בעשורים האחרונים התחזק הטיעון שיש קשר בין התפתחות מקצועית של מורים לבין העלאת הישגיהם של התלמידים. יוזמות לקידום תוכניות התפתחות מקצועית של מורים בארה"ב עודדו את העוסקים בתחום לאמץ תוכניות ודרכי למידה הנתמכות בממצאי מחקרים (Birman, et al., 2007). גם גופים אחרים עשו מאמץ לשפר את תוכניות ההתפתחות המקצועית ולעקב אחר השפעותיהן על המשתלמים. לדעת כותבי מאמר זה לאור ההשקעה בהתפתחות מקצועית יש חשיבות רבה למחקרים המתייחסים לשאלות פרקטיות העומדות בפני המתכננים והמבצעים של התוכניות. הספרות הקיימת מראה שהתפתחות מקצועית המתוכננת במדויק ומועברת למשתלמים ע"י המחברים במסגרות תורמות עשויה להיות בעלת השפעה על הישגיי תלמידים. אך יש צורך להראות את היעילות של תוכניות כאלה כאשר הן מועברות ע"י אחרים במגוון של הקשרים (Wayne, A., Suk Yoon, K., Cronen S., & Garet, M.S.).

זהו מסמך המסכם סקר של רשות ממשלתית (Ofsted ) לפיקוח ולהערכה בבריטניה שעקב אחר המסע של מורים מאז הכניסה להכשרה ועד סוף השנה הראשונה להוראה בשאלת הכשרתם להתמודד עם תלמידים בעלי צרכים מיוחדים. נסקרו 16 תכניות הכשרה ו-70 בתי ספר ורואיינו 100 מתמחים ומורים מתחילים. בסקר שלפנינו נמצאה חולשה מרכזית במעקב אחר המורים מתקופת ההתמחות והלאה. כיום האחריות לכך מוטלת על המוסדות האחראיים על התוכניות עד שהם מתקבלים למשרה הראשונה, לאחר מכן – היא עוברת לבית הספר ולרשויות המקומיות ( Ofsted, (2008).

המחקר עוסק בשאלה אם ניתן לזהות טיפוסים שונים של מורים מתחילים במונחים של המעורבות המקצועית ושאיפות התפתחות הקריירה שלהם, ובמיוחד, המאמץ המתוכנן שלהם וההתמדה והשאיפות למקצועיות ולמנהיגות. זאת כדי ללמוד כיצד ניתן לחזק התמדה במקצוע. החוקרים השוו כוונות מקצועיות, מוטיבציות לבחירה בהוראה, תפיסות של המקצוע, רמות של שביעות רצון מהבחירה ומאפיינים דמוגרפיים כדי לקבוע אם יש ומהם המאפיינים של כל אחד מטיפוסי המורה המתחיל (Watt, M.G., & Richardson, P.W ) .

המאמר בוחן את יכולת ההבחנה של מנהלים כאשר יעילות נמדדת על פי היכולת להעלות את השיגי התלמידים במתמטיקה ובקריאה. על קו רצף מדיד ניתן להבחין במנהלים המצליחים לזהות מורים יעילים בצורה מיטבית מבחינת השיגים ובאלה – שפחות מצליחים בכך, קשה יותר להתייחס למורים הנמצאים בחלק המרכזי של הרצף. מן הממצאים עולה שעל קובעי מדיניות לשקול שילוב של הערכות מנהלים בהצעות למתן גמולים למורים ולקידומם. חוסר היכולת של מנהלים להבחין בין כלל המורים כאמור מצביעה על כך שאי אפשר להסתמך עליהם לצורך החלטות מעודנות, שקולות. ככלל, הממצאים מספקים עדות שהוראה טובה, לפחות במידה מסוימת, היא ברת-צפייה ע"י אלה הקרובים לתהליך החינוכי, גם אם קשה לתפוס את כל האיכויות שלה במשתנים המדידים הידועים. (Jacob, B.A., & Lefgren, L.).

הסקירה שכתב יובל וורגן ממחלקת המחקר והמידע של הכנסת עוסק בהשתלמויות מורים במערכת החינוך, ובעיקר בקשר בין נושא ההשתלמות לבין התחום המקצועי של המורה המשתלם. מחקרים על ההכשרה המקצועית של מורים מלמדים כי יש צורך לבחון גישות מערכתיות מקיפות, המבוססות על תכנון מרכזי ועל יעדים ארוכי טווח. ממחקרים אלו עולה גם כי יש ללוות את הכשרתם המקצועית של מורים בתמיכה רחבה בתוך בית-הספר ומחוצה לו ובהערכה שיטתית המאפשרת לעמוד על מידת התאמתה של הלמידה לצרכיו המקצועיים והאישיים של המורה. הממצא העיקרי העולה במסמך זה הוא שכיום אין למשרד החינוך נתונים על הקשר שבין נושא ההשתלמות לבין מקצוע ההוראה של המורה המשתלם או צרכיו המקצועיים והאישיים. נוסף על סקירה רחבה של סוגיה זו, מוצגים במסמך עיקרי המדיניות של משרד החינוך בתחום ההשתלמויות, וכן נתונים מפורטים על היקף ההשתלמויות ועל תקצובן.

אחת הבעיות הקרדינאליות בהוראה, נובעת מתפיסת חומר הלימוד כתוכן סטטי. בשיח הפדגוגי המעשי, נשמע לא אחת ניסוחים, המבחינים לכאורה, בין "תכנים" המייצגים את נושאי הלימוד, לבין "כישורי חשיבה" המופעלים על ידי הלומד בכדי לשאול שאלות, לפענח קשיים, לפתור בעיות, להכליל ולהמשיג רעיונות מופשטים וכדומה. ד"ר מרים קדרוני מדגישה במאמרון מעניין את חשיבות המיפוי הסבר מושגי- כפרוצדורה מגשרת בין העיוני למעשי בתכנון ההוראה. מטרת המיפוי של נושא לימודי, היא ברענון ההכרה וההבנה של חומר הלימודים, על ידי חקר מחודש של מהות הנושא מנקודת מבט דיסציפלינארית. אמנם, תכנית הלימודים מספקת בקצרה, רציונאל להוראת נושאי הלימוד וכן ראשי פרקים, מושגים ורעיונות, אותם מתבקשים המורים ללמד. אך, תהליך המיפוי, מאפשר למורה או לצוות המורים המקצועי, לדון מחדש במשמעות המושגים והרעיונות המוצעים ולבחון את מהות הקשרים ביניהם. מוקד הדיון אינו "איך לימדתי נושא זה בעבר" או "אילו טיפים או מתכוני הוראה אפיק", אלא, מהם מרכיביו המהותיים של הנושא ואילו יחסים קיימים בין המרכיבים השונים ובינם למכלול ( מרים קדרוני) .

ביטוי-עצמי הוא מוטיב החוזר ונשנה במחקרים סוציולוגיים הבודקים את תהליך הסוציאליזציה והקשר של ילדים בכלל וילדים בבתי ספר בפרט. יצירת מעורבות והשתתפות של ילדים בתהליך הלימודי תלויה בסוג האינטראקציה שלהם עם מבוגרים בבתי הספר, אך מרבית המורים אינם ערים לחשיבות של האינטראקציה בכיתה כתהליך מרכזי לבניית בטחונו של התלמיד וכערוץ תקשורת אותו צריך לטפח באופן רציף וחיובי. המחקר הנוכחי שנערך בבתי ספר באיטליה מגולל שורה של תהליכים הגורמים להצלחה או הכשלת האינטראקציה בין מורים ותלמידים. ממאמר מעניין זה ניתן ללמוד ולקבל רפלקציה כיצד לטפח בצורה נכונה מעורבות של תלמידים בכיתה וכיצד לעורר את יכולת הביטוי העצמי של התלמיד בכיתה כתהליך בונה אמון וכתהליך לחיזוק מסוגלות עצמית של התלמיד (Baraldi, Claudio ).

ככל שחשיבות ההנחיה מקבלת תוקף מחקרי בהתפתחות המקצועית של מורים , כך הולכת וגדלה ההתעניינות בהנחיה מתוקשבת כאמצעי לביצוע התמיכה והליווי של מורים ותיקים באינטרנט. מטרת המאמר הנוכחי הייתה לסקור מחקרים על הנחייה מתוקשבת למורים , בעיקר מורים הנמצאים בתהליכי השתלמות והתפתחות מקצועית. נבדקו גישות ואמצעים שונים להנחיה מתוקשבת כגון הנחייה מתוקשבת סינכרונית באינטרנט , הנחייה מתוקשבת מבוססת דוא"ל והנחייה מתוקשבת מבוססת פורומים מקוונים. ממצאי המחקרים שנסקרו מלמדים כי למרות הקצב האיטי באימוץ טכנולוגיות ההנחיה המתוקשבת בבתי הספר, אלו שנעזרו בה דיווחו על התנסות חיובית מאד ושינוי עמדות בעבודה המקצועית בעקבות כך. לא נמצא עדיין אישוש אמפירי ( איכותני או כמותי ) לשיפורים מהותיים בעבודת המורים ( אין מחקרים שערכו תצפיות על מנת לגלות שינויים בעבודת המורה בעקבות ההנחיה המתוקשבת ). נוכח חשיבות ההנחיה המתוקשבת להתפתחות המקצועית של המורים ממליצים עורכי הסקר להרחיב את היריעה בתחום ולבצע מחקרים מעמיקים אשר מהם ניתן לקבל תובנות נוספות על האפקטיביות הפדגוגית של ההנחיה המתוקשבת.