אקטואליה

השנה משרד החינוך התחיל לתת מענקים כספיים למורים מצטיינים בתיכון – גם למצטיינים בכל בית ספר, וגם לכל המורים בבתי הספר שייבחרו כמצטיינים. איך דבר כזה ישפיע על מערכת החינוך? משימת ההוראה ודורשת לא רק ציונים אלא גם הקניית ערכים ועידוד הסקרנות, והיא תהליך שנמשך שנים. במשימה כזאת קשה להגדיר מדד להצטיינות. בארצות הברית קיימים בונוסים כאלה זה שנים, במסגרת רפורמת החינוך "No Child Left Behind". ובזמן האחרון מתפרסמות בתקשורת ידיעות שלפיהן שיעור הזיופים והרמאויות בתיכונים נמצא בעלייה מתמדת ( דן אריאלי).

בארגון ה–OECD גילו את מה שבחברת הייעוץ מקינזי יודעים מזמן: מה שחשוב בעובדים הוא לא תחום ההשכלה שרכשו קודם לכן, אלא ניסיון, דרייב ובעיקר מיומנויות. הבעיה היא שמערכת החינוך, ובכללה ההשכלה הגבוהה, לא ממש מסייעת לרכוש אותן. הגישה החדשה חותרת להקנות כמה שיותר כישורים וכלים שימושיים לעולם האמיתי. בכנס של ה-OECD חשף אנדראס שלייכר, מי שנחשב לגורו של הארגון וממציא מבחן הפיזה, את שינוי הכיוון האדיר של הארגון ברמת החינוך ובהכשרת דור העובדים הבא. לא בכדי שני מושגים אלה, החינוך והעבודה, הולכים יד ביד. המודל החדש שבנו שלייכר ועמיתיו נועד לסייע למערכת החינוך של הצעירים ולמערכת ההכשרה של המכללות והאוניברסיטאות ( מניב, עמרי).

אם תסתכלו על בית הספר מנקודת המבט של תנאים חיוניים ללמידה תראו שאין בו תנאים להנעת למידה. בית הספר עושה כמעט הכול כדי שתלמידים לא ילמדו בו – והם לא לומדים. רוב החומר הנלמד בבית הספר נשכח, ומה שנזכר עדיף שיישכח – למשל, שללמוד זה משעמם, שלחשוב זה מזיק, שלדעת זה לשנן, שכל הנושאים האלה שבית הספר מלמד לא רלוונטיים, ושאני "חכם" (תלמיד טוב) או "טיפש" (תלמיד לא טוב). אילו היינו חושבים על בית הספר מנקודת המבט של תנאים ללמידה, או מנקודת המבט של הלומדים, היינו מבינים שעלינו לשנותו באופן יסודי, ושהאתגר החינוכי הגדול של ימינו הוא ליצור סביבות חינוכיות שבהן תלמידים לומדים ורוצים להמשיך ללמוד ( יורם הרפז).

אנו חייבים להודות כי חל כרסום במעמדו של התנ"ך בחברה הישראלית, קל וחומר – במעמדו של התנ"ך בקרב התלמידים. המורה עופר דובר מבית הספר "הרצוג – בית חשמונאי, מבקש לנסות ולהציע תשובה לשאלה, תשובה שהיא, למעשה, שילוב של שלושה גורמים. הגורמים הללו אופייניים לחברה הישראלית החילונית בכלל, אולם הם באים לידי ביטוי ביתר תוקף בקרב הצעירים. הפתרון, לדעתו , אינו מצוי רק במערכת החינוך וליתר דיוק – הוא בעיקרו אינו תלוי במערכת החינוך. "התלמידים שלנו הם חלק מהמארג החברתי של מדינת ישראל ולכן השינוי צריך לבוא קודם כל בה. אנו חייבים להפוך לחברה שמתגמלת יותר את אנשי הרוח שלה ומעלה את קרנם. זהו עיקרון שאם הוא לא יתקבל, אנו עלולים למצוא את עצמנו כחברה של טכנוקרטים בורים ושמחים. אנו אף חייבים לעודד ולגרות את הנוער לחשוב לעומק. כאן יש תפקיד רב מאוד לתא המשפחתי, אשר למרבה הצער, הולך ומוותר על המחויבות הבסיסית שלו לחינוך הילדים". ( עופר דובר).

מעגלים של הדרה מתמקד בסיפורן של שלוש נשים מרכזיות בתולדות החינוך הקיבוצי: מרים רות (1910 – 2005), חוה שמיר (1914 – 2009), ומלכה האס(1920) תבלד"א. הספרות העוסקת במחקר החינוך הקיבוצי מכתירה את "אבות החינוך הקיבוצי" ועולה השאלה לאן נעלמו ה"אימהות" של החינוך המשותף? מה חלקן ומה תרומתן ומדוע לא זכו להכרה הראויה? האם זוהי תוצאתו של מנגנון הדרה מתוחכם אשר גם להן חלק בו? הספר בוחן את סיפור חייהן האישי ואת מסלולן המקצועי של שלוש הנשים ומתבסס על דברים שהוקלטו מפיהן בשעות רבות של ראיונות. כיצד השפיע בית ההורים על דרכן בחיים? מה היה מקומו של בן הזוג בחייהן ומה היה מקומה של המשפחה בחברה הקיבוצית לאורך שנותיה ותמורותיה? הספר סוקר לעומק את תרומתן ארוכת השנים למערכות החינוך של הקיבוצים ולפיתוח המחשבה החינוכית – שנכתבה כתיאוריה ועשייה חדשנית בתחומים שבהם התמחו ( גבי אסם ורחל הרץ-לזרוביץ).

יצא הספר של אריה קיזל "היסטוריה משועבדת – ניתוח ביקורתי של תכניות לימודים וספרי הלימוד בהיסטוריה כללית מאז קום המדינה.הספר מבוסס על מחקר מקיף ומציג את ההתפתחויות והשינויים שחלו בתוכניות הלימודים ובמטרותיהן וכן את השלכותיהם על ספרי הלימוד. הספר "היסטוריה משועבדת" מציג ניתוח ביקורתי של תכניות הלימודים וספרי הלימוד בהיסטוריה, משנת תש"ח (1948) ועד תשס"ו (2006 ) . במסגרת המחקר המקיף נבדקו ההתפתחויות והשינויים שחלו בתכניות הלימודים ובמטרותיהן, והשלכותיהם על ספרי הלימוד. כמו כן נבדק היחס המספרי והקשר התוכני בין הנושאים שנלמדו בהיסטוריה כללית ובין אלה שנלמדו בתולדות ישראל.

הצעה להתעלות רגשית: ישעיהו תדמור ועמיר פריימן הקימו כבר לפני שנתיים את "התנועה להעצמת הרוח בחינוך", המבקשת לחזור אל שאלות היסוד של החינוך ולהפוך את בית הספר למקדש מעט. "מטרתנו להביא לכך שהעיסוק במהות האדם, החיפוש אחר משמעות וערכיות, והשאיפה להתפתחות נפשית־מוסרית־רוחנית יהיו חלק טבעי מהאקלים הבית ספרי ומנפשם וחייהם של המורים והתלמידים". התנועה מבקשת להחזיר את החינוך למערכת החינוך ולענות על הצורך של מורים לחנך. במצע התנועה נכתב: "מטרתנו להביא לכך שהעיסוק במהות האדם, החיפוש אחר משמעות וערכיות, והשאיפה להתפתחות נפשית־מוסרית־רוחנית יהיו חלק טבעי מהתרבות הישראלית, מהאקלים הבית ספרי ומנפשם וחייהם של המורים והתלמידים ( נאוה דקל).

80% מהתלמידים בתיכון לא מרחיבים את המקצועות המדעיים, מספר הפונים לתחומים המדעיים הולך ופוחת ורמת הידע של הסטודנטים במקצועות בסיסיים כמו מתמטיקה, פיזיקה וכימיה, נמוכה. האצבע המאשימה היא בעיקר לכיוון מערכת החינוך- חוסר הכשרה מתאימה של מורים למתמטיקה, תוכנית בעייתית במתמטיקה בחטיבת הביניים וכך גם במדעים. אין בפוסט זה שנכתב ע"י שושי פולטין משום כתב הגנה על מערכת החינוך, אולם נדמה שהפעם ניתן להפנות את האצבע המאשימה לא רק אליה, אלא גם לאוניברסיטאות, לפתיחת המכללות וגם לשאיפותיה של ה"אמא היהודייה" ( שושי פולטין).

הקיצוצים בשעות הלימוד בבתי הספר, הצפיפות בכיתות, העומס על המורים והיעדר החדשנות במערכת הציבורית המידלדלת דוחפים הורים בעלי יכולת כלכלית לחתור לשיפור החינוך של ילדיהם באמצעות יוזמות פרטיות. מהלך זה מקבל תמיכה גלויה או סמויה ממשרד החינוך, שמאפשר מימון פרטי משלים. מדובר בשילוב של מדיניות מתוכננת (פתיחת אזורי הרישום, ייחוד בתי ספר ויצירת תחרות ביניהם, ניהול עצמי של בתי ספר, מיקור חוץ של פעולות וסמכויות של משרד החינוך) והיגררות של משרד החינוך אחר כוחות השוק הממלאים את החלל שנוצר בתפקוד המדינה (הקמת בתי ספר ומסלולי לימוד ייחודיים ביוזמת הורים ובתוספת מימון פרטי, פעילות של עמותות ותאגידים בבתי הספר, התרחבות והתגוונות פעילותן של רשתות חינוך פרטיות). ( נוגה דגן-בוזגלו).

יותר ויותר מורים במקצועות הרוח בתיכונים מתלוננים על לימוד טכני שמכוון להישגים בבגרויות בלבד ולא מעורר חשיבה יצירתית ולמידה ביקורתית. כך לדוגמא , מורה לתנ"ך מקרית גת מספרת כי המרוץ לבגרות נובע בעיקר מעומס החומר לעומת מספר שעות הלימוד, "ואז בבגרות, יש שאלות פשוט קטנוניות, נתפסים לאיזו נקודה לא מהותית שקשורה רק לשינון. ובכלל, הבחינות הפכו לאלוהות: מקצוע שאין בו בגרות באותה שנה הוא פחות חשוב. שכחו מהי למידה לשם למידה ( טלילה נשר).

במאמר דעה בעיתון "לוס אנג'לס טיימס" (Los Angeles Times), המחברים סול רובינשטיין (Saul Rubinstein), צ'רלס הקצ'ר (Charles Heckscher) ופול אדלר (Paul Adler) משתמשים בהיסטוריה של הייצור בארה"ב ומקבילים בינה לבין הדעה הרווחת בחינוך הציבורי של "האשם את המורה". הטיימס מחדד את הטיעון של אדוארד דמינג שכישלון התעשייה האמריקאית קשור יותר למערכת הניהול המיושנת מאשר לביצוע של העובדים(Francesca Duffy, 2011).

ראויה לשבח יוזמתה של המורה חניתה חן אשר העלתה בבלוג הכיתתי שלה לתלמידי כיתה ג' בביה"ס הוברמן בפ"ת את חשיבות יום השלום הבינלאומי . היא עשתה זאת לא בדרך שגרתית ולא באמצעות מלל אלא באמצעות פעילות בכיתה המציינת את חשיבות יום השלום הבינלאומי. התלמידים בסיוע ההורים ובהנחיית המורה מכינים שירים וקליפ וידאו לנושא.

מהות יחסי הגומלין המתקיימים במסגרת בית הספר בין מורים, הורים ותלמידים, והשאלות הרלוונטיות לעתידו של התלמיד: כיצד מתמודד בית הספר בעידן הפוסט-מודרני עם האינטרסים, הצרכים וזוויות הראיה השונות של הצדדים השונים. הספר מציג את הגישה והמתודולוגיה האימונית-COACHING כפרדיגמה חדשה במערכת החינוך בעידן הפוסטמודרני. הוא מראה כיצד פרדיגמה זאת נותנת את המענה האפקטיבי ביותר להצלחת הצדדים במהלך המפגשים המתקיימים ביניהם, ומשווה אותה לגישה המסורתית, הרואה את המערכת הבית ספרית כארגון ייעוציי שבו מתקיימים יחסים בין יועץ לנועץ ( אסתר אשכנזי).

כל תלמיד שני לוקח שיעורים פרטיים החל מהיסודי; כך נוצרת מערכת כפולה: חינוך חובה חינם וחינוך פרטי שעלותו יכולה להגיע ל-10,000 שקל בשנה. מנתוני משרד החינוך עולה כי כ-40% מהתלמידים נעזרים בשיעורים פרטיים במקצוע אחד לפחות. המירוץ אחר הבגרות מתחיל כבר בבית הספר היסודי, ש-38% מתלמידיו דיווחו כי הם מסתייעים במורה פרטי. בחטיבת הביניים, שיעור המסתייעים בשיעורים פרטיים עולה ל-42%. ( רותי לוי).

נתונים מעודכנים באתר משרד החינוך מחודש ספטמבר 2011 : הגידול באחוזים מתשע"א לתשע"ב במגזר החינוך הממלכתי : 0.35- , הגידול באחוזים מתשע"א לתשע"ב במגזר ממלכתי דתי: 0.90 , הגידול באחוזים מתשע"א לתשע"ב בחינוך עצמאי, מעיין ומוכר אחר : 3.76 , הגידול באחוזים מתשע"א לתשע"ב תלמודי תורה: 1.41 .משמעויות : מבחינת תכנון הכשרת המורים לשנים הקרובות נראה שיהיה צורך להרחיב את הכשרת המורים לחינוך החרדי . אם מדברים על מעבר המכללות לו"תת בשנים הקרובות , הרי הכשרת המורים החרדיים ( או נכון יותר המורות החרדיות ) תלך ותתרחב ובוודאי לא תעבור לות"ת .

ספר חדש בהוצאת מכון ברנקו וייס. זהו סיפורו של בית הספר התיכון "המֵט" ברוד-איילנד, ארה"ב. הוא מלמד כי אפשר לחנך אחרת, וכי ילדים יכולים להגיע להישגים לימודיים גבוהים גם אם נסיבות חייהם האישיות, המשפחתיות או הכלכליות עומדות בדרכם להצלחה זו. בית הספר המֵט הוא הראשון ברשת בתי הספר של חברת התמונה הגדולה, הפועלים כיום בכל רחבי ארצות הברית. כל תלמידי המֵט לומדים על פי תכנית לימודים אישית, ומשלימים אותה תוך עבודה בעולם האמיתי. את עבודתם מלווים מנחים. ההורים מעורבים בעיצוב וביישום תכנית הלמידה של ילדיהם, והמורים אינם מרצים בפני הכיתה אלא מלווים את התלמידים תוך כדי הלמידה והעשייה. מבנה הלמידה אף הוא שונה, ובמקום ציונים ומבחנים התלמידים נדרשים להציג את תהליך הלמידה שעברו ואת תוצריו בפני חבריהם, מוריהם ובני משפחתם.

החודש ראה אור בפורטל האינטרנט פסיכולוגיה עברית ספרה של ד"ר חנה דויד, "מחוננים בפריפריה: טיפוח, הוראה ומחקר", שמובא בפורטל במלואו באדיבות המחברת. בספר תיאורי מקרה של מחוננים השייכים לקבוצות מיעוט, וכן פרקים המתבססים על עבודת המחברת בעיר אילת בתחום המחוננים ( חנה דויד).

בספרו החדש טוען פינק כי פג תוקפה של שיטת המקל והגזר. פינק גורס כי לצורכי העבודה במאה העשרים ואחת אנו צריכים לשדרג את ההנעה האנושית לאוטונומיה, לשליטה ולתחושת ייעוד. בנוגע לסוגיית תגמול מורים, גורס פינק כי תגמול מורים לפי ביצועים אינו רעיון הניתן לביצוע. הסיבה לכך היא כי לא קיימת דרך לתגמל את המורים באופן יעיל שלא יכלול פרוטקציה תוך בית ספרית (למשל המנהל מעניק בונוסים לאנשים שהוא חפץ ביקרם), או קשירה בין תגמול המורים לבין ציוני המבחנים של תלמידיהם (מה שיביא להתמקדות יתרה בתוצאות טובות במבחנים). לפי פינק האפקטיביות המרבית של כסף כגורם הנעה מושגת כאשר מורידים את הנושא מסדר היום. כאשר יקבלו המורים שכר ראוי ומידה של אוטונומיה, לא ירווח העיסוק בכסף, והמורים יוכלו להתמקד בביצוע עבודתם בלבד ( פון זסטרוב, קלאוס).

נשי החינוך המעורבים בהטמעת התקשוב החינוכי בעשור האחרון חשו בוודאי כי יש פער בין התפתחות התיאוריות הפדגוגיות ובין התפתחות סביבות הלמידה המתוקשבות . לכן , היוזמה של פרופסור Harasim, Linda לנסות להציע ראייה רחבה ומעמיקה יותר של נקודות המפגש בין סביבות הלמידה המתוקשבות ובין התיאוריות של הלמידה זוכה להערכה רבה בקרב כל מי שעוסק בשילוב המחשב והאינטרנט בהוראה. בספרה המעמיק מציגה פרופסור Harasim, Linda היבטים פדגוגיים של למידה מתוקשבת , הערכה של סביבות למידה מתוקשבות ,תיאוריות למידה קוגניטיביות ולמידה מתוקשבות וסוגיות של חדשנות פדגוגית בסביבה מתוקשבת. הספר הוא סינתזה של מחקרים וידע אקדמאי אותם מנסה פרופסור Harasim, Linda לגבש למכלול אחד שיטתי ויסודי ( Harasim, Linda).

בעולם בו צורת המחשבה הלינארית מעמיקה היא מין נכחד מה תפקידו של המורה / בית הספר? בעיקרון, לא השתנה דבר. תפקידו של המורה בעיקרון נשאר זהה קרי להוסיף ליכולותיו הטבעיות של הילד יכולות נוספות שמאפיינות את היותו אדם כלומר חשיבה מעמיקה. מעשית זה הרבה יותר קשה מכמה סיבות: ראשית, הסמכות מתוקף הידע נעלמה מתוך זמינותו של הידע הציבורי. בנוסף, המעבר של ייצוגי הידע מהעולם הטקסטואלי לזה הדיגיטלי מקשה על הוראת המחשבה הלינארית הן מתוך חוסר זמינות והן מתוך השינוי בדרכי המחשבה שהמורים עצמם אינם חסינים לו. לבסוף, פער הדורות המועצם עשרות מונים בין הילידים הדיגיטליים לאלו מאתנו שהיגרו לעולם זה, אינו מאפשר תקשורת על בסיס משותף ( נדב בדריאן) .