עתיד החינוך המקוון באקדמיה בעידן שלאחר הקורונה

מישר-טל, ח' (2020). "עתיד החינוך המקוון באקדמיה בעידן שלאחר הקורונה" (פוסט שהתפרסם ברשת Academia – IL)

עיקרי הדברים

  • מחקרים רבים הראו שעד הקורונה לא היוו הכלים להוראה מקוונת בשורה משמעותית מבחינה פדגוגית ואיכות הפעילות הלימודית בהם היתה נמוכה
  • המרצים בקורסים מקוונים העידו על ירידה ברמת האינטראקציה עם הסטודנטים, על חוסר יכולת לחוש את הסטודנטים, וחלק מהסטודנטים, שידעו שהשיעורים מוקלטים, נטו להתבסס על ההקלטות ולא להשתתף כלל בשיעורים החיים
  • הקורסים המקוונים מרובי המשתמשים (מוקים) אמנם מונגשים לציבור הרחב בחינם, אך לא מאפשרים קבלת הכרה אקדמית. בכך תרמה האקדמיה להנגשת הידע לציבור הרחב אך באותה עת דאגה לשרידותה בשוק הנפרץ של ידע מקוון
  • מה יקרה לאחר שתסתיים תקופת הקורונה? מה יעלה בגורלה של ההוראה האקדמית? מה יעלה בגורלה של הלמידה הסינכרונית ומה יהיו גורלם של המודלים הא-סינכרונים ששלטו בלמידה המקוונת האקדמית טרום תקופת הקורונה?
  • שילוב של אלמנטים א-סינכרוניים בתוך הלמידה המקוונת יהיה ללא ספק אחד האתגרים המשמעותיים שעמו תצטרך מערכת החינוך הגבוה להתמודד
  • מהלך השילוב ידרוש הרחבה מסיבית של הכשרת המרצים להוראה א-סינכרונית, כולל הקניית מיומנויות של פיתוח, הפעלה והערכה של תהליכי למידה מקוונים המשלבים בתוכם מיומנויות דיגיטליות מורכבות ומיומנויות פדגוגיות מורכבות לא פחות

 

תקופת הקורונה היא תקופה מטלטלת ומרתקת מבחינת האקדמיה. הגוף שנחשב תמיד כמעוז השמרנות הוכיח את יכולתו המזהירה להסתגל ולהתאים את עצמו למצב החדש. האקדמיה הינה אחד המוסדות הציבוריים היחידים שתקופת הקורונה לא שיתקה אותו. ההוראה ממשיכה כמעט ללא הפרעות, והמעבר מלמידה פנים אל פנים ללמידה מקוונת היה מהיר ומרשים.

לדף המרצה של הכותבת במכללת HIT

לקריאה נוספת

עיצוב ופיתוח שיעורי וידאו מקוונים: מודל של שבעה עקרונות

 

מערכת ההשכלה הגבוהה הוכיחה שביכולתה לתת מענה לצרכים המשתנים של הסטודנטים ולהיות גמישה ואדפטיבית למצב המשתנה, אולם, ביום שאחרי הקורונה תתמודד המערכת עם דילמות קשות: לאן להוביל את השינוי שנוצר בהפתעה בהוראה האקדמית? מה לשמר ומה לשפר?

שנים רבות פועלת האקדמיה לשילוב של כלים ללמידה מקוונת בהוראה, גם במצבי שגרה. מערכות לניהול למידה מקוונת משמשות את המוסדות להשכלה גבוהה כבר למעלה מעשור, ומשמשות בדרך כלל לצורך הקמת אתרים מלווי קורסים. הן מאפשרות להנגיש חומרי לימוד, מצגות ומאמרים, צילומי שיעורים והגשת עבודות ומטלות בקורס, ומהוות שירות לסטודנט.

 

המערכות המקוונות נותרו בשולי ההוראה האקדמית

מחקרים רבים שנעשו באקדמיה הראו שאתרים אלו אינם מהווים בשורה משמעותית מבחינה פדגוגית ואיכות הפעילות הלימודית בהם היא נמוכה. הניסיונות הרבים לפתח בהם למידה משמעותית, המבוססת על אינטראקציה והבניית ידע, הניבו אומנם דוגמאות מוצלחות להפעלות של הסטודנטים בסביבות אלו, אך בהסתכלות מערכתית לא התחולל שינוי מהותי בלמידה באמצעותן. כל עוד לוו בשיעורים פנים אל פנים, יתרונם המרכזי של הכלים המקוונים הוא בשימוש בהם בעיקר כ"מחסני מידע" עבור הסטודנטים ובתקשורת א-סינכרונית עם המרצה בין השיעורים בפורומים של שאלות ותשובות.

מערכות ללמידה סינכרונית, כדוגמת זום, המוכרת היום בכל בית בישראל, שימשו גם הן במוסדות להשכלה גבוהה לפני תקופת הקורונה, כתחליף לשיעורי פנים אל פנים. מטרתן להנגיש את ההשכלה הגבוהה לאוכלוסיות שמתקשות להגיע פיזית לקמפוס, אם בשל המרחק ואם בשל מגבלות אחרות של תנועה ואף הקלו על מרצים שהתקשו להגיע לקמפוס אם באופן חד פעמי או באופן קבוע ואפשרו להם להמשיך וללמד מרחוק. העובדה שמערכות אלו מאפשרות הקלטה של השיעורים אפשרה גמישות גם בזמן הלמידה, כאשר לסטודנטים שלא נכחו בשיעור הסינכרוני מתאפשר לצפות בשיעור המוקלט בזמנם הפנוי. אולם, מערכות אלו היו בשולי ההוראה האקדמית ולא זכו ליחס אוהד במיוחד.  המרצים העידו על ירידה ברמת האינטראקציה עם הסטודנטים, על חוסר יכולת לחוש את הסטודנטים, וחלק מהסטודנטים, שידעו שהשיעורים מוקלטים, נטו להתבסס על ההקלטות ולא להשתתף כלל בשיעורים החיים.

 

נשירה גדולה בקורסים מקוונים חינמיים מרובי-משתתפים (MOOCs)

בנוסף לכך, בשנים האחרונות, התרחבה תופעת ה- MOOCs – קורסים מקוונים חינמיים מרובי משתתפים. המוקים הם קורסים שמיועדים לקהל הרחב ופותחו לפי המודל הא-סינכרוני, אך הם  אינם מלווים קורסים שמתקיימים פנים אל פנים אלא עומדים בפני עצמם כקורסים מרחוק בלבד, כאשר בדרך כלל אין מרצה שתומך בלומדים, מעניק משוב והערכה. הקורסים מבוססים בדרך כלל על סרטוני וידאו בו מוקלטים המרצים להרצאות קצרות של עד רבע שעה ועל פעילויות ללמידה עצמית ו/או באינטראקציה עם לומדים אחרים. אחד האתגרים שעימו מתמודדים הלומדים במוקים היא המשמעת העצמית הנדרשת מן הלומד והעדר המסגרת שמספקים הלימודים במוסד אקדמי רשמי. התוצאה היא שלמרות האטרקטיביות הרבה של קורסים אלו, קיימת נשירה גדולה וחוסר התמדה בלמידה בהם.

בתחילה נראה שהיה שהמוקים, הופכים את האקדמיה לפחות ופחות רלוונטית. המוקים הציבו אלטרנטיבה קלה ופשוטה לסטודנטים שמעתה יכולים לרכוש ידע תיאורטי ופרקטי בקורסים אלו מבלי להירשם ללימודים אקדמיים. האקדמיה ראתה במוקים חדשנות משבשת, איום אמיתי על עצם קיומה, והתגייסה למלחמת ההישרדות שלה לפני מספר שנים. היא הקצתה את מלוא מרצה ומשאביה לפיתוח מוקים בעצמה. מוקים אלו אומנם מונגשים לציבור הרחב בחינם אך לא מאפשרים קבלת הכרה אקדמית, ומאידך משמשים בתוך האקדמיה בניהול ותמיכה של המרצים עצמם. בכך תרמה האקדמיה להנגשת הידע לציבור הרחב אך באותה עת דאגה לשרידותה בשוק הנפרץ של ידע מקוון.

 

ואז פרצה מגיפת הקורונה

ואז פרצה מגיפת הקורונה. תוך יומיים עד שבוע לכל היותר, כל מערכת ההשכלה הגבוהה עברה ללמידה מקוונת. רובה ככולה במתכונת הסינכרונית, המבוססת על שיעורים חיים בקבוצות לימוד סגורות בהן המרצה מלמד בשיטה פרונטאלית פחות או יותר. המודל שזכה להכי פחות עניין ומשקל בהוראה האקדמית המקוונת הפך למרכזי.

הבחירה במודל הסינכרוני כמודל המוביל  בתקופת הקורונה היתה מתבקשת. עבור רוב המרצים, התנסות זו היתה ההתנסות הראשונה שלהם בהוראה מקוונת. מתכונת זו היא הקרובה ביותר להוראה בכיתה, ודורשת מידה מועטה ביותר של הכשרה, התאמה והכנה. לכן היא מאפשרת מעבר מהיר וקל להוראה מקוונת.

זאת ועוד, בתקופה שבה שכל המרצים והסטודנטים ממילא נמצאים בבית, ורוצים לשמר בתוך מצב הקיצון של הקורונה מידה של שגרה, אפשר היה לשמור על מערכת השעות הקבועה ולקיים שיעורים חיים לפי התוכנית המקורית ולא לפרוץ את המסגרת. למרצים וגם לסטודנטים היה אינטרס משותף בשימור מסגרת הזמן ללמידה. כך, המעבר ללמידה סינכרונית אפשרה הסתגלות קלה ומהירה למעבר ללמידה מקוונת.

אולם מה יקרה לאחר שתסתיים תקופת הקורונה? מה יעלה בגורלה של ההוראה האקדמית? מה יעלה בגורלה של הלמידה הסינכרונית ומה יהיו גורלם של המודלים הא-סינכרונים ששלטו בלמידה המקוונת האקדמית טרום תקופת הקורונה?

אחד הדברים שצריך לזכור הוא שדינה של למידה בשעת חירום אינו דומה לדינה של למידה בזמן שיגרה ולכן חלק מהניסיון שנרכש באקדמיה בעת החירום באשר ללמידה מקוונת עשוי לתרום לתהליכי הקבלה של הטכנולוגיה גם בעת שיגרה בעוד שחלקם עשויים לפגוע בה. לא ניתן לעשות השלכה מלאה ממצב החירום לשיגרה, ולא כל מה שהיה נכון לזמן החירום יהיה נכון גם ברגע שנחזור לשיגרה. המגוייסות של המרצים והסטודנטים ללמידה, היכולת להתגבר על הסחות דעת והפניות ללמידה ולהוראה בשל הדרישה להישאר בבית, מן הסתם יפחתו עם המעבר לשיגרה. לעומת זאת, בתקופת הקורונה  המרצים והסטודנטים לימדו ולמדו בתנאי לחץ, חרדה ובמצב שבו ילדים שהו בבית ודרשו את תשומת ליבם. בתקופת השיגרה, מתחים אלו ירדו ויקלו המרצים ועל הסטודנטים כאחד.

סביר להניח שמי שבתקופה זו חווה את הלימודים המקוונים באופן חיובי, יפתח לאפשרות של למידה מרחוק מקוונת גם בזמן שיגרה. אולם צריך לזכור כי בעת החירום, הברירה של למידה מקוונת הוערכה כנגד הברירה של השבתת מערכת הלימודים כולה, כשההשלכות של השבתה זו היו יכולות להיות הרסניות גם מבחינת המרצים וגם מבחינת הסטודנטים. בעת שיגרה הברירה של למידה מקוונת מוערכת כנגד  הברירה של למידה בקמפוס, על יתרונותיה הנוספים, החברתיים בעיקר.

העובדה שהמרצים והסטודנטים התנסו בלמידה מקוונת בעת חירום, משליכה גם על איכות ההוראה המקוונת המשמשת מבחינתם מודל להצלחה. גם כאן, בעת חירום ובעת שיגרה המדדים להצלחה הם שונים. בעת חירום, על המרצים היה להקדיש חלק מן השיעורים למתן מענה לצורך הרגשי של הסטודנטים בשיתוף במצב, ופחות לעמוד על קצב ההתקדמות בחומר, מתוך הבנה שפרק זה עשוי להסתיים בקרוב וניתן יהיה להשלים פערים. במצב שיגרה על המרצים יהיה לעמוד בקצב ולהתאים את חומרי ההוראה שלהם טוב יותר למדיום המקוון. הסלחנות שאפיינה את המעבר מלמידה בכיתה ללמידה מקוונת בעת חירום לא תעמוד יותר לטובתם של המרצים, והסטודנטים ידרשו מהמרצים יתר מקצועיות בהוראה המקוונת. כלומר, הכנה של חומרי לימוד איכותיים, ושליטה באפשריות המתקדמות שנותנות המערכות המקוונות ומכוונות ליתר אינטראקציה בין הסטודנטים ובין המרצים: ניהול דיון מקוון, שימוש בלוח שיתופי, שימוש בסקרים, בצ'אט, שיתוף מסכים, פתיחת חדרים לעבודה בקבוצות, שימוש בשתי מצלמות, שילוב עבודה בסביבות שיתופיות חיצוניות ועוד.

במיוחד מעניין מה יעלה בגורלה של הלמידה הא-סינכרונית, שהיתה המובילה עד כה בלמידה מרחוק והפכה זניחה בתקופת הקורונה. האם הלמידה הסינכרונית תמשיך לשלוט בלמידה מרחוק או שנראה חזרה למודלים הא-סינכרוניים ששלטו בהוראה האקדמית המקוונת בשנים האחרונות? האם המודל של למידה עצמית נעדרת מרצה המאפיינת את הלמידה בחלק גדול מהמוקים תוכל להמשיך להתקיים ולא תהיה ציפייה של הסטודנטים ליתר מעורבות סינכרונית וא-סינכרונית של המרצה?

שילוב של אלמנטים א-סינכרוניים בתוך הלמידה המקוונת יהיה ללא ספק אחד האתגרים המשמעותיים שעמו תצטרך מערכת החינוך הגבוה להתמודד. מהלך זה ידרוש הרחבה מסיבית של הכשרת המרצים להוראה א-סינכרונית, כולל הקניית מיומנויות של פיתוח, הפעלה והערכה של תהליכי למידה מקוונים המשלבים בתוכם מיומנויות דיגיטליות מורכבות ומיומנויות פדגוגיות מורכבות לא פחות.

בשנים האחרונות עודדה האקדמיה את המעבר ללמידה מקוונת, אך נתקלה בהתנגדות של מרצים שלא נענו לאתגר וביקשו להמשיך במתכונת המוכרת. המחסומים שעמדו בפני הרחבת הלמידה המקוונת באקדמיה נפרצו ללא כל ספק, אך המודל שצמח מתוך המצב המיוחד, אינו בדיוק המודל אליו כיוונו  מומחי הלמידה המקוונת. האתגר שעומד בפני האקדמיה כעת יהיה למנף את הפתיחות שנוצרה ולנהל את ההטמעה וההתאמה של דגמי ההוראה המקוונת גם לימי שגרה.

מה דעתך?

    לגבי פסקה הלפני אחרונה (בגרסת הסיכום בעברית כאן) – מהלך השילוב לא צריך לדרוש מהמרצים מיומנויות של פיתוח והערכה של תהליכי למידה מקוונים – אלא המהלך צריך לקדם שיתוף פעולה בין בעלי מקצוע שונים בעלי התמחויות שונות, לפתח, להפעיל ולהעריך את תהליכי הלמידה המקוונים. מרצה צריך להיות מומחה תוכן בלבד. אחד מצוות פיתוח והפעלה של תהליך למידה.

    פורסמה ב 05/05/2020 ע״י סיגל נוימן
    מה דעתך?