ספר זה, יכול להיות משאב עבור מורים בהווה ובעתיד ,בכיתות יסוד על ידי מתן רקע של ידע מדעי להוראת המדעים בבית הספר היסודי וחטיבת הביניים. זה לא אמור להיות "כיצד לבצע" ולא נותן הצעות לפעילויות או המלצות על הוראת המדע, אלא, בלום מנסה להתמודד עם הקושי שתואר קודם לכן, כי אנשי חינוך רבים ,בבית הספר היסודי הגיעו למקצוע עם מוגבלות ניסיון רקע וידע הקשור לנושאים מדעיים שהם צפויים ללמד. ככזה, הספר כבר מאורגן סביב ארבעה נושאים תחומיים: מדעי החיים, מדעי אקולוגיה, מדעי הטבע, ומדעי כדור הארץ. בכל נושא, מוצגים הסטנדרטים הספציפיים מתוך National Science Education Content Standards (NSES) בצורה ברורה מראש, ומידע בתוך הקטע מאורגן על ידי רעיונות מרכזיים ( Jeffrey W. Bloom ).

בהשראת בית הספר היסודי לאדריכלות בעיר פֵּנזָה שברוסיה, בית הספר "הביל"ויים" בעיר רמת גן נפתח מחדש בשנת 2007 כבית ספר לעיצוב ואדריכלות מגן חובה ועד כיתה ח'. תכנית הלימודים בבית הספר קשורה כולה לתחומי העיצוב והאדריכלות, כולל לימודי הליבה. בנוסף, התלמידים לומדים 12 שעות שבועיות נוספות להתמחותו של בית הספר, הכוללות בין השאר שיעורי פיסול, ציור, רישום אדריכלי, בניית מודלים. הכותב טוען כי החשיבות הגדולה הטמונה בלימודי אדריכלות ועיצוב היא בפיתוח המודעות למרחב החיים היום יומי של כל תלמיד ולערכיו. אולי היה ראוי שלימודי אדריכלות בבתי ספר יסודיים יהיו חלק בלתי נפרד מלימודי הליבה (מיכאל יעקובסון, 2012).

מקצוע ההיסטוריה נחשב קשה ולעיתים אף משעמם בקרב לומדים רבים, שאינם מוצאים בנושאי ההוראה נקודת אחיזה מוכרת שתאפשר להם לחושקירבה, חיבור ועניין, כמו גם אפשרות לנתחו ולהסיק מסקנות. פיתוח יחידת הוראה בהיסטוריה במרחב מקוון ייעודי עשויה לאפשר ללומדים לגלות עניין וחיבור לפרדיגמת ההוראה-למידה ולתכנים המוצגים בה. יחידת ההוראה "היסטוריה – לא מה שחשבתם" פותחה במרחב מקוון ייעודי, פייסבוק, מתוך תפיסת עולם כי לימוד היסטוריה חיוני לכל תלמיד ויש ללמד היסטוריה על פלטפורמה המותאמת לבני הנוער ה- digital natives בעידן הנוכחי (ענת אוסטר-לוינץ, נאוה פוגלמן ).

המקרה המתואר מתייחס לניסיון לשלב ספר לימוד דיגיטלי בהוראת היסטוריה לבגרות בכיתה י בשנת תשע"א. ההחלטה לעבור לספר דיגיטלי נבעה מתפיסת התלמידים, כילידים הדיגיטליים, שיאמצו את המדיום החדש ואף יעדיפו אותו על פני המדיום המסורתי. גם העלות הנמוכה נתפסה כתמריץ. בפועל הסתבר שהקשיים היו רבים וההתנגדות העצימה. הנחת קלות השימוש בספר דיגיטלי של "דור הנט" התבדתה ( רות אש- ארגייל).

המחברים טוענים כי במערכת החינוך הממלכתית בישראל מקצוע ההיסטוריה סובל מהיותו בעיקר כלי להעברת עובדות ותכנים אשר מנותקים מעולמם של התלמידים ואינם מאתגרים את האחרונים לחשיבה עצמאית. בשיעורים לא נידונים דילמות ונושאים "בעייתיים", ומאפייני ההוראה נגזרים מהנדרש בבחינות הבגרות בהיסטוריה – מתן תשובות טכניות, מדידות ו"נכונות" המתבססות על שינון עובדות. כשל זה מתבטא מניתוקה מכל הקשר דיסציפלינרי, חינוכי או פוליטי רלוונטי, הקשר שבמסגרתו נבנית תודעה היסטורית אצל הלומדים ומתגבשת משמעות ללמידת המקצוע. המחברים מסכמים כי על מנת להעניק משמעות ללימודי ההיסטוריה יש לבנות פרדיגמה חדשה לחינוך היסטורי. על הפרדיגמה הזו להשתחרר מן ההגמוניה של ההקשר הטכני, ובבד בבד לבסס את ההקשרים אשר חינוך היסטורי משמעותי מתחולל בתוכם.

את הויכוח על לימודי האזרחות בישראל אין אלא להבין כהמשכו של ויכוח ישן לגבי מהותה של החברה המודרנית, של הרעיון הדמוקרטי, של הפרויקט הלאומי, החברתי-סוציאליסטי, מעמד הדת בתוך כל זה ומה הוא בסופו של דבר תפקיד החינוך. הכפפת הדיון בנוגע לעתיד הוראת האזרחות למעין 'מדע-מדינה' א-היסטורי – גם אם נאור עפ"י דימויים העצמי של האוחזים בו – היא בחירה גרועה שלצד מופרכותה מבחינה מדעית-עיונית, אין בה שום בשורה לחיזוק הדמוקרטיה בישראל ( אודי מנור).