מדיניות פדגוגיה ותיאוריה

המוח בנוי ללמידה עצמאית, על פי כללים בסיסיים ברורים: חזרות, מרווחות בזמן, לאורך זמן, בהקשרים שונים, ובשיתוף עם המערכת הרגשית והגופנית. למידה במוח פרושה בניה והרחבה של רשתות דרכים וחיבורים הקיימים במוח התלמיד ולכן מוח התלמיד אינו יוצר העתק של מוח המורה, אלא מרחיב, מקשר, מפתח ומתפתח מנקודות הנמצאות על המפה המנטאלית של התלמיד. תהליך הלמידה במוח אינו מסתמך על הימצאותו של מורה אלה נעזר בו, ותנאי הקבלה החשוב לשמירה בזיכרון – חזרות – יגרום לכל קלט חוזר – מילולי או לא מילולי (דוגמה אישית) לעצב את המוח ולהישמר בו – ובתנאי שחזר על עצמו מספר מספיק של פעמים. ההכרח הביולוגי בחזרות, בהקשרים שונים, לאורך זמן, לצד משך הזמן המוגבל העומד לרשות המלמדים והלומדים, דורשים הגדרה מראש של מטרות הלמידה, ובחירה מושכלת על מה רוצים לחזור. אחריות וזכות גדולה זו מוטלת על המחנכים והמורים, ושיתוף פעולה נירו-פדגוגי, יכול לסייע במלאכה חשובה זו. ידע, והכרות של חוקי הלמידה במוח הביולוגי, יכולים להתוות את קווי המתאר ללמידה אפקטיבית ויעילה, ובינותם חייבים להישמר האוטונומיה, הידע והיצירתיות של המחנכים לבצע את אומנותם (יעל עדיני, אהוד נורי, אבי קרני, ותמי קר).

מערכת החינוך ממוקדת סטנדרטים ושואפת לאחידות ולהישגים גבוהים –סטנדרטים וקוריקולום והקשר ביניהם הם הכוחות הדומיננטיים בחינוך בארה"ב כיום, ויש הרואים בכוחות אלה גורמים להצרה (narrowing )של היקף/גיוון/ עושר של תוכניות הלימודים. הם פועלים כבקרת איכות חינוכית שבה תהליכי ההוראה והלמידה מוחלטים ומובנים (constructed )מראש. פרקטיקה חינוכית זו הורסת את הרעיון של חינוך ביקורתי, מערב ומאופיין ברפלקציה-עצמית (Giroux, 2010). יש בה מקום מועט ליצירתיות ולמקוריות מצד מורים ו/או תלמידים; וההעדפה היא לתשובות ספציפיות וישירות לשאלות ספציפיות וישירות ( Rubin, D.I., Kazanjian, C. J. ).

לראשונה בתולדותיו של מחוז חיפה במשרד החינוך, הוחלט לשתף את מנהלי בתי הספר מהיסודי ועד לתיכון, בהכנת והצגת תכניות הלימוד לשנת הלימודים הבאה. פיילוט חדש של משרד החינוך יחל לפעול בשנת הלימודים הקרובה באזור חיפה: הצוות החינוכי בכל מוסד יגבש בעצמו את תכנית הלימודים. מפקחי המשרד יבדקו את התוכניות ויעדכנו אותן במידת הצורך. ההיענות לפרויקט מרשימה. אחת המנהלות: "יש הרגשה נפלאה של שותפות". את היוזמה העלתה מנהלת המחוז החדשה, רחל מתוקי, שחברה ליתר הגורמים הרלוונטיים, בהם הרשויות המקומיות, מנהלי בתי הספר, צוותי ההוראה, מפקחים ובכירי המשרד.

לצד השקעות הענק הצפויות והברוכות במערכת החינוך בשנים הקרובות יש לאמץ את ההמלצות הבאות החסרות ברפורמות בחינוך: העצמת מנהלי בתי הספר היסודיים והורדת דרגי הפיקוח הכפולים (משרד החינוך והרשויות המקומיות) תוך יצירת אפשרות לפלורליזם ניהולי על בסיס קהילתי, מקומי ומגזרי, מסלול מיון מיוחד למעוניינים להצטרף למקצוע ההוראה שבמרכזו בדיקת הכשירות הערכית והמגויסות הציבורית לצד תגמול למצטרפים, מהלך לאומי בן חמש שנים תחת הכותרת חממה לאומית לחינוך אשר במהלכו כל מורה חדש בישראל יזכה לעידוד כספי (בדמות תוספת משמעותית במשכורת והפחתה של 20 אחוז בשעות ההוראה לצרכי המשך ההתמחות בבית הספר), בכל בית ספר יש למנות רכז מורים חדשים ושיפור ההוראה במשרה מלאה שמטרתו להעניק תמיכה במהלך שנות ההתמחות למורים חדשים ( אריה קיזל ).

הפער בין דוגמה אישית להטפה חינוכית ובין דיבור למעשה הוא אחד הכשלים העמוקים ביותר במערכת החינוך של החברה המערבית. אובדן הסמכות ההורית נובע לעתים קרובות מהפער הזה . שתי מדינות מובילות במבחני פיז"ה העולמיים, המדרגים את רמת ההישגים החינוכיים בעולם. התוצאות מפתיעות. מצד אחד, פינלנד. זו מנצחת באופן עקבי את כל המדינות המשתתפות ומוכיחה, שבמערכת החינוך שלה קיימים מרכיבים המובילים להישגים מפוארים. מצד שני, סין. בפעם הראשונה שהשתתפה במבחנים (בשנת 2009, בינתיים בעיר אחת בלבד) זינקה ישר אל המקום הראשון. ההפתעה נובעת מכך, שאלו שתי מערכות המבוססות על עקרונות הפוכים ( שמואל שם טוב ).

לפני כעשור הממשלה בסינגפור הכינה פלטפורמת מדיניות שמובילה לתכנית לימודים חדשנית ולפדגוגיה חדשניות . למרות מערכת הרעיונות של שליטה ובקרה של הממשלה, וההיסטוריה של תגובתיות בית הספר לצרכי הכלכלה, בתי הספר עדיין יצטרכו לעבור טרנספורמציה רצינית בהכנת תלמידים לכלכלה המבוססת על ידע. המאמר טוען שהמוקד הנוכחי בחדשנות בתכנית הלימודים, בפדגוגיה ובהערכה צריך להיות מלווה בתצורה מחדש בו זמנית של ההנהגה ושל ארגון בית הספר, וליצור טרנספורמציה רחבה בבית הספר המעניקה יותר העצמה למורים ( Dimmock, Clive, Goh, Jonathan W. P).

המאמר דן באוריינות אתית דיגיטאלית, שהיא חלק בלתי נפרד מאזרחות דיגיטאלית עדכנית, תוך הפניית הזרקור אל האוריינות האתית כחלק מכישורי המאה ה-21, על רקע התהליכים בעידן זה, בו מתעצבים ומשנים פניהם ערכים וזכויות בסיסיות של אדם, חברה ותרבות. לצורך כך מתואר מיפוי ופרוט המושגים המרכזיים והקשרים ביניהם של כישורי אוריינות העידן הדיגיטאלי הנדרשים מאזרח ולומד כחלק ממיומנויות "המאה ה-21". הדיון ופרוט המושגים המאמר, מהווים עוגן ותשתית לפריסת ארגז הכלים הנדרש ללמידה וליישום אוריינות האתיקה הדיגיטאלית על ידי כל לומד ואזרח דיגיטאלי, כתנאי הכרחי לקיום חברה בעידן הדיגיטאלי, חברה הוגנת המכבדת את כל אזרחיה ( עידית אבני ואברום רותם ).

בהשוואה של 20 מערכות החינוך שעשו בשני העשורים האחרונים את השיפור הבולט ביותר, התברר כי יש הבדל קוטבי בין הצרכים הניהוליים של מערכות חינוך חלשות לבין הצרכים של מערכות חינוך מצטיינות. כך, מערכות חינוך חלשות – כאלה שנאבקות באנלפבתיות של האוכלוסייה וכל מטרתן היא שתלמידים יגיעו לבית הספר וישלימו שמונה שנות לימוד – מתאפיינות בשליטה ריכוזית. מורים חסרי כישורים מקבלים תמיכה על ידי פיקוח הדוק, ועל ידי תוכניות לימודים מוכתבות מראש, כאשר כל המטרה היא לתת למורים כלים ללמד – ולתת למערכת כלים להפחתת פערים בין בתי ספר ובתוך בתי הספר. לעומת זאת, מערכות חינוך מצטיינות מתאפיינות בביזור השליטה הריכוזית, והעברת כל הסמכות והאחריות לבתי הספר ולמורים עצמם. מערכות חינוך מצטיינות סומכות על איכות המורים שלהן, ונותנות למורים לנהל את עצמם. "מערכות חינוך חלשות", מגדירה זאת חברת הייעוץ מקינזי, "מנסות להרים את הרצפה, בעוד שמערכות חינוך מצטיינות מתרכזות בפריצת התקרה כלפי מעלה".

השיטה החדשנית שהנהיגו בשבדיה התבססה על שובָרי חינוך, אשר משנה מגמת הקצאת המשאבים לחינוך ומתעלת אותם ישירות למשפחות במקום לבתי הספר. כך יכולות המשפחות לבחור בין בתי ספר ציבוריים ופרטיים, ובהתאם – לשלם את כל שכר הלימוד המבוקש או רק את חלקו. שיטת השובָרים מבוססת על ההנחה, כי בחירת הורים ותחרות בין בתי הספר הפרטיים והציבוריים ישפרו את החינוך לכל הילדים. את השובָרים מממנים המדינה, מוסדות פרטיים, או שילוב של שניהם. שני מרכיבים עיקריים עמדו בבסיס הרפורמה השוודית: האחד, מתן עצמאות מלאה להורים בבחירת בתי הספר שבהם ילמדו ילדיהם (פרטיים או ציבוריים), תוך הענקת שובָר כספי מטעם המדינה לכל בית ספר בגין כל תלמיד שהצטרף אליו. כך קיבלו ההורים כוח עצום: לקבוע איזה בית ספר יגדל ואיזה יקטן, איזה בית ספר יזכה במשאבים רבים ואיזה בפחות. המרכיב השני היה מתן אפשרות לפתיחתם של בתי ספר פרטיים, שלהבדיל מבעבר, יכלו לקבל מן המדינה מימון (שובָרים) על פי מספר התלמידים שבוחרים ללמוד בהם. עם זאת, על בתי הספר הוטלה המגבלה של קבלת כל תלמיד המבקש ללמוד בהם, ללא קשר ליכולתו הלימודית, לרקעו או ליכולתו הכלכלית (גבריאל בן עמי).

סקירת ביקורת של ספר חדש בארה"ב. ספר זה הינו אנתולוגיה הכוללת הקדמה, עשרה פרקים ומסקנה. הטענה המרכזית של הכותבים היא כי יש להתייחס אל התלמידים כאל לקוחות, ובהתאם לזאת להקנות להם אפשרויות הנמצאות מחוץ למודל "בית הספר השלם" – הגישה המסורתית, לפיה תלמיד משתתף בשיעורים רק בבית הספר בו הוא או היא רשומים באופן פורמלי. סוג ההתאמה האישית המקודם בספר זה הוא בבסיסו תצורה של קוריקולום בוטיק. הוא מאפשר להורים לבחור נותני שירות חינוכי (לרבות מומחים שונים, למשל בתחום היזמות), פורמטים הדרכתיים (כולל לימודים מקוונים ועצמאיים), ואפילו את המורים. מודל ההתאמה האישית כמדיניות ציבורית מבוסס על כמה טענות מפתח המוצגות בצורה מפורטת ומעמיקה בספר זה. ספר זה כולל מספר נקודות חשובות התורמות להרחבת גוף הספרות העוסקת ברפורמה בעולם החינוך. בהקשר זה בולטת במיוחד יצירתם של הכותבים מודל מאורגן ומנוסח היטב. בנוסף, מבטאים הכותבים את העניין אותו מגלים כיום רבים ברפורמה המבוססת על שלוש האסטרטגיות; מגוון השירות המוצע, שיטת שוברי החינוך והסרת הפיקוח ( Hess, Frederick M. and Bruno V. Manno ).

המאמר הוא סקירת ספרות בנושא גבולות ולמידה דיאלוגית והקשר ביניהם בתחומים שונים. גוף המחקר על חציית גבולות ומושאי גבולות הניע את הכותבים לבחון למידה בין ולאורך עולמות חברתיים שונים וכך להרחיב את המחקר החינוכי אל מעבר לספרות המציגה הבנה של למידה המעוגנת ברעיון של דיאלוגיות בין זוויות ופרקטיקות שונות מבלי לרמוז או לשאוף להומוגניות. מטרת הסוקרים הייתה להשיג תובנות מעמיקות יותר לאור שתי שאלות: 1) מהו האופי/הטבע של גבולות? ו-2) אילו מנגנונים של למידה דיאלוגית מתרחשים בגבולות ( Akkerman, S.F., & Bakker, A) .

מאמר זה מספק לקורא תובנה לגבי מה בדיוק כרוך בעבודת מחקר ופיתוח (R&D, research and development work) לשינוי חינוכי ושיפור החינוך. המונח עבודת R&D מצביע על כך שישנם לפחות שני תהליכים המתרחשים באותו הזמן; הפרקטיקה גם נחקרת וגם מפותחת. השלבים השונים בפיתוח תהליכים מתוארים משאלת המחקר וניתוחים של פרקטיקות נוכחיות כנקודת המוצא אל איחוד ופרקטיקה חדשה המתבססת על הבדיקות של תכניות הוראה קונקרטיות ( May Britt Postholm, Torill Moen) .

רבות נכתב על ההצלחה של מערכת החינוך בפינלנד, אך מאמרו הקצר של פרופסור עמי וולנסקי מצליח לחדש לנו בנושא ולהוסיף כמה תובנות. אחת מהן והחשובה: "בעולם פועלות שתי אסטרטגיות הפוכות לקידום החינוך. האחת, זו המכתיבה תוכנית לימודים אחידה, רואה בתחרות בין תלמידים ומוסדות חינוך אמצעי לשיפור הישגים, עושה שימוש במבחנים השוואתיים לדירוג תלמידים ומוסדות ולפיכך אף מתייגת אותם". " אסטרטגיה שנייה, הפוכה, ניתן למצוא בפינלנד. היא ביטלה את הפיקוח על מוסדות החינוך, והעבירה תקציבי מדינה ורשויות מקומיות לסמכות בתי הספר. בית הספר מופקד על פיתוח תוכנית לימודי החובה, השתכללותה והתחדשותה. לכל תלמיד תוכנית התקדמות אישית, והמבחנים משמשים ככלי בידי המורים לתכנון האמצעים הנדרשים להתקדמות. 30% מהתלמידים זוכים בסיוע ותמיכה נוספים.

זהו אחד מהוויכוחים הכי עתיקים בחינוך. האם על המורה להסביר את הדברים לתלמיד , או להניח לו לחקור וללמוד בעצמו . לגלות לילדים " אמיתות " על העולם , זה בהחלט מסייע להם להשיג מהר מידע על הדברים שהמבוגר רוצה שהם ידעו . עם זאת , סוג לימוד לכאורה " יעיל " זה , של עובדות ספציפיות , עלול להוביל להנחה ( המוטעית ) של הילד , שכאשר המבוגר סיים את ההוראה, לא נותר עוד דבר ללמוד ( כיוון שאם היה עוד משהו – המבוגר בוודאי היה אומר זאת ) .המחקר חדש התפרסם ב Cognition .המחקר מבוסס על ניסוי שנערך ע"י Elizabeth Bonawitz מהאוניברסיטה של קליפורניה בברקלי , וע"י Patrick Shafto , מאוניברסיטת לואיסוויל , בקנטאקי – מאשש את הטענה הנ"ל . בגילאים צעירים עדיף לפתח כישורי חקר וגילוי ( כולל " המצאת גלגלים מחדש " ) , אך בהדרגה גם ללמד לסמוך גם על ידע חיצוני שכבר הושג ע"י אחרים , אך בכל מקרה , אף פעם לא למנוע לחלוטין פעילויות חקר וגילוי ספויטאניות , גם בתחומי הלימוד בבית הספר .

במאמר מועלים ארבעה קני מידה, שצריכה להיות ביניהם התאמה, שיש להשתמש בהם כדי לשפוט את האפקטיביות של מנועים חיוביים. יש לשאול האם המנוף שנבחר: (1) מעודד/מטפח הנעה פנימית של מורים ושל תלמידים? (2) מערב מחנכים ותלמידים בשיפור מתמיד של הוראה ולמידה? (3) מעודד עבודה שיתופית או עבודה בצוות? (4) משפיע על כל המורים והתלמידים – ב-100%? ( Fullan, M ) .

מנכ"ל משרד החינוך של פינלנד בחמש השנים האחרונות והממונה על מדיניות ההוראה בבתי הספר ובאוניברסיטאות, מתמצת את סוד ההצלחה של התלמידים הפינים במילה אחת: שוויון. כך, לדבריו, הפכה פינלנד ממדינה שבשנות השבעים עוד נחשבה נחשלת, ורק ב־1995 הצליחה להיכנס לאיחוד האירופי, למקום הראשון בשלושת מבחני פיזה הראשונים של הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (OECD) . לפני 40 שנה הבינה הממשלה בפינלנד שאין קרן חיסכון בעלת תשואה גבוהה יותר משאר ההשקעה בחינוך, והחליטה להשקיע באופן פעיל ונחוש את כל מרצה ורבים ממשאביה כדי לשנות מן היסוד את מערכת החינוך. בשנת 1970 נכנסה לתוקף הרפורמה בחינוך במדינה, חרף התנגדויות חריפות מצד ארגוני הימין וגורמים בממסד החינוכי ובאקדמיה. במסגרת הרפורמה הוטל חוק חינוך חובה עד גיל 15, ובוטלו ההפרדות בין בתי ספר עיוניים לבתי ספר מקצועיים – שהמשיכו להתקיים, אולם התלמידים יכלו לבחור אם הם מעוניינים ללמוד בהם ( רומס, ארז) .

המאמר עוסק בהדרכה (במובן supervision ) ומגדיר אותה כשיח מקצועי העוסק בעולם דעת ספציפי, שיח שבתוכו מתקיימת למידה ויש בו הזדמנות למודרך לצאת למסע מקצועי אישי בסיועו של אחֵר משמעותי. עולה מן המאמר כי ההדרכה היא פרקטיקה פרדוקסלית במהותה; היא נעה בין קטבים שיוצרים דילמות ומתחים: בין המאמץ לשלוט לבין הצורך לוותר על שליטה; בין אישור סמכות לבין ערעור עליה; בין ידע נתון לידע חדש; בין רכישת מסורת המקצוע לבין פיתוח אישיותו הייחודית של המודרך; בין התקשרות לבין עצמאות. תפקידי ההדרכה – לקשור בין ידע למעשה, לבסס נורמות של איכות, לטפח עמדה חקרנית ויכולת להתחדש ולתמוך בעבודה הנעשית בפועל – מפורטים כולם במאמר; ולבסוף, ההדרכה מתוארת כאהבה משותפת של המדריך ושל המודרך – למקצוע ולניסיון להתפתח במסגרתו, ובתור שכזו יש בה מסירה וקבלה, דיבור והקשבה, שותפות ונפרדות ( ישראל כ"ץ).

המאמר משווה בין בתי הספר באנגליה לבתי הספר בפינלנד. פינלנד היא המדינה שנמצאת בראש טבלאות ההשוואה הבינלאומיות של מערכות החינוך של העולם המפותח במשך כמעט כל העשור שחלף. הדירוג הגבוה של פינלנד מבוסס על הביצוע של תלמידיה במבחני PISA (Programme for International Student Assessment) במשך 15 שנים במקצועות קריאה, מתמטיקה ומדעים. בבתי הספר בפינלנד אין מדים, אין תשלום שכר לימוד ואין טבלאות השוואה בין בתי הספר. אולם מערכת החינוך בפינלנד מגיעה לראש הדירוגים העולמיים. המורים בפינלנד אינם חוששים מפני פיקוח או בדיקות באיזה מיקום מדורגים בתי הספר שלהם בטבלאות השוואה מול בתי הספר האחרים מבחינת הישגים. פשוט אין טבלאות השוואה בין בתי ספר או פיקוח ובדיקות ( Richard Garner).

ספרה של פרופסור דיאן רוויץ' עורר לא מעט גלים עת יצא לאור בארצות הברית. בספרה מתמקדת הכותבת בשני רעיונות המעצבים את הרפורמה החינוכית כיום; הראשון, אימוץ פרקטיקה עסקית של שוק חופשי, אשר נועד להגביר את מידת התחרות וההישגיות בבתי הספר. השני, השימוש במערכת בחינות סטנדרטית כאמצעי הערכה מרכזי להישגי התלמידים. לא רק שרפורמות אלו כשלו ביצירת בתי ספר טובים יותר, טוענת רוויץ', הללו אף מסכנות את טיב החינוך אותו מקבל דור שלם של תלמידים צעירים. אנו למדים כי הרפורמות החינוכיות מבוססות השוק החופשי החלו נפוצו בניו יורק לאחר אסון התאומים, והתפשטו בכל ארצות הברית, וכי מקורן במדיניות שהחלה באוסטרליה ובניו זילנד ב- 1987. פרופסור דיאן ראוויץ מראה כיצד הוסיף והמשיך הנשיא ברק אובמה במדיניות של קודמו, ג'ורג' בוש, וכיצד משאבים פרטיים של אילי הון, כגון ביל גייטס, יוצרים תנאים חדשים ומנסחים מחדש את הפרופיל של בתי הספר הפרטיים, על חשבון בתי הספר הציבוריים. רוויץ' מזהירה מפני ההשפעה המזיקה של מערכת הבחינות האחידה על תהליך החינוך ורכישת ההשכלה של תלמידים ( Windhorst, Dirk).

הספר הזה מציג מגוון של גישות לפיתוח הפוטנציאל האנושי בתחומים שלא זכו להתייחסות באופן קונבנציונאלי. הספר, המאורגן בשני חלקים, הוא אוסף בינלאומי של מאמרים המספק חלופות חינוכיות לאלה של מערכות חינוך הנוטות לנוע לעבר אחריותיות מסוכנת למדי. יחד, הפרקים בחלק הראשון של הספר "Cultivating Curious and Creative Minds" מספקים תובנות לגבי הסוגיה של חשיבות הטיפוח של מוחות יצירתיים וסקרנים בבתי הספר. המחברים מאירים את האופן שבו ניתן להגיע ליצירתיות וסקרנות בתחום ההוראה ודנים ברעיונות מסוימים הנוגעים לאופן שבו זה מתבטא בהקשרים וסיטואציות מסוימים, לרבות בתחומי הכשרת המורים ( Craig and Louise F. Deretchin, Eds).