כתבה מעניינת בבלוג תכנית מש"י גני תקווה, העוסקת בטכנולוגיה ואופיים של הלומדים. בין הכנסים שנערכו לאחרונה, מעניין במיוחד להעמיק בכנס ICCE (International Conference on Computers in Education) שנערך בדצמבר 2009 בהונג קונג. במהלך חמשת ימי הכנס, הוצגו עשרות מחקרים ודיונים אחרונים בתחום המחשבים בחינוך, שרבים מהם עסקו בלמידה מקיפה, ובהשלכותיה על תבניות הוראה ולמידה. בעוד שמנקודת מבטם של המורים, מקיימים המכשירים הניידים מספר הנעות חיוביות לצורך הוראה (ניידות, גיוון, חדשנות, העדפות משתמשים, קלות השימוש, למידה עצמאית/לא פורמאלית, ופיתוח כישורים), הרי שעיקר הצלחתם בקרב התלמידים כוללות מוטיבציה ללמידה, העמקת הלמידה, מעורבות מוגברת בשיעור (לרבות של תלמידים בעלי קשיי קשב), יכולת להפגין כישורים ויכולת הערכה עצמית. ( קרדיט : תודה לורדה גיל)

משרד החינוך הפדראלי בארה"ב מגבש בימים אלו תוכניות לאומית חדשה וחדשנית לתקשוב החינוך. מדובר בתכנית מרחיקת לכת מבחינת ההמלצות וכיווני ההיערכות הנדרשים. התכנית הלאומית לתקשוב חינוכי בארה"ב מתגבשת מחדש בעקבות פנייתו של נשיא ארה"ב הנוכחי אובמה לשר החינוך בארה"ב. התכנית הכוללת והרב-שנתית עצמה לא תהיה מנותקת מצרכי השדה וראיית האקדמיה. בין אוגוסט- לספטמבר 2009 אפשר משרד החינוך הפדראלי לכל גורם לשלוח המלצות והצעות ייחודיות באתר אינטרנט יעודי שהוקם לצורך כך. מאות הצעות וניירות עבודה מעניינים וחדשניים הועלו לאתר האינטרנט ומתוכם ינסה צוות התכנית לגבש רעיונות וכיווני היערכות . בתוכנית יהיו 4 נדבכים עיקריים , גישה ונגישות לאמצעי תקשוב בבתי הספר, הערכה , תמיכה מתוקשבת, שיפור היחס בין עלות לתפוקה . עם גיבושה הסופי של התכנית הלאומית ב2010 היא תחייב את כל המדינות , מחוזות החינוך ובתי הספר ותהיה חלק בלתי נפרד מתוכניות העבודה של כל משרדי החינוך בכל מדינה ומדינה בארה"ב. השינוי המהותי ביותר בתכנית הלאומית הוא ההחלטה לקשור בינה ובין מערכות ההערכה בחינוך, עובדה שיש בה אולי להבטיח את יישומה של התכנית כמכלול מחייב.

אריאלה לונברג, ללא ספק , המורה פורצת-הדרך בישראל בהפעלת תלמידים בכתיבת בלוגים , כתבה מאמרון מעניין על ההתנסות שלה בהטמעת כתיבה באמצעות בלוגים בבתי ספר. "ככל שהתנסות שלי מתרחבת, אני נוכחת בחשיבות הלמידה של דרכי הערכה נבונות של המורה ושל העמיתים לכתיבה פומבית. לרוב, הקהל שבו נתקלים התלמידים הכותבים הוא הקהל שאותו הם מכירים, עמיתיהם לכיתה, תלמידים בביה"ס או מורים. . זהו גם קהל שניתן ללמד כיצד מגיבים באופן מחושב וכיצד מעריכים עמיתים/ תלמידים. לרוב, אין קהל הקוראים/ קהל היעד של התלמידים, חורג באופן מהותי מכותלי ביה"ס אלא אם התכוונו לכך מלכתחילה. והערכת עמיתים איננה דבר של מה בכך. זוהי טכניקה שיש ללמד אותה בכיתה על מנת להביא לקריאה נבונה ומושכלת של הכתוב, מחשבה מעמיקה של כותב התגובה על תגובתו תוך בחירת הניסוח הנכון וחשיבה על מטרת התגובה" .

אריאלה לונברג כתבה מאמרון מאיר עיניים על בלוגים, תלמידים ומשוב הולם לכותבים. היא מביאה את עיקרי המאמר על סיווג של קהלי היעד של התלמידים הכותבים לשלושה סוגים ומדגישה את חשיבות דרכי ההערכה נבונות של המורה ושל העמיתים לכתיבה פומבית. "הערכת עמיתים איננה דבר של מה בכך. זוהי טכניקה שיש ללמד אותה בכיתה על מנת להביא לקריאה נבונה ומושכלת של הכתוב, מחשבה מעמיקה של כותב התגובה על תגובתו תוך בחירת הניסוח הנכון וחשיבה על מטרת התגובה."

פרופסור דוד חן , לשעבר ראש ביה"ס לחינוך של אוניברסיטת תל אביב כתב מאמר מעניין בעיתון "הארץ" על החמצת המהפיכה הטכנולוגית בבתי הספר. בארגונים המודרניים שיש בהם תכנון ובקרה, פועלת מערכת הערכה המזינה משוב מתמיד. הצורך במתן דין וחשבון על התפקוד השוטף להנהלה, לדירקטוריון ולמשקיעים הוא חלק בלתי נפרד מהתרבות הארגונית בארגונים. לעומת זאת, אף כי במערכת החינוך יש מערכת הערכה ארצית, בחינות הבגרות ובחינות פנימיות – לא קיימת מערכת משוב המחברת את תוצאות ההערכה עם תהליכי קבלת ההחלטות. הפערים בין התרבות הארגונית של מערכת החינוך וארגונים מודרניים עמוקים בכל הממדים. היכולת להטמיע טכנולוגיה מחייבת שינוי מרחיק לכת בתרבות הארגונית של מערכת החינוך, ובכל הממדים. טכנולוגיה בכלל, וטכנולוגיות ידע בפרט, מחייבות תרבות ארגונית המבוססת על מחשבה מדויקת, תפישה מערכתית, גישה כמותית ומעבר לכל אלה – מסגרת פעולה רציונלית. בלי השינוי הזה לא יעזרו תקציבי עתק, פרויקטים אינסופיים ורטוריקה מתלהמת.

ישראל היא סגנית אלופת העולם בהקמת בתי ספר דמוקרטיים. 24? מוסדות כאלה פועלים אצלנו, ובאפריל הקרוב יתקיים כאן הכנס הבינלאומי בתחום. במכון הדמוקרטי בראשות יעקב הכט מודים שאינם מצליחים לעמוד בעומס הפניות לפתיחת בתי ספר. יתרונות: הכיתות בבתי הספר הדמוקרטיים הן קטנות ורב גילאיות, מתוך מחשבה שאין באמת קפיצות קוגניטיביות משמעותיות אצל ילדים בגילאים סמוכים. נימוקים נוספים הם שגם מבוגרים לא היו רוצים לחיות בעולם שתוחם פעילויות רק לבני 36 או 41 ושהעירוב הגילאי מפחית אלימות. לאחר ביקור בבית הספר הדמוקרטי "קהילה" בתל-אביב, קל להתרשם שצייתנות היא לא הערך המרכזי במוסד. בעוד שבבית ספר רגיל ישררו דממה במהלך השיעורים ורעש בהפסקות, הדמוקרטי מתאפיין בתכונה בלתי פוסקת. יש תנועה של תלמידים במסדרונות, אווירה משוחררת ותקשורת חברית עם החונכים ועם המנהל.חסרונות: לדעת אריה קיזל : "בתי הספר הדמוקרטיים הוקמו לרוב על ידי הורים איכותיים, שלא היו מרוצים ממערכת החינוך ורצו לבנות לילדיהם בית ספר חדש שיציע מורים אינטליגנטים. יש לי הערכה עצומה למי שמשקיע אלפי שעות כדי לבנות בית ספר לילד שלו, אבל התוצאה היא שמשפחות חזקות עוזבות את בתי הספר הממלכתיים ובכך מערערות אותם. אם ההורים החזקים, אלה שחינוך הילדים בראש סדר העדיפויות שלהם, היו משביתים את הלימודים עד להשבחת בתי הספר, היה זה מהלך מוערך ואחראי. אבל הם דואגים רק לילדים שלהם ומפקירים את החלשים לנפשם".