תוכנית לאומית חדשה בארה"ב מכשירה ומציבה בבתי ספר מנחים טכנולוגיים, שהם, בעצמם, מורים, רכזי מקצוע, רכזי שכבה, רכזי טכנולוגיה, סגני מנהל או מנהלים. הם מסיירים בבתי הספר, מובילים קהילות מקצועיות-טכנולוגיות לומדות, מסייעים למורים לשלב טכנולוגיה בשיעור, מטפחים אוריינות דיגיטלית בקרבם ומסייעים בהפגת טכנופוביה. לפי ה"אני מאמין" של התוכנית, המנחה אינו צריך להגיד למורה מה לעשות. אלא, לשמש כספק אינפורמציה וכיועץ דיגיטלי בלבד.

מטרתו של מחקר זה היא להציע מודל חינוכי  המבוסס על הכרה בעמימות המידע הסובב אותנו. הטענה המרכזית היא שהבעיה אינה שהפרט אינו מעוניין באמת או שאינו יודע לחפש ולסנן נתונים, אלא שהמידע במרחב הציבורי הוא עמום (ambiguous), חלקי, מעובד  ומתווך על ידי גורמים אינטרסנטיים. במאמר מוצע מודל שילמד את הפרט להתמודד עם העמימות במקום  לחתור ל"אמת" החד -משמעית, שאין ביכולתו להשיג במרחב שפורשים הפוליטיקאים, הפעילים החברתיים, ארגונים וחברות שונים, האקדמיה והתקשורת

למגפת הקורונה העולמית נודעו השפעות נרחבות על תחומי חיים רבים בישראל. היא חייבה סגרים לפרקים וריחוק חברתי, שמשמעם שיתוק הפעילות הסדירה במדינה, לרבות במערכות החינוך וההשכלה הגבוהה. המעבר הפתאומי והלא צפוי מהוראה פנים אל פנים בכיתות להוראה מרחוק הציב אתגרים רבים בפני מרצים וסטודנטים כאחד. רבים מהם חוו הלם טכנולוגי, פדגוגי וחברתי-רגשי והתקשו – בתחילתו של המשבר ולעיתים גם בשלביו המתקדמים – ליישם תהליכי הוראה ולמידה יעילים. הספר הכשרת מורים בתקופת משבר הקורונה: אתגרים, הזדמנויות ושינוי בוחן באמצעות מחקרים איכותניים, כמותיים ומשולבים את אופני התמודדותם של מרצים וסטודנטים במכללות האקדמיות לחינוך ובאוניברסיטאות עם השינויים בתהליכי ההוראה, הלמידה וההערכה שנכפו עליהם ועם השלכותיהם.

מתוך הסתכלות ביקורתית, בני הנוער כיום מנהלים יחסים מורכבים מאוד עם רשתות חברתיות. מצד אחד, הם צורכים תכנים מבהילים, מסוכנים ובלתי-הולמים ואלו מחלחלים לנימי נשמתם ונצרבים בתודעתם. מצד שני, זוהי הפלטפורמה החברתית המרכזית עבורם, המספקת להם חיי חברה, הנאה, שייכות ונחמה, והיא נחשבת לחשובה ומשמעותית יותר מהזירה המציאותית

הבינה המלאכותית יכולה לשמש כיועץ מהימן בזמן-אמת וכמשאב-חוץ-כיתתי אשר מסייע למורי החינוך המיוחד לנסח מסרים, לבדוק עבודות, לתקשר עם עמיתים והורים ולסיים עבודת ניירת ביעילות ובמהירות. כפועל יוצא מכך, ההישענות על הבינה המלאכותית מאפשרת למורים להקדיש יותר זמן אישי לכל תלמיד ומספקת לתלמידים כלי פדגוגי נוסף. אך, מאמר זה מבהיר כי הבינה המלאכותית אינה חפה מחסרונות וכי יש להשתמש בה בתבונה.