ספרו של יזהר אופלטקה, "שחיקה והתחדשות, סיפור חייהן של מנהלות בתי ספר בישראל", מצליח לאפיין את עולמן הייחודי של המנהלות, ולעורר כמה שאלות הנוגעות לקריירה של מנהלים בכלל . בגישושי השדה שקדמו למחקרו על מנהלות בתי ספר, ביקש ד"ר יזהר אופלטקה מהמרואיינות לזהות שלבים שונים ונקודות מפנה בקריירה המקצועית שלהן. "אף פעם לא שאלו אותי על עצמי, על מה שעברתי… תמיד התעניינו רק בתפקיד שלי", השיבה לו אחת המרואיינות. נדמה שספרו של אופלטקה, מרצה לחינוך באוניברסיטת בן-גוריון ובמכללת אחווה, מצליח לאפיין לא רק את עולמן הייחודי של מנהלות, אלא לעורר כמה סוגיות הנוגעות לקריירה של מנהלים בכלל. המחקר מבוסס על 25 ראיונות עומק פתוחים עם מנהלות בתי ספר יסודיים, בנות 43 עד 52, עם ותק של כשמונה עד 14 שנות ניהול, ובין 21 ל- 33 שנות הוראה. ההתמקדות במנהלות, מסביר החוקר, נובעת מממצאי מחקרים קודמים, המצביעים על כך שהן מכוונות יותר לחדשנות וליציאה מהשגרה, בעיקר באמצע הקריירה, לצד נטייה להתמקד בהעצמת תלמידים ומורים.

המחקר מורכב משלושה תת-מחקרים הבוחנים קונפליקטים שונים שמתמודדים איתם אנשי החינוך. המחקר הראשון בדק את ההתמודדות עם שיטת הטיפול Son Rise-options. המחקר השני בדק את התמודדותן של גננות עם ילדים צעירים אוטיסטים והמחקר השלישי בחן את ההתפתחות המקצועית של מורות ותיקות.

המחקר עוסק במורים לחינוך מיוחד בחינוך הרגיל. נבדקה בו השפעתן של תפיסת מורכבות התפקיד, תחושת הלחץ של המורה ותפיסתו את האקלים הארגוני בבית ספר, על שחיקתו ונטייתו לעזיבה.

העבודה עוסקת במערך הציפיות מתפקיד ההוראה בעיני מורים מתחילים, בפערי התפקיד הנתפסים בין הציפיות למציאות ובתרומת הפערים הללו לניבוי השחיקה בראשית שנת ההוראה ובסופה. (בלה גביש)

ההקשר שבו המחברים מצדדים ומגלם לדעתם תרבות מסוימת של הוראה – מערך מסוים של יחסי עבודה בין מורים לעמיתיהם, שקושר אותם יחד לכלל קהילה תומכת וחוקרת, המחויבת ליעדים משותפים ולשיפור מתמיד. לטענת המחברים רבים הסיכויים שמורים שלמים יופיעו, יתפתחו וישגשגו בבתי ספר שלמים, שמעריכים, מפתחים ותומכים בשיפוט ובמומחיות של כל מורה ומורה, בחתירתם המשותפת לקראת שיפור. לא ייתכנו תרבויות שיתופיות חזקות ללא פיתוח אישי מוגבר, ועל כן חייבים להימנע מלדכא אינדיבידואליות תוך כדי הדחף לסלק אינדיבידואליזם. בה בעת, אין להותיר מורים לגמרי לבדם, שכן הגירויים והלחצים של פרופסיונליות אינטראקטיבית מובנית משמשים מקור קבוע לרעיונות חדשים ולתמיכה, כפי שגם השיטה של חובת הדיווח הולמת את שיקול הדעת ואת האנרגיה של מקצוע ההוראה. (מייקל פולן, אנדי הארגריבס)