מורים והוראה

בשנים התשנ"ה–התשנ"ט (1995-1999) הופעל במערכת החינוך הפרויקט "בגרות 2000" – ניסוי שבו נבחנו דרכים להסמכת בתי ספר על –יסודיים להערכת הישגים מלאה ולמתן ציונים שווי ערך לשקלול המקובל בין תוצאות ההערכה הבית ספרית לבין תוצאות ההערכה של בחינות הבגרות החיצוניות. הערכת ההישגים הבית- ספרית שהונהגה במסגרת הניסוי התבססה על גישת "החלופות בהערכה. בניסוי נטלו חלק עשרים ושתיים חטיבות עליונות ממגוון מגזרי החינוך: דתי , כללי, ערבי ודרוזי. בכל בית ספר שהשתתף בניסוי פעלו צוותי מורים ( אחד, שניים, או שלושה) שלימדו בו מקצועות שונים, ובסך-הכול פעלו בניסוי ארבעים ואחד צוותים. מתוך הסקירה של ד"ר שלמה בן אליהו מתבררת חשיבותו של הפרויקט לשיפור הלמידה בחטיבה העליונה ולשדרוג המתכונת של בחינות הבגרות. מתוך המאמר עולה שגם בשעה שלניסוי היה אופי מעבדתי , תרומתו יכולה להיות גדולה. עניין מרכזי העולה ממכלול הדברים הוא שחיזוקו של בית הספר מול גורמים חיצוניים עשוי לתרום לשיח החינוכי של המחנך עם תלמידיו. נדרשת שמירה על ייחודיותה של ההערכה הבית-ספרית, תוך הדגשת ההערכה המעצבת למען הלמידה, לצד ההערכה החיצונית, שהיא הערכה מסכמת של הלמידה.

מורים בראשית הנתיבה המקצועית שלהם יכולים לחיות במצבי ספק מסוימים, כישלון ועוינות רק אם הם חווים גם תערובת של תוצרים חיוביים, כמו פריצת דרך בתחום הדעת, מעורבות בפעילויות חדשות או עדויות של הגדלת ההנעה של תלמידיהם. המורים במחקר חשו טוב לא בגלל שהתלמידים למדו אלא יותר בגל שהם גילו מעורבות בלמידה. רבים שמחו לקבל הכרה, אך גמול חיצוני לא הועלה כחשוב. ייתכן שהתנודות בין רגשות חיוביים לשליליים מראה שקיימת בהוראה אכפתיות עמוקה לתלמידים כבני אדם, ובוב בזמן אכפתיות לכך שלכולם תינתנה הזדמנויות עשירות ללמוד חומר מאתגר שמקסם את ההזדמנויות בחייהם ( Kitching, K., Morgan, M., & O'Leary, M).

סינגפור, אמנם ניצבת כמעט בראש הרשימה של המדינות המשתתפות בבחינות הישגים נורמטיביות בינלאומיות, אך הם מודאגים מכך שהבוגרים שלהם אינם נמנים כלל על מובילי היצירתיות בעולם. המאמץ של הסינגפורים לשנות את שיטות ההוראה שלהם ניכר כיום בהקמת מכונים פדגוגיים שתפקידם לגבש חשיבה חינוכית שתניע את תהליכי שינוי בהוראה ובלמידה שם ובהעסקת מומחים פדגוגיים מאירופה ומארה"ב. כך, למשל כותבתErica-McWilliam (המועסקת באחד ממכוני המחקר הסינגפורים הללו) במאמר חדש אשר התפרסם בשנת 2009: "טיפוח יצירתיות בקרב תלמידי ביה"ס חייבת להשתלב בגישות הפדגוגיות הנוכחיות וזאת על מנת לטפח יכולת יצירתית". במאמרה היא מצביעה על הקשרים שיש לטוות בין ליבת הפדגוגיה וטיפוח היצירתיות בכיתה.

המאמר דן בגישות לשיתוף פעולה בין מנהלי בתי ספר יסודיים בנושא של הקמת רשתות בין בתי ספר. מקובל לחשוב ששיתוף פעולה הוא "דבר טוב", אך הידע המקצועי על תהליכים ותיאורית שלהכנסת שינוי בעבודה שיתופית אינו ממוקד ונוצר בעיקר ע"י העוסקים בפיתוח של רשתות בתי ספר וקהיליות בין-מקצועיות. בחקר מקרה זה נצפו אינטראקציות בית קבוצת מנהלים לאור חמש שנים. נמצאו התחלות ראשוניות של שיתוף פעולה, אך הן התרחשו בהקשרים שבהם ההגדרות של "רשתות למידה" היו שגויות. המאמר דן בהנחה הסמויה שניתן לקיים שיתופי פעולה בית ספריים בקלות ומצביע על תחומים מרכזיים בהכשרה לעשייה שיתופית חינוכית ובהתחדשות מקצועית. (Trotman, D.)

בשנת 2007 הנהיג משרד החינוך הבריטי תכנית חדשנית להערכה עצמית של בתי ספר המחייבת את הנהלות בתי הספר והמורים לבצע הערכה עצמית של ההתקדמות הפדגוגית ותוכניות העבודה שלהם. לצורך כך פותח אתר אינטרנט המאפשר לבתי הספר לגשת בעצמם למערכת ההערכה העצמית הממוחשבת ולהפעילה. נתוני ההערכה העצמית שגיבשו בתי הספר מועברים אח"כ למשרד החינוך כבסיס לקבלת החלטות האם לבצע גם פיקוח חיצוני /בקרה חיצונית על ביה"ס. המחקר הנוכחי בדק את התפיסות התובנות של בתי הספר באנגליה לגבי התהליך עברו מבחינה ההערכה העצמית. ממצאי המחקר מלמדים כי עדיין תרבות הערכה בית-ספרית ברורה בבתי הספר והשונות בין בתי הספר היא רבה מאד. על הקשיים ביצירת תרבות הערכה בית-ספרית משפיעים גורמים ומשתנים כמו התנגדויות מורים , מוטיבציה , אתוס בית ספרי , מנהיגות ביה"ס ורמת המקצועיות של המורים. יצירת תרבות הערכה בית ספרית מחייבת שילוב נכון בין אתוס בית-ספרי ומוטיבציה של מורים לנתח ולשפר תהליכיפ פדגוגיים. המחקר התבסס על ראיונות עומק שנערכו עם מורים ומנהלי בתי ספר באנגליה במהלך 2008-2009 ( Hall, Christine, and Noyes, Andrew) .

אוניברסיטאות ומכללות לחינוך במדינות המתקדמות בעולם עושות כל מאמץ בשנים האחרונות לשלב את יישומי המחשב בהכשרת המורים , במסגרת קורסים יעודים לפרחי הוראה ובמסגרת הדרכות מחשב פרטניות במכללות ובאוניברסיטאות . יחד עם זאת , מציינים הכותבים , כי לא אחת, נוצרת סתירה בין מה שלמדו פרחי ההוראה בקורסים לשילוב המחשב והאינטרנט במכללות ובין שלבי ההתנסות המעשית שלהם בכיתות בבתי הספר. מתברר כי בשלבי ההתנסות הראשונים ובשלבי הכניסה להוראה נושא יישומי המחשב נדחק הצידה ולא זוכה כלל להתייחסות מצד המורים המאמנים והמנחים. התוצאה היא שהידע היישומי אודות יישומי המחשב שלמדו במכללה אינו בא לידי ביטוי בהתנסות ועל כן המורים בשנים הראשונים להוראה גם אינם נוטים לשלב את יישומי המחשב בהוראתם , הן מחוסר ביטחונם הפדגוגי אבל גם בשל גריעת הנושא מההתנסות המעשית בשלבי הכניסה להוראה ( Franois Larose, Vincent Grenon , Marie-Pier Morin ).

ג'יי הורוויץ מדווח בבלוג שלו על מאמר של ריצ'רד ווג'וודסקי לגבי חמש דרכים למנוע רמאות של תלמידים להעתקה בעידן האינטרנט והתקשוב . כמה מההצעות של ווג'וודסקי די מוכרות, אבל הוא לא מתיימר להיות מקורי. באופן כללי הוא דוגל בגישה המוכרת הטוענת שככל שהמטלות שנציב בפני התלמידים יהיו יותר אותנטיות, כך הרצון, והאפשרות, להעתיק יצטמצמו. כדרך להתגבר על בעיית ההעתקה ממקורות באינטרנט ווג'וודסקי מציע להנחות את התלמידים להכין גרסאות של העבודות שלהם בכיתה, ולהעלות את הגרסאות האלו לבלוגים שלהם. גם כאן אין משהו מקורי. זאת שיטה מוכרת לצמצום ההעתקות. כאשר כל שלב ושלב של הכנת עבודה מלווה על ידי המורה, במקום שהוא יראה רק את התוצר הסופי, הוא יכול לכוון את התלמיד לשימוש נכון במקורות.

“הוויכוח הציבורי בישראל בנושא הישגי התלמידים במבחנים הבינלאומיים, חורג מכל פרופורציה”. כך טוענים החוקרים פרופ’ אברהם יוגב, עידית לבנה וד”ר יריב פניגר, מאוניברסיטת תל אביב, במאמר המתפרסם בגיליון האחרון של כתב העת “מגמות”. מחברי המאמר ערכו מחקר, שבו ביקשו להוכיח, כי חולשתם של תלמידי ישראל במבחנים הבינלאומיים קשורה במידה רבה למאפיינים המקרו-כלכליים והדמוגרפיים של המדינה. כמו כן ביקשו החוקרים להוכיח, כי ניתן לנבא במידה רבה של דיוק את הדירוג במבחנים הבינלאומיים של המדינות השונות . הניבוי הוא באמצעות ארבעה משתנים מקרו-כלכליים ודמוגרפיים. החוקרים טוענים, כי המיקום הנמוך יחסית של ישראל במבחנים אינו צריך להפתיע, או להצדיק תגובה ציבורית של “הלם והיסטריה”. החוקרים סבורים, כי הציפיות של הציבור הישראלי להישגים גבוהים במבחנים הבינלאומיים, כמו גם הציפיות של משה”ח, אינן ריאליות. לדעתם ציפיות אלו נשענות על התפיסה שלנו את עצמנו כ”עם הספר”.

אחד הבעיות הידועות של מורים חדשים הוא שבירת רצף ההוראה בהמשך למורה הקודם בעיקר מבחינת שיטת ההוראה ודרך ההוראה. כך לדוגמא, המורה המתחיל מתאר ביומנו האישי באינטרנט (בלוג) מקרה בו המשיך ללמד שיעור במתמטיקה כיתה שלמדה קודם אצל מורה אחרת בשיטה אחרת. השינוי בדרך הפתרון במתמטיקה גרם להתנגדויות אצל התלמידים שלמדו מתמטיקה בהקבצה א' בכיתה ז'. קונפליקטים כאלו בין מורה לתלמידים על רקע השינוי בדרך התרגול ממורה אחר בכיתה קודמת שכיחים בהוראת המתמטיקה. קונפליקט זה קורה כאשר התלמידים עוברים ללמוד אצל מורה אחר המציג דרכי פתרון אחרים במתמטיקה שלא הועברו עפ"י המתכונת הקודמת אליה אומנו התלמידים .

בחלק ממחוזות החינוך בארה"ב ניתן דגש בשנה האחרונה להתפתחות המקצועית של המורים בתחומי ההערכה ושיטות ההערכה המעצבות. אחרי שנים של שטיפת מוח של משרד החינוך הפדראלי על הערכה מסכמת ומבחנים סטנדרטיים התחילו מחוזות החינוך בארה"ב לשנות כיוון ולהדגיש יותר את עניין שילוב ההערכה המעצבת בהוראה ובלמידה בכיתה. עפ"י המאמר ,שהתפרסם לאחרונה בכתב העת החשוב Teachers College Record , הדגש החדש בארה"ב הוא עתה על הערכה של תהליכי הלמידה והשפעתם על התוצאות ולא בהכרח במדידה נורמטיבית של הישגים. מדובר על הערכה המתקיימת תוך כדי הפעלת תכנית הלימודים ולא בסופה. נקודת המוצא של התוכניות לפיתוח מקצועי של המורה: ההערכה היא חלק בלתי נפרד מלמידה מתמשכת, לא רק שהתלמידים ממשיכים ללמוד גם במהלך ביצוע משימת ההערכה אלא גם לאחר גמר ביצועה באמצעות משובים מהמורה או המערכת הממוחשבת. בפני המורים המשתלמים מוצגות אסטרטגיות מצליחות (לעומת בלתי מצליחות) של הערכה מעצבת אותן ניתן ליישם בכיתות בהן הם מלמדים. היוזמה להנחלת הערכה מעצבת למורים בארה"ב לא מתוקצבת ע"י משרד החינוך הפדראלי אלא ע"י קרן פרטית של מלינדה וביל גייטס המאמינה ותומכת בכיוון פדגוגי זה. במהלך ההשתלמויות המורים בארה"ב נחשפים לסוג שאלות שיש להפנות לתלמידים כחלק מאסטרטגיות הוראה של הערכה מעצבת וגם לדרכים בהן יש להקנות משובים לתלמידים בתהליך ( Caroline Wylie & Christine Lyon.).

החוקרים רואים חשיבות בבחינה של ההתאמה בין אמונות שלמורים לבין ההוראה בכיתה כבעלת השפעה על קידום או על עיכוב למידה בבתי הספר. בעקבות המחקר הם הציעו מודל תיאורטי שצמח על בסיס הנתונים והוא מבטא את הרעיון שמטקוגניציה עשויה לעזור למורים ליצור התאמה זו באמצעות תהליכים של רפלקציה ותיאום ומציע תהליך לטפל בכך. זהו תהליך בר יישום למורים שנמצאה אצלם אי-התאמה בין אמונות לבין התנהגויות, הם בטאו תחושת אחריות ללמידת התלמידים עם הבנה שהתנהגויותיהם ההוראתיות עיכבו את הלמידה. מן המחקר עולה גם שלמסרים של מורים יש השפעה על הבנה ומעורבות אקדמיות של תלמידים וכנראה גם על הישגיהם. (Roehrig, A. D., Turner, J.E., Grove, C.M., Schneider, M., & Liu,Z.)

כתבה מעודכנת מאוגוסט 2009 על התפתחות המודל הפדגוגי המשולב Technological Pedagogical Content Knowledge. תחום מושגי אינטגרטיבי זה שואב את יסודותיו הרעיוניים מתפיסתו העקרונית של פרופסור לי שולמן, הידועה בשם pedagogical content knowledge (PCK) לה נוסף נדבך של ידע מערכתי בתחומי התקשוב. Mishra and Koehler שני מפתחי המודל של TPACK הסבירו בכינוס באינטרנט ב2008 את ההדגשים העיקריים של המודל ואפשרויות היישום שלו מבחינת המורים בהוראה מתוקשבת. לדעתם, אחד היסודות המעצבים החשובים שיכולים להבטיח אימוץ נכון של TPCK בהוראה מתוקשבת הוא הרחבת השליטה והסמכות של המורים מבחינת תוכניות הלימודים ומבחינת שיקולי הדעת בתכנון ההוראה. מורים הצמודים למערכי שיעור סטאטיים והיצמדות מלאה לתוכניות לימודים וחומרי למידה אינם מתאימים לאימוץ מודל TPACK בהוראה שלהם. מורים גמישים יותר בתכנון ההוראה שלהם יהיו הנהנים העיקריים של מודל TPACK .

תובנות של מורה מתחיל בהוראת המתמטיקה כפי שמשתמעות מהבלוג שלו באינטרנט . המטרה של המורה הייתה ללמד בשיטה של פרופסור אהרוני שדוגל בחזרה למורה שהוא מרצה ולא מתרגל. התלמידים צריכים להקשיב ולענות על שאלות מילוליות כאשר המורה מסביר את החומר. בהתאם לכך הוכנו מערכי השיעור של המורה המתחיל . כתיבת השיעורים הזו גזלה מהמורה למתמטיקה הרבה יותר זמן מאשר ציפה בהתחלה . לאחר מעשה , בניתוח רפלקטיבי שלו בבלוג שלו הבין שהוא בעצם כותב טיוטה של ספר לימוד.

מחקרם של גביש ופרידמן (2007 ) מראה כי מורים מגיעים להוראה מתהליך ההכשרה כשהם שחוקים. לממצא זה יש השלכות מרחיקות לכת והוא מחייב חשיבה מחדש על תהליך הכשרת המורים ועל מקצוע ההוראה. ניתן לראות את היציבות ברמות הגבוהות של השחיקה וממדיה מראשית שנת ההוראה ועד לסיומה. יש לציין כי רמות השחיקה הללו גבוהות אף בהשוואה לרמות השחיקה שנמצאו בקרב מורים ותיקים במדגמים ארציים . אפשר לטעון שמורים מתחילים את דרכם בהוראה כשהם שחוקים. במילים אחרות, מורים פותחים את קריירת ההוראה שלהם כשהם תשושים ונעדרי מרץ וחיוניות, מרוחקים מתלמידיהם ואף מנוכרים להם ובעיקר מחזיקים בתפיסה עצמית-מקצועית נמוכה. בכל רמות השחיקה הם עולים אפילו על הרמות של מורים ותיקים ( גביש , בלה) .

ההתנהגות הבלתי ממושמעת ומגמת הירידה בכיבוד סמכויות מצד צעירים, הן בסביבה הביתית והן בגבולות בית הספר, הינה תופעה היוצרת דאגה רבה בקרב מחנכים והורים ברחבי העולם. בעוד שרוב המחקרים בתחום עסקו בניסיון לזהות את המאפיינים של הבעיה ואת היעילות של פרקטיקות ותכניות מסוימות בפתרונה, לא נערכו מחקרים רבים אודות הדינאמיקות הפסיכולוגיות בין המורים ותלמידיהם. מחקר זה, שנערך בבתי ספר בישראל, עוסק באופן בו תופסים תלמידים צעירים את סמכות המורה, מהם הגבולות לסמכות זו ותחת אילו תנאים עלולים הם להחליט למרוד. באם נבין כל זאת כהלכה, יהיה בידינו לזהות באילו מן הפרקטיקות המשמעתיות בהם נוקטים המורים יש בכדי להעלות את הסבירות להסכמה או להתנגדות. סטטיסטית, נמצא כי הגיל אינו משחק תפקיד מרכזי בסוגיית קבלת סמכות המורה. אולם מחקר זה מצא כי תלמידים בכיתות הנמוכות ותלמידי תיכון נוטים לנהוג באופן יותר מרדני ולהטיל דופי בסמכות מוריהם ( אליעזר יריב) .

ד"ר יורם הרפז, העורך ראשי של הד החינוך ריכז בחוברת אחת מאמרים שפורסמו במדור "מחזיקים כיתה" במשך כשנה במטרה לעודד מורים ולשדל אותם לאמץ גישות להוראה ואסטרטגיות של הוראה שיש בכוחן לעשות את השיעורים למעניינים יותר. הדרך הטובה ביותר להחזיק כיתה היא פשוט (ואין זה פשוט כלל) לעניין אותה. הניסיון לעניין כיתה אינו רק אסטרטגיה של "החזקת כיתה", מטרת ההוראה היא לעניין את התלמידים, לחשוף אותם לידע חדש ומרתק לגלות להם תחומי משמעות. החוברת שגיבש וערך ד"ר יורם הרפז היא לדעתנו בעלת משמעות רבה ביותר למורים ולמורי מורים מבחינת גיבוש תפיסת על לדרכי הוראה, שיקולי הוראה ונקיטת דרכי הוראה בצורה מושכלת ומאתגרת.

ספר זה מוצג כמדריך לאלו אשר אחראים על הדרכת מורים מתחילים במהלך שנותיהם הראשונות בהוראה. המידע בספר זה גובש על בסיס ניסיונה האישי של הסופרת, אשר בדומה למורים נוספים רבים, לא קיבלה את התמיכה לה נזקקה בראשית דרכה המקצועית. בספרה מציעה אלן ( ג'ינפר אלן ) לאלו האמונים על תהליך הכשרת המורים מספר אסטרטגיות ומשאבים שימושיים אותם למדה ויישמה במהלך שנותיה הן כמורה בעלת ניסיון הן כמדריכת מורים. אלן מדגישה את הצורך בליווי של מורים מתחילים טרם תחילת שנתם הראשונה בבית הספר, וזאת על מנת לבנות מערכת יחסים על בסיס אמון הדדי בין המורים הותיקים לחדשים. היא מציינת כי יש לטפח את הבסיס לאמון בין המורים המתחילים לאלו הותיקים באמצעות הקצאת זמן לתצפיות ומפגשים אישיים המתמקדים בשיקוף, דיון ותכנון.

המאמר מתאר ניסוי חינוכי שנערך בארה"ב לשילוב צוותי מחנכות בגיל הרך בצוותי מחקר לחקר הנחייה בכמה אוניברסיטאות אמריקאיות. במסגרת הניסוי החינוכי שנערך ביוזמת האוניברסיטאות שולבו 7 מחנכות של הגיל הרך בצוות חקר משולב של ליווי מחנכי הגיל הרך מתחילים, בצוות היו שותפים גם 2 מורי מורים והתהליך כלל מפגשים תקופתיים ולמידה עצמית במשך שנתיים. המחקר המלווה של התהליך מצביע על כך כי תהליך שילובם של מחנכות הגיל הרך בצוותי מחקר אקדמאיים תורם רבות לזהות המקצועית ולהתפתחותם המקצועית. המעורבות של מחנכות הגיל הרך בתהליך חקר יזום מרחיב את בסיס הידע של המחנכות לגיל הרך ומעמיק את יכולות החקר והרפלקציה הפדגוגיים שלהם בתפקיד בהמשך.החוקרים ממליצים ליצור במכללות ובאוניברסיטאות תרבות ארגונית המאפשרת גם למחנכות הגיל הרך להשתלב בצוותי חקר משולבים ( John W. Nimmo, Soyeon Park ).

המחקר הנוכחי ביקש לבדוק האם מורים למדעים שהוכשרו בתכנית אלטרנטיבית בארה"ב תורמים להישגי התלמידים בבחינות ארציות סטנדרטיות. המורים למדעים שהשתתפו במחקר לימדו מדעים בכיתות ה' בביה"ס בארה"ב. השימוש של המורים למדעים בחומרי למידה לא היה אופטימלי והשילוב שהם בהוראה פעילה היה לוקה בחסר . למורים היה אמנם ידע מדעי רב , אך בהעדר ניסיון מקצועי ממושך כמו המורים הרגילים למדעים הם נאלצו לשלב את חומרי הלמידה בצורה פחות מאתגרת לתלמידים בכיתה. התוצאות של המחקר מלמדות כי הישגי התלמידים שלמדו בכיתות שלהם במדעים היו נמוכים יותר בהשוואה לממוצע הארצי בבחינות ההישגים הנורמטיביות בארה"ב ( Linek W, Sampson M, Palmer J ).

לפדגוגיה הדמוקרטית יש כלים ייחודיים להוראה פרטנית, שאותם היא יכולה להציע לעולם החינוך הישראלי בתקופת "אופק חדש". הכלים הללו נובעים מתפישת הלמידה הייחודית שלהם, ובשל כך זימון הכלים הללו הוא גם זימונה של תפישת הלמידה הזו, שתזמן שינוי תודעתי של מלמדים ולומדים. זימון הכלים הללו יכול להוות פתח לדיאלוג, רחב יותר מבעבר, של החינוך הדמוקרטי והממלכתי שיפתור את הדיסוננס המובנה בניסיונה של מערכת החינוך הממלכתית לשוחח עם תפישת הלמידה הפרטנית ( רביב רייכרט ).