיות ומעורבות אזרחית; לפתח בקרב התלמידיםבסיס ידע ומיומנויות הנדרשים במאה ה-21 ומאפשרים לבוגר מערכת החינוך מימוש אישי ומקצועי, ולמדינת ישראל להמשיך ולהיות גורם מוביל בעולם בחדשנות וביזמות. נושא הלמידה המשמעותית מקיף היבטים רבים, כמו הלומד והתפתחותו, המורה ומקצועיותו, תכנית הלימודים, הערכה, מרחבי למידה, גישות ודרכי הוראה למידה. האוגדן "מסלולים ללמידה משמעותית" נועד לסייע לאנשי החינוך במימוש השאיפה לקדם למידה משמעותית (האגף לחינוך יסודי, משרד החינוך).

הפסיכולוג השוויצרי ז'אן פיאז'ה טען כי הטעות היא לב-לבו של כל לימוד. הילד שטעה צריך להבין את השוני בין המציאות שהוצגה לפניו לבין הדרך שבה הוא פירש אותה, ולבצע "חישוב מסלול מחדש". בכך, גורס פיאז'ה, מקדם הילד את יכולת חשיבתו בנוגע לתכנים דומים. אלא שבמרבית מערכות החינוך בעולם אין רואים בשגיאה שמבצע התלמיד הזדמנות ללמידה, אלא כישלון, ודואגים להראות לו זאת באמצעות ציון מופחת. גישת הקריטריון, המסמנת את הישגי התלמיד בהתאם לקריטריון אחיד, ושולטת במרבית מערכות החינוך בעולם, מתמקדת ב"שגיאה" לפי הקריטריון, שאינו מבטא את יכולותיו המגוונות של התלמיד, אלו שאינן נמדדות. כיצד אפוא ניתן למדוד יכולות נוספות של התלמידים, שאינן מבוטאות לפי גישת הקריטריון? (אלחנן בר-לב).

רותי סלומון מפרסמת בבלוג שלה את החלק השלישי בסדרה של שלושה פוסטים העוסקים בלמידה על פי דגם Self-Organized Learning Environment) SOLE). לאחר שלב השאלה הגדולה ושלב החקירה, היא סוקרת כעת את השלב האחרון של שיעור על פי דגם SOLE, שלב הסקירה."בסיום כ-40-50 דקות של החקירה המורה מבקשת מהקבוצות להתאסף ולשבת ביחד בנוחות. כל קבוצה מציגה את הממצאים שלה ומספרת על תהליך החקירה בקצרה…אחרי שכל הקבוצות הציגו את המסקנות שלהם מקיימת המורה דיון על השאלה עצמה ועל תהליך החקירה. זה גם הזמן שלה להוסיף ולסכם את המידע שהציגו התלמידים" (רותי סלומון).

יורם אורעד מפרסם פוסט בנושא עידוד יזמות של מורים, בתגובה למאמר דעה שפורסם בידי תומר ברץ: "בתי הספר אינם יכולים להתחרות בתנאים הכלכליים המפליגים, בתשתיות ובאפשרויות ההפצה וההטמעה של חברות הייטק אולם אני מאמין שמורים בבתי הספר כן יכולים להגות, להגשים ולקדם יוזמות חינוכיות בהובלתם, ולא במסגרתן של חברות הייטק שהחינוך אינו בהכרח המניע העיקרי שלהן" (יורם אורעד).

בהקשר של דגש הולך וגובר על הבטחת איכות ההוראה, הכרחי ששיטות הערכת ההוראה של סטודנטים יהיו גם אמינות וגם ברות-ביצוע בפועל. המאמר בוחן את ההשפעה של מעבר לשיטה שבה הסטודנטים עונים באופן מקוון על משוב לגבי ההוראה (שיטה של מתן הערכה בכיתה באמצעות משוב בכתב לעומת מתן הערכה מחוץ לכיתה באמצעות משוב מקוון) על התוצאות (Risquez, Anglica; Vaughan, Elaine; Murphy, Maura, 2015).

בפוסט הקודם כתבתי על השלב הראשון של שיעור SOLE – איך לשאול את השאלה הגדולה? – או במילים אחרות, שאלת SOLE זה לא שאלת PBL. בשלב הראשון המורה במרכז ומניעה את תהליך הלמידה על ידי שאלה גדולה. ובשלב הבא, השלב שבו נעסוק כעת, הילדים יושבים בקבוצות וחוקרים…מבנה מרחב העבודה בשלב החקירה: 1. הפעילות מתקיימת במרחב רחב עם שולחנות עגולים ואזורים נוחים לשבת בקבוצות על הרצפה; 2. מוודאים שמוצב בקדמת המרחב לוח מחיק שעליו ירשמו הילדים שאלות משנה; 3. הילדים מתחלקים לקבוצות של 4; 4. כל קבוצה מקבלת מחשב אחד המחובר לאינטרנט – ולא יותר (כדי לעורר שיח בין הילדים, שיתוף פעולה ועבודת צוות); 5. כל קבוצה מקבלת דף בריסטול גדול, טושים ופתקים עם מדבקות (כדי שחברי הקבוצה יוכלו להוסיף הערות ומסקנות על הדף המרכזי); 6. לכל ילד כלי כתיבה ודף מכוון/מחברת כדי לתעד את התהליך ולבצע רפלקציה (רותי סלומון).

איך מלמדים שנה אחר שנה את אותם נושאים בלי להשתעמם ולחוש תסכול? איך באים לעבודה עם אור בעיניים ושיר חדש בלב, למרות הקשיים של המקצוע? יש מורים שמצליחים, לצד הקשיים, לבוא בחדווה אמיתית לעבודה, בכל בוקר מחדש. כמה מורים ומומחים מצביעים על גורמים שתורמים ליכולת להצליח בעבודה ומציעים שיטות ודרכי הסתכלות שיעזרו לשרוד במקצוע ואפילו ליהנות ממנו (לימור דומב).

החלטה רעה אחת לגבי העסקה עלולה להוביל להישגים נמוכים של תלמידים. ספרות המחקר תומכת בכך שמורים הם המרכיב המשפיע ביותר להצלחת התלמידים. כתוצאה מכך, פרקטיקת ההעסקה הנוכחית של העסקת מורים המבוססת על אינטואיציה והתחבבות חייבת להשתנות. בהינתן עידן עתיר הסיכונים (high stakes), מנהלים זקוקים להבטחה שהמורים שהם מעסיקים אכן יכולים לענות על הצרכים של התלמידים ולעמוד במטרות בית הספר. המטרה של מאמר זה היא לקבוע אילו שאלות של פרוטוקול הריאיון יחזו רמות גבוהות של התנהגויות של הוראה אפקטיבית המופגנות בידי מורים בכיתה (Schumacher, Gary; Grigsby, Bettye; Vesey, Winona, 2015).

יורם אורעד בוחן בפוסט שלו את הנוהל המסורתי של קידום מורים לעמדות הנהגה: "כולנו או לפחות רבים מאתנו, מעוניינים בשלב מסוים של חיינו המקצועיים, כאשר אנחנו מגיעים לבשלות מספיקה ולרמה מספיקה, להתקדם בתחום בו אנו עוסקים, לעבר תפקידי הנהגה. דבר זה איננו שונה אצל מורים. כיום, דרך מקובלת למימוש שאיפת של מורים לעסוק בתפקיד של הנהגה חינוכית, היא לתת בידיהם תפקיד ניהולי – למשל ניהול בית ספר או ריכוז שכבה. אך האם זו באמת הדרך הנכונה ביותר לכולם? האם זו הדרך שיהיה בה ריצוי אופטימלי של מורים המעוניינים להנהיג ושתענה באופן הטוב ביותר על שאיפתם להענקה ולהפצת הערך שלהם לרבים אחרים? האם זוהי הדרך הטובה ביותר שתעניק להם תחושה של נתינה?" (יורם אורעד).

פיתוח מקצועי של עובדי הוראה באמצעות קורסים והשתלמויות הוא תחום מורכב. מהלך ההשתלמות, כמו גם תוצאותיה בטווח הקצר ובטווח הארוך, מושפעים מריבוי של משתנים שבדרך כלל לא ניתן להתיר את הקשרים ביניהם. המחקר המתואר במאמר זה מתמקד בתיאור תפיסותיהם של משתלמים את איכות הקורסים שהשתתפו בהם ואת תרומת הקורסים להתפתחותם המקצועית. המחקר מזהה משתנים המשפיעים ישירות ובעקיפין על תפיסות אלו (שלומית אבדור).

נשירה של מורים ממערכת החינוך היא תופעה חברתית אשר מתרחבת בהתמדה בעשורים האחרונים במדינות רבות בעולם המערבי. מורים נוטים לעזוב את תחום ההוראה, בעיקר בתחילת דרכם, לרבות שיעור לא מבוטל של מורים מוכשרים. לתופעה זו יש השפעות שליליות על דרך ההתנהלות של תהליכי למידה. בישראל לא נערך בעשור האחרון מחקר מקיף על אודות ממדי התופעה, וזאת למרות שינויים שהתרחשו בתהליך הכשרת המורים בתקופה זו. המחקר המוצג במאמר זה מבקש לתאר את תופעת הנשירה בקרב מורים בישראל, וזאת על מנת לעמוד על הגורמים אשר מניעים את התהליך ומובילים מורים רבים להחלטה לעזוב את התחום (רינת ארביב-אלישיב, ורדה צימרמן).

רותי סלומון מפרסמת בבלוג שלה את החלק הראשון בסדרה של שלושה פוסטים שיעסקו בלמידה על פי דגם Self-Organized Learning Environment) SOLE): "שיעור הבנוי על פי דגם SOLE נפתח על ידי שאלה שמטרתה להניע את הילדים לעבר חיפוש משמעותי. לשאלה יש השפעה קריטית על האפקטיביות של השיעור. משיעורים שהתבוננתי בהם ראיתי שהשאלה שנשאלת יכולה לבנות או לרסק את השיעור. לכן חשוב לוודא שהיא מסקרנת, רלוונטית, מתאימה הן לרמת הידע והן לרמה הרגשית של הילדים ומעוררת חשק לחקירה. יחד עם השאלה כדאי לעורר סקרנות על ידי הצגת סרטון או תמונה להמחשה".

קורסי MOOC הם הצעה להוראה מקוונת שכבר יצרו, בחייהם הקצרים, שתי אפשרויות שונות מאוד: קורסי cMOOC וקורסי xMOOC. מאמר זה מנתח את שתי האפשרויות הללו מפרספקטיבה של הערכת הלמידה של הסטודנטים. בעוד ההערכה של קורס xMOOC בדרך כלל מוגבלת למבחן רב-ברירתי ולעתים לביצוע משימות, בקורסי cMOOC המטרה היא לעודד אינטראקציה מנקודת מבט חינוכית, בדרך כלל בהתבסס על הערכת עמיתים (Maria del Mar Sanchez-Vera & Maria Paz Prendes-Espinosa, 2015).

לימור ליבוביץ דנה בפוסט שלה בהרצאה מאתר TED העוסקת באופן שבו הנפשות עשויות לסייע למדענים לבחון השערה: "הביולוגית ג'נט איוושה הלכה ללמוד יצירת הנפשות באולפני ההנפשה הידועים בהוליווד, רק כדי להצליח להעלות השערות מחקריות טובות יותר למחקרים שלה. המחשה של מידע מורכב מסייעת לאנשי המקצוע לקיים שיח מעמיק על המידע ולקדם את המדע. היא לא הסתפקה בזה. היא הקימה קבוצה המשלבת חוקרי מדע, מתכנתים ואנימטורים שביחד פיתחו תוכנת קוד פתוח שמאפשרת לכל אחד שרוצה (ביולוגים ואפילו תלמידים שיש להם ידע) ליצור את ההדמיה של מידע מדעי (ברמה מולקולרית) ולפתח השערות מדעיות, לדון עם עמיתי מחקר ולהמציא לנו…תרופות מצילות חיים".