אלתור מתוכנן
שרף, ר' (יוני, 2015). אלתור מתוכנן. שיעור חופשי, 114, 24.
ספרו של ד"ר נפתלי שם-טוב, מרצה בכיר במחלקה לספרות, אמנויות ולשון באוניברסיטה הפתוחה, ומרכז תעודת הוראה בתיאטרון בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב, מבקש לבדוק אם לאלתור וספונטניות יש מקום בכיתת הלימוד, ואם מקצוע ההוראה יכול לאמץ עקרונות מעולם התיאטרון להתמודדות עם מצבים מורכבים בכיתה. תשובתו היא – כן, בוודאי. "יש להכשיר וללמד את דור המורים הבא של ישראל על בסיס כללים והנחיות שמלמדים את שחקני התאטרון, הכוללים חוויה והתנסות, רפלקציה ואינטואיציה, ספונטניות ויצירתיות", הוא סבור.
על בסיס המודל של תוכנית הטלוויזיה המוכרת "של מי השורה הזאת?" מציע הספר "הוראה מאלתרת – זו לא מילה גסה", בהוצאת מכון מופ"ת, הנחיות וכללים להוראה מאלתרת בכיתה. "מערך שיעור הוא חשוב, אבל על המורים לדעת להגיב לאינטראקציה הנבנית עם התלמידים בכיתה, בדיוק כפי שמתקיימת אינטראקציה בין שחקן על במה לקהל", מציין שם טוב. "כך, כל דבר המתרחש בשיעור הוא רלוונטי, ויש לו פוטנציאל להפוך לחוויה חינוכית".
בספר מביא שם-טוב את מחקרה של אלונה פרץ, מורה למשחק המיישמת תובנות מעולם האימפרוביזציה כשיטת הוראה. טענתה המרכזית היא שיישומה של הוראה מאלתרת עשוי לשפר באופן ניכר את תהליכי ההוראה והלמידה. מתוך ראיונות עם מורות, היא מסיקה שכיום האלתור נתפש כמוצא אחרון וכברירת מחדל, ולא כנקודת פתיחה לעבודה בכיתה. על כן, גם תוצאותיו הן בגדר כיבוי שריפות במצבי אין ברירה.
כיצד אתה מסביר את העדפת מערכת החינוך לשיעור מובנה ומוגדר מראש?
"זה מתחיל מהמערכת עצמה, המחייבת סטנדרטיזציה ומבחנים ארציים ובינלאומיים שלא מאפשרים דינמיקה בין החומר הנדרש בלימודים לבין מה שמעניין את התלמידים, או מה שהם זקוקים לו בנקודת זמן מסוימת בחייהם. תוכניות הלימודים במערכת תופשות את המורים כצינור שמעביר את החומר, ולא כמתווך אקטיבי. הוראה מאלתרת היא ההפך מכך, בהיותה תפישה הומניסטית שאינה יכולה לקבל את הרעיון של מורה כצינור בלבד.
"ברמת המיקרו, הקושי נובע לטעמי מחרדה של מורים מאיבוד שליטה. אלא שמורים צריכים לזכור שההוראה המאלתרת מציעה דרך אחרת של יחסים – שיתוף בין מורים לתלמידים על השליטה בשיעור ועל מה שקורה בו. אם תרצו זהו סוג אחר של שליטה – כי כשאתה מאפשר ביטוי לתלמידים, הם מעריכים יותר אותך ואת המקום שלך בכיתה. מורה שאינו יודע לשחרר לא מאפשר לדברים להתרחש, ויש מתח בלתי פוסק בינו לבין התלמידים.
"ברור גם שמה שבין השאר משפיע על תחושת הביטחון של המורה ליישם את הדרך המאלתרת הוא הידע הדיסציפלינרי שלו. למורה שלא בטוח עד כמה הוא שולט בחומר, יהיה קשה יותר עם הוראה מאלתרת. לא פעם שואלים אותי מורים מה יקרה אם לא יידעו את התשובה לשאלה שהתלמיד שואל. אני עונה להם שהם יכולים לומר לתלמיד שהם לא יודעים, ושייבדקו. המורים המומים מהתשובה, אבל מה לעשות שאנחנו לא יודעים הכל. תשובה בסגנון הזה מגיעה ממקום של ביטחון, וכך גם התלמידים מקבלים אותה.
"ולבסוף, ברור שזה קשור גם לתנאי העבודה הגרועים של המורים – זה לא פשוט לאפשר סוג כזה של דיון בכיתות הצפופות העמוסות בתלמידים".
האם אתה רואה שינוי כלשהו במערכת לנושא, בהשוואה לעבר?
"לדעתי יש יותר פתיחות מבעבר. קודם כל אצל מורים לתיאטרון, וגם בהוראה הכללית. אני מאמין שהגישה הזו תתרחב ככל שמורים יבינו שאת עקרונות ההוראה המאלתרת כל מורה יכול להפעיל – וזה לא קשור לחומר לימודי מסוים, אלא לקשר שלו עם תלמידיהם".
סיכום המאמר נכתב בידי צוות פורטל מס"ע