כדי להתמודד עם בעיית האלימות בבית הספר בארצות הברית, נעשה שימוש באסטרטגיות פיסיות, אסטרטגיות אינטראקציה (Interactionist strategies), אסטרטגיות משפטיות, אסטרטגיות של מוכנות וכן בעידוד מעורבות הורית וקהילתית. מחקר גישוש זה משתמש בנתונים מסקר שנערך בבתי ספר בשנים 2008-2007, וכולל ראיונות עם 936 בעלי תפקידים בבתי ספר תיכוניים בכל רחבי ארה"ב.

על אף ההכרה של קובעי המדיניות בנזקים שגורמת היעדרות כרונית מבית הספר ובהשלכותיה על ההישגים האקדמיים (היעדרות כרונית מוגדרת כהיעדרות מ-10% של השיעורים בשנה, או למעלה מזה), מעט מחקר אמפירי נערך בנושא. המחקר הנוכחי בוחן את השפעות ההיעדרות הכרונית, לא על הישגי התלמיד הנעדר עצמו, אלא על הישגי חבריו לספסל הלימודים.

נקודת המוצא של ההרצאה מובנת מאליה ולמעשה דומה שאין עליה עוררין: עומס יתר של מידע הפך לגורם מפתח בעולמנו. הספריות, כאחד מהגורמים המחזיקים במידע, ניצבות עתה בפני אתגרים חדשים וקשים שכן עליהן להתמודד עם השינויים הרבים שחלו בעולם המידע ויפורטו להלן, ומכאן שכל דיון בעתידן של הספריות ובהמשך הצלחתן חייב לכלול התייחסות לעומס המידע.

ג'ון קליז, חבר בלהקת מונטי פייתון הבריטית ואחד הקומיקאים הידועים והמוערכים בעולם, טוען כי יצירתיות אינה כישרון אלא דרך פעולה, וכי אין ליצירתיות קשר עם מנת משכל. לדבריו, כדי לעודד יצירתיות, עלינו לבודד את עצמנו [ואת תלמידינו] מרעשים מסיחי דעת, וליצור נוה מדבר של מרחב וזמן מוגדרים שבהם מותר לנו להתנסות בצורה משחקית, בלי לחשוש מטעויות.

מעורבות חברתית (Civic engagement) היא גורם מפתח התורם באופן חיובי להתפתחות בני נוער. המחקר הנוכחי בוחן מודל תיאורטי המקשר בין המידה שבה תופשים התלמידים את האווירה בבית ספר כדמוקרטית ובין מעורבותם החברתית (המוגדרת במונחים אופרציונליים כאחריות חברתית וככוונה להשתתף בעתיד בחיי הקהילה). במחקר השתתפו 403 בני נוער משני המינים בגילאי 11 עד 15. ניתוח התוצאות אישר באופן חלקי את המודל התיאורטי המוצע: ככל שהתלמידים תפסו את האווירה בבית הספר כדמוקרטית יותר, כך הם גילו רמה גבוהה יותר של אחריות חברתית ושל כוונה להשתתף במרחב החברתי בעתיד.