כשאתה רואה את השני, השמים הם הגבול

גלילי, ת' (נובמבר, 2014). "כשאתה רואה את השני, השמים הם הגבול", שיחה עם פרופ' יהודה בר שלום. שיעור חופשי, 111, 20.

פרופ' יהודה בר שלום, סגן נשיאת מכללת דוד ילין, סבור שאנשי חינוך צריכים להיות מובילי דרך, ובלשונו הציורית: "מגדלור המראה את הדרך לאוניות". בר שלום, יליד 1960, גדל בארגנטינה ובגיל 10 עלה לישראל. הוא בוגר לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, שעבר לתחום החינוך. אחרי שהשלים שני תארים בחינוך ובייעוץ חינוכי, עשה דוקטורט בחינוך בסמינר התיאולוגי היהודי בניו יורק. כיהן כראש לימודי החינוך במכללת דוד ילין וכן לימד קראטה וליווה כיועץ חינוכי את בית הספר גבעת גונן בירושלים. כיום, לצד עבודתו במכללה, הוא משמש יועץ חינוכי בתיכון "קדמה".

אחרי כל כך הרבה שנים בחינוך, האם אתה עדיין פתוח לגישות חדשות? האם יש רעיונות חדשים ששימשו לך השראה בתקופה האחרונה?

"בהחלט. ד"ר איתן לבוב, מייסד שיטת 'אייכה', משפיע כיום על התפישות שלי. לבוב פיתח מתוך הניסיון הרב שלו בטיפול בילדים 'שפה מגדלת', המסייעת לך להגדיר את עצמך בשפה בהירה. הוא מלמד את ההורים את הגישה הזו ('הורות מגדלת'), בהדרכה פרטנית וקבוצתית. אני מנסה להכניס את העבודה הזו למערכת החינוך. כל מורה ומורה טובים עשויים להיות דמויות התפתחותיות חלופיות. כך אנחנו עובדים בקדמה, כשמורים הם מלווים. הכוונה למורה שהוא גם מטפל, ומכוון את התלמיד בדרכו".

האם גם לך היו דמויות התפתחותיות חלופיות?

"לאורך כל חיי פגשתי דמויות כאלה. בספר 'אידאה של תיקון' כתבתי שהיתה לי מחנכת לא טובה בקיבוץ מחניים, שם למדתי כילד חוץ. אבל אחר כך עברתי ללמוד בקריית אליעזר בחיפה ושם המחנכת ראתה אותי, כמו שפלורה מור אומרת בספרה 'לראות את הילדים'. היא היתה עבורי דמות אימהית חלופית. כשאתה רואה את השני, השמים הם הגבול. אתה מנסה ללמוד מזה ולהיות דמות מיטיבה בעצמך".

אלו תפישות הדריכו אותך בקריירה שלך?

"אני מתרשם יותר מתפישה פילוסופית שמחוברת לאדם קונקרטי שחי אותה. פלורה מור, למשל, עושה את החיבור ההדוק והחשוב בין ההקשר התרבותי, החברתי, הקוגניטיווי והפסיכולוגי של הילד, ועושה לילד מיפוי על פי איך שאתה רואה אותו. זוהי גישה חינוכית פסיכו-חברתית שלפיה מורים מסוגלים לדאוג לחוסנם הנפשי של תלמידים החשופים לגורמי סיכון. המורים הם גורם טבעי בחיי הילדים, ולכן יכולים להוות עבורם דמויות משמעותיות".

אתה מושפע מתורות המזרח? כיצד הגעת לזה?

"יש שיטות רוחניות מהמזרח שהשפיעו עלי. אחת הגישות הללו היא מדיטציה ויפסנה. התחלתי ב-1989, ומאז, כל שנה אני עושה ויפסנה למשך עשרה ימים. החשיבה של ויפסנה מחוברת לחשיבה בודהיסטית. חוץ מזה, אני מתרגל מדיטציה במשך שעתיים כל יום. התפוקה שלי עולה, היכולות מתחדדות וכך אני בעצם מרוויח זמן. כשאני עושה מדיטציה אני צריך לישון פחות. שמתי לב שיש לא מעט אנשי חינוך וטיפול בעולם ובישראל שעושים מדיטציה. אני חושב שזה עוזר לקבלה עצמית ולקבלה של המציאות כפי שהיא. חלק מאתנו בוחרים במקצועות שלנו כי זה תיקון. אבל יש סכנה של התרוקנות. ויפסנה מטפלת באגו. אנחנו חושבים שאנחנו כל כך מוכשרים, מדיטציה מלמדת אותך להיות עניו".

מה מצאת דווקא בקראטה, ומדוע שילבת את אמנות הקרב הזו בחינוך?

"הקראטה מטפל בתוקפנות שנשארה בנו ומתעל אותה למשהו מעודן. עיסוק בספורט, ובמיוחד ספורט התייחסותי (שמבוסס או מפתח מערכת יחסים, ת"ג), יכול להיות תרפויטי, כי אתה מתבונן בפרטנר בצורה חשופה ויוצר סוג של תקשורת עמוקה. יש בזה בעיני אפילו משהו בובריאני. אתה לומד תקשורת מעבר למילים".

האם תוכל להצביע על ספר או ספרים שפתחו את החשיבה שלך לכיוונים אחרים והיו מכוננים עבורך?

"אני כל הזמן לומד דרך ספרים. למשל, הספרים של הגישה הקוגניטיבית-התנהגותית CBT, כמו ספריהם של ג'ודית בק ואהרון בק וכן של הפסיכיאטר דיוויד ברנס, ושל הפסיכואנליטיקאית ופמיניסטית ג'סיקה בנג'מין ('כבלי אהבה') שדיברה על מאבק המינים ועל ההבנה שהיחסים בין תוקף לקורבן במערכת יחסים הם תולדה של החלטה מסוימת ושהקורבן יכול לצאת מהטנגו המורכב הזה. זו תיאורטיקנית שהשפיעה עלי מאוד בשנים האחרונות".

האם אתה קורא גם ספרות לא מקצועית? איזה ספרים קלאסים או אחרים דיברו אליך?

"'מלאכת החיים' של דוסטויבסקי לימד אותי על התכנים הקשים של החיים. כשאני מייעץ לאנשים, האמנות, בין אם זה ספרות, תיאטרון או קולנוע, היא כלי לגעת בדרמה האנושית. עוד ספר הוא 'להביט בשמש' של ארווין יאלום, שמדבר על כך שמה שנותר מאתנו זה היחסים שלנו".

איזה אנשי חינוך היו לך מודל?

"אני חוקר מסגרות חינוך אלטרנטיביות ישראליות, כמו בית הספר תל חי בדרום תל אביב או גבעת גונן. אלה שתי דוגמאות של החינוך הציבורי שלא מוותר על ילדים משכונות מוחלשות, והמורים שם הם מופת לאנשי חינוך. אותו 'עמל של אהבה', כפי שכתב בועז צבר במאמר בשם זה. טענת המאמר היא ש'את ההגיון בעבודת החינוך אפשר להבין דווקא על רקע חוסר ההגיון הכלכלי והתועלתני שלה'".

האם היה סרט שהשפיע עליך?

"עולה בדעתי הסרט 'כוכב בודד' שביים ג'ון סיילס. הוא עוסק בדרמה של מהגרים לא חוקיים ממקסיקו שמגיעים לארה"ב, אבל גם בהעברה בין-דורית. יש שם שנאה שמחייבת שנאה חוזרת. זהו סרט מלא בביקורת חברתית, בניפוץ ובדיקה מחדש של הלאומיות האמריקאית. הסרט עוסק בזוג מקסיקאים שבסוף הסרט שואלים את עצמם אם הנראטיב הזה דרוש להם, ומכריעים שיחיו בלעדיו. זה מתחבר לסכסוך. נחוץ דמיון מוסרי כדי לחשוב אחרת".

סיכום המאמר נכתב בידי צוות פורטל מס"ע

מה דעתך?
    עדיין אין תגובות לפריט זה
    מה דעתך?