מנהל התיכון לשעבר ואיש החינוך רם כהן פרסם פוסט מרתק לגבי הסיבות לכישלון התלמידים הישראלים במבחני פיז"ה. הוא מייחס זאת למיעוט השיעורים במדעים; למחסור במורים למדעים; להכשרה חלקית של המורים למדעים; להזנחת הבנת הנקרא; להוראה משעממת, מנותקת ומשעממת של מקצוע המתמטיקה; ולאי היכרות של המורים עם מבחני פיז"ה ועם סוג השאלות שמופיעות בהם

רוז הורוביץ בוחנת את היחלשות הקריאה הממושכת בארצות הברית ואת השלכותיה על למידה, הוראה וחשיבה עצמאית. טענתה המרכזית היא שהיכולת לפענח מילים אינה מבטיחה יכולת להבין טקסט מורכב, להתמיד בקריאתו ולשלב בין רעיונותיו. אנשים עשויים לקרוא הודעות וכותרות לאורך היום, ובכל זאת להתרחק מקריאה מעמיקה. מבחינת מערכת החינוך, מדובר באתגר החורג משיעורי הספרות: הוא נוגע ליכולת ללמוד באמצעות טקסט בכל תחום דעת.

ככל שהבינה המלאכותית ממשיכה להתפתח, צ'אט-בוטים, בוטים-מרצים או בוטים-מנחים, הופכים להיות חלק אינטגרטיבי מחוויית הלמידה הסטודנטיאלית. ה-AI מעצבת מחדש את הדרכים בהן הסטודנטים מקבלים תמיכה פדגוגית או אדמיניסטרטיבית, באים במגע עם חומרי לימוד ונערכים ללמידה. החל ממענה על שאלות פרטניות ועד תרגול מבחנים ופרזנטציות בזמן אמת, בוטים הופכים לחלק מורגש בפדגוגיה מודרנית. על רקע זה, המאמר סוקר את מצבם ומעמדם של הצ'אט-בוטים במערכת ההשכלה הגבוהה בארה"ב, תוך שהוא מציג מגבלות, יתרונות ושימושים עכשוויים.

ד"ר הגר צמרת, כלכלנית, סוציולוגית ומורה למתמטיקה, חשה תסכול מכך שלדעתה "כל אחד שביקר בה בטוח שיש לו מושג מה הולך בה, ולצערי לא כך הוא הדבר". כדי להעמיד דברים על דיוקם, היא ערכה השוואה בין מערכת החינוך הישראלית למערכות חינוך במדינות ה-OECD:

רם כהן הוא מנהל "מרכז טק", מוסד חינוכי שמטרתו לתת הזדמנות טובה לתלמידים מאזור דרום תל אביב ויפו ללמוד את מקצוע מדעי המחשב. לדבריו, הוא סבר שההידרדרות בהישגי התלמידים היא בעיה ייחודית לישראל, אך שינה לאחרונה את דעתו. מה שהוביל לשינוי הוא קריאת מאמר של "הניו יורק טיימס" על הירידה בהישגי התלמידים בארה"ב בעשור האחרון. המאמר, שנשען על מחקר של אוניברסיטת סטנפורד, מביא לדברי כהן נתונים מטרידים ביותר על מגמה ברורה של ירידה בהישגים בארה"ב.