שלוש הטיפולוגיות המוצגות במאמר הנוכחי של פרופסור תמר לוין משקפות את השינויים הפרדימגטיים שחלו בשני העשורים האחרונים בתחומי ההערכה השונים. שינויים אלו מתבטאים גם בהיבט המתודולוגי ומהיבט זה הם מצביעים על מעבר מהערכה המתבססת על מידע כמותי, ספציפי וסטנדרטי אל הערכה הנשענת על מתודולוגיה המכירה בצורך להתגמש, לחפש מגוון של דרכים ואמצעים, לגלות רגישות להקשר, ולהוקיר את התכונות הערכיות של חקירה איכותנית. כך, אפוא, במקום לנסות לאתר את "האמת" באמצעות עוצמתו שלל מומחה או שופט יודע-כל, אנו עדים לצמיחתו של תהליך שיתופי של מתן פרשנויות, העושה שימוש במתודולוגיה מעורבת תוך התייחסות לריבוי של צרכים, בעלי עניין, שיטות, מדדים וקריטריונים. הממצאים בסדרת המחקרים שתוארו במאמר זה מראים כי רוב התלמידים התייחסו להערכה בבית הספר כאל תהליך מכני וסטנדרטי המתמקד בעיקר בתוצרים , ולא בתהליכים שהתלמידים חווים ואשר ייחודיים להם. התלמידים תיארו את ההערכה הקיימת בבתי הספר ככמותית בעיקרה , ככזו אשר מאלצת אותם להתבונן על עצמם מבעד לעדשה של מספרים וסמלים ואינה מובילה אותם לראיית עצמם כבני אדם לומדים. הממצאים מצביעים על כך שהתלמידים משוועים להערכה הוליסטית ומגוונת יותר, שתספק להם משוב מנחה ומעצים.

פרופסור דוד נבו יוצא חוצץ נגד תפיסת האחריותיות ((Accountability שהשתרשה בישראל כיבוא מארה"ב ונעשתה רעיון מרכזי בדוח של ועדת דברת בפרט ובמערכת החינוך בכלל (מבחני המיצ"ב, למשל). לדעתו של פרופסור דוד נבו, מי שמדבר בגנותה של אחריותיות אינו מדבר בהכרח בגנותה של הערכה, ואף לא בגנותה של הערכה חיצונית. כדי שייעשה שימוש קונסטרוקטיביסטי יותר בהערכה בחינוך, יש לשנות את שיח ההערכה, יש לשנות את תפיסתנו בדבר מהות ההערכה, היבטיה השונים ותפקידיה הפוטנציאליים בחינוך. זה שנים מציע פרופסור דוד נבו את הרעיון של הערכת דיאלוג, כשילוב של הערכה פניית והערכה חיצונית ואף רואה בו ברכה בבתי ספר שונים בארץ ובעולם.

בשנים התשנ"ה–התשנ"ט (1995-1999) הופעל במערכת החינוך הפרויקט "בגרות 2000" – ניסוי שבו נבחנו דרכים להסמכת בתי ספר על –יסודיים להערכת הישגים מלאה ולמתן ציונים שווי ערך לשקלול המקובל בין תוצאות ההערכה הבית ספרית לבין תוצאות ההערכה של בחינות הבגרות החיצוניות. הערכת ההישגים הבית- ספרית שהונהגה במסגרת הניסוי התבססה על גישת "החלופות בהערכה. בניסוי נטלו חלק עשרים ושתיים חטיבות עליונות ממגוון מגזרי החינוך: דתי , כללי, ערבי ודרוזי. בכל בית ספר שהשתתף בניסוי פעלו צוותי מורים ( אחד, שניים, או שלושה) שלימדו בו מקצועות שונים, ובסך-הכול פעלו בניסוי ארבעים ואחד צוותים. מתוך הסקירה של ד"ר שלמה בן אליהו מתבררת חשיבותו של הפרויקט לשיפור הלמידה בחטיבה העליונה ולשדרוג המתכונת של בחינות הבגרות. מתוך המאמר עולה שגם בשעה שלניסוי היה אופי מעבדתי , תרומתו יכולה להיות גדולה. עניין מרכזי העולה ממכלול הדברים הוא שחיזוקו של בית הספר מול גורמים חיצוניים עשוי לתרום לשיח החינוכי של המחנך עם תלמידיו. נדרשת שמירה על ייחודיותה של ההערכה הבית-ספרית, תוך הדגשת ההערכה המעצבת למען הלמידה, לצד ההערכה החיצונית, שהיא הערכה מסכמת של הלמידה.

“הוויכוח הציבורי בישראל בנושא הישגי התלמידים במבחנים הבינלאומיים, חורג מכל פרופורציה”. כך טוענים החוקרים פרופ’ אברהם יוגב, עידית לבנה וד”ר יריב פניגר, מאוניברסיטת תל אביב, במאמר המתפרסם בגיליון האחרון של כתב העת “מגמות”. מחברי המאמר ערכו מחקר, שבו ביקשו להוכיח, כי חולשתם של תלמידי ישראל במבחנים הבינלאומיים קשורה במידה רבה למאפיינים המקרו-כלכליים והדמוגרפיים של המדינה. כמו כן ביקשו החוקרים להוכיח, כי ניתן לנבא במידה רבה של דיוק את הדירוג במבחנים הבינלאומיים של המדינות השונות . הניבוי הוא באמצעות ארבעה משתנים מקרו-כלכליים ודמוגרפיים. החוקרים טוענים, כי המיקום הנמוך יחסית של ישראל במבחנים אינו צריך להפתיע, או להצדיק תגובה ציבורית של “הלם והיסטריה”. החוקרים סבורים, כי הציפיות של הציבור הישראלי להישגים גבוהים במבחנים הבינלאומיים, כמו גם הציפיות של משה”ח, אינן ריאליות. לדעתם ציפיות אלו נשענות על התפיסה שלנו את עצמנו כ”עם הספר”.

בחלק ממחוזות החינוך בארה"ב ניתן דגש בשנה האחרונה להתפתחות המקצועית של המורים בתחומי ההערכה ושיטות ההערכה המעצבות. אחרי שנים של שטיפת מוח של משרד החינוך הפדראלי על הערכה מסכמת ומבחנים סטנדרטיים התחילו מחוזות החינוך בארה"ב לשנות כיוון ולהדגיש יותר את עניין שילוב ההערכה המעצבת בהוראה ובלמידה בכיתה. עפ"י המאמר ,שהתפרסם לאחרונה בכתב העת החשוב Teachers College Record , הדגש החדש בארה"ב הוא עתה על הערכה של תהליכי הלמידה והשפעתם על התוצאות ולא בהכרח במדידה נורמטיבית של הישגים. מדובר על הערכה המתקיימת תוך כדי הפעלת תכנית הלימודים ולא בסופה. נקודת המוצא של התוכניות לפיתוח מקצועי של המורה: ההערכה היא חלק בלתי נפרד מלמידה מתמשכת, לא רק שהתלמידים ממשיכים ללמוד גם במהלך ביצוע משימת ההערכה אלא גם לאחר גמר ביצועה באמצעות משובים מהמורה או המערכת הממוחשבת. בפני המורים המשתלמים מוצגות אסטרטגיות מצליחות (לעומת בלתי מצליחות) של הערכה מעצבת אותן ניתן ליישם בכיתות בהן הם מלמדים. היוזמה להנחלת הערכה מעצבת למורים בארה"ב לא מתוקצבת ע"י משרד החינוך הפדראלי אלא ע"י קרן פרטית של מלינדה וביל גייטס המאמינה ותומכת בכיוון פדגוגי זה. במהלך ההשתלמויות המורים בארה"ב נחשפים לסוג שאלות שיש להפנות לתלמידים כחלק מאסטרטגיות הוראה של הערכה מעצבת וגם לדרכים בהן יש להקנות משובים לתלמידים בתהליך ( Caroline Wylie & Christine Lyon.).

ההתנהגות הבלתי ממושמעת ומגמת הירידה בכיבוד סמכויות מצד צעירים, הן בסביבה הביתית והן בגבולות בית הספר, הינה תופעה היוצרת דאגה רבה בקרב מחנכים והורים ברחבי העולם. בעוד שרוב המחקרים בתחום עסקו בניסיון לזהות את המאפיינים של הבעיה ואת היעילות של פרקטיקות ותכניות מסוימות בפתרונה, לא נערכו מחקרים רבים אודות הדינאמיקות הפסיכולוגיות בין המורים ותלמידיהם. מחקר זה, שנערך בבתי ספר בישראל, עוסק באופן בו תופסים תלמידים צעירים את סמכות המורה, מהם הגבולות לסמכות זו ותחת אילו תנאים עלולים הם להחליט למרוד. באם נבין כל זאת כהלכה, יהיה בידינו לזהות באילו מן הפרקטיקות המשמעתיות בהם נוקטים המורים יש בכדי להעלות את הסבירות להסכמה או להתנגדות. סטטיסטית, נמצא כי הגיל אינו משחק תפקיד מרכזי בסוגיית קבלת סמכות המורה. אולם מחקר זה מצא כי תלמידים בכיתות הנמוכות ותלמידי תיכון נוטים לנהוג באופן יותר מרדני ולהטיל דופי בסמכות מוריהם ( אליעזר יריב) .

מעיון חוזר בפורומים של מורים בארה"ב ובאוסטרליה נמצא כי השימוש במערכות תגובה אינטראקטיביים בכיתה הידועים בשם student response systems הולך וגדל שם. בכיתות רבות מתוקנות מערכות תגובה אינטראקטיביים והמורים מתמודדים עתה עם הפעלת התלמידים בסביבה פעילה שנדרשת להגיב וליצור רמת אינטראקציה הרבה יותר גבוהה ופעילה. באמצעות הקשה על השלטים הממוחשבים ( קליקרים ) יכולים סטודנטים/,תלמידים להגיב ולענות של שאלונים ממוחשבים , סקרים קצרים ולענות על מבחנים ממוחשבים מהירים שהמורה מפעיל. שלטים תומכי למידה דומים לשלט הרחוק המוכר לנו מהשימוש בטלוויזיה. מדובר במכשיר שניתן לכל תלמיד בכתה המקשר אותו עם כל חברי הכתה האחרים, עם המורה ועם נושא הלימוד.

מטרת המחקר, שחלקים ממנו מוצגים במאמר, הייתה לחקור את הקשר בין תנאי העבודה בית הספר ( ( Loeb et al., 2005ובהם גם תפקוד ההנהלה לבין החלטות מורים לעזוב את בית הספר או לעזוב את מקצוע ההוראה בכלל. השאלות שנשאלו היו: (1) כיצד תופסים מורים מתחילים בשנת העבודה הראשונה את הגורמים ההקשרים הבית ספריים? (2) מה היחס בין גורמים אלה לבין נשירה? (3) אילו היבטים הקשריים מדווחים ע"י מורים שהחליטו לפרוש כמשפיעים ביותר על החלטתם זו? ההיבט "תמיכת הנהלה" מצוי במקום הגבוה(קרוב למחצית מהעונים בשתי הקבוצות) והמשפיע ביותר על שיקולי התמדה/עזיבה ונשירה ו/או ביצוען ממש. ( Boyd, D ) .