פרופ' שונית רייטר, מהחוקרים וההוגים המובילים של החינוך המיוחד בישראל, מקדמת במשך שנים את רעיון ההכלה לטיפול בבעלי צרכים מיוחדים. "הכלה", היא אומרת, "פירושה קבלת האחר כפי שהוא, גם אם הוא שונה מ'הנורמה'". אף על פי שהדרך עדיין ארוכה, רייטר מקווה שההכלה, כאידאל חינוכי, תשפיע גם על החינוך הכללי ( יורם הרפז) .

ר יוני יהודה, מנהל בית הספר להתערבות טיפולית בעזרת בעלי חיים במכון מגיד בירושלים ומייסד מרכז חוויות", חוות בעלי חיים שוקקת בגוש עציון, מטפל כבר יותר מעשור בילדים ובני נוער הסובלים מליקויים שונים. מפגש עם בעלי חיים, הוא מאמין, יועיל למערכת החינוך כולה. "התלמידים מגיעים היום לבית הספר ואין לנו ולהם רגע אחד שבו עוצרים וחושבים מה אנחנו עושים פה בכלל. אנחנו עושים רק דבר אחד – מעבירים את הזמן כמה שיותר מהר עם ציונים כמה שיותר גבוהים וגומרים את העניין. אין לנו איזו חוויה של התבוננות אל הנפש – איך אני מרגיש? מה עובר עליי? איך מרגיש החבר שלי? מה הולך להיות בעתיד? אני טוען שזה לקוי. שאי אפשר להמשיך ככה. זה מחייב תיקון". השינוי יכול וצריך להתחולל, לדעתו, בפעולה פשוטה: "להכניס כלוב של תוכי לכיתה. אפילו אקווריום עם דגים. לא חשוב מה. העיקר שהתלמיד יגיע בבוקר לכיתה ויחכה לו שם כלוב והוא יצטרך לעצור ולטפל בחיה". ( איתי גודר ) .

לחינוך המיוחד יש מאפיינים מיוחדים המבדלים אותו מהחינוך הכללי . הפער בין שני סוגי החינוך ־ המיוחד והכללי ־ אינו מוחלט, מסקנה: החינוך המיוחד מיוחד, והחינוך הכללי יכול וצריך ללמוד ממנו . אם החינוך הרגיל יאמץ את המאפיינים הללו ומאפיינים נוספים של החינוך המיוחד הוא יוכל להיות חינוך איכותי יותר. אם מסגרות החינוך המיוחד יהפכו למרכזי ידע של מסגרות החינוך הרגיל – של בתי הספר המשלבים ובתי הספר שאינם משלבים – שתי המסגרות ייהנו מערך חינוכי מוסף ( איריס מנור־בנימיני) .

שיטות האבחון והטיפול מבוססות על מדריך הפסיכיאטריה האמריקאי שיוצא בקרוב. המהדורה החדשה צפוייה לחולל שינויים דרמטיים בתחוםדו"ח הסוקר את השינויים שהמדריך החדש צפוי לחולל באבחון הפרעות למידה והפרעות קשב וריכוז צופה עלייה במספר המאובחנים שיהיו זכאים להקלות בבחינות בבתי הספר ובאקדמיה. הדו"ח, שמתפרסם החודש בכתב העת Journal of Learning Disabilities, מתייחס להשפעות הצפויות של המהדורה החדשה בעשר מדינות ובהן ישראל ( דן אבן).

בראש העדה עמדה השופטת דליה דורנר .בדו"ח הועדה הרשמי הפרקים הבאים : תמונת מצב החינוך המיוחד במדינת ישראל, הטענות של הציבור וההורים , דיון , ממצאים ומסקנות. הוועדה ממליצה לנסח חוק חדש שיעגן את מעמדם של ילדי החינוך המיוחד, כשבלב ההמלצות סוכם על אימוץ המודל האירופי, לפיו ההורה יבחר אם הילד ישולב בחינוך הרגיל או במסגרת חינוך מיוחד. לפי ההמלצה, יופיעו ההורים בפני ועדה ריכוזית אחת ויודיעו על בחירתם, כשלראשונה תשמע הוועדה גם את הילד עצמו, בכפוף ליכולתו להתבטא. עפ"י דו"ח הועדה נדרש מעתה משרד החינוך לדאוג להכשרת הסייעות לתפקידן. הועדה ממליצה כי הסייעות יחויבו בלימודי תעודה בהיקף של 400 שעות ( או בלימודים לתואר אקדמי ) . הועדה סבורה כי יש לוודא שהמורים לעתיד , ובהם גם מורים לדיסציפלינות ספציפיות ולא רק מחנכים וגננות בלבד ילמדו כיצד לעבוד עם תלמידים בעלי צרכים מיוחדים.

גן מכשיר כיתה א' בניהולה של אסתר שנלר, קולט תלמידים בעלי לקויות למידה ומסייע לשילובם בבתי-ספר רגילים. נמצאים שם ילדים עם מגוון בעיות: היפר-אקטיביות (ADHD) , תסמונות אוטיזם (PDD), דיסלקציה, דיסגראפיה, קשיי שפה, בעיות התנהגותיות-חברתיות, בעיות רגשיות, דימוי עצמי נמוך וליקויים נוספים המקשים על השתלבותם בכיתות א' בבתי-ספר רגילים. בגן המשתייך למערכת החינוך המיוחד, לומדים הילדים ארבעה ימים בשבוע, ואילו יומיים בשבוע הם משולבים בכיתות א' בבתי-ספר רגילים. בגן הם מקבלים טיפול ותמיכה מצוות רב תחומי, הכולל פסיכולוגית חינוכית, קלינאית תקשורת, מרפאה בעיסוק, תרפיסטית במוסיקה, פסיכולוגית חינוכית ועובדת סוציאלית, ובמקביל הם לומדים נושאים הנלמדים בכיתות הרגילות. בתחילת השנה נקבעת תוכנית לימודים אישית, מותאמת לצרכים הייחודיים של כל אחד מהילדים, שההורים הם שותפים פעילים ביישומה (דלית מורג)

המחבר מתנגד לשליליות המובנית ב"שיח המוגבלויות" המזהה ילדים מסוימים בעלי לקויות, אוטיזם והפרעות אחרות על בסיס מה שהם אינם יכולים לעשות לעומת מה שהם כן מסוגלים לעשות, ומציע לקדם תפיסה של אינטליגנציות מרובות ו"שונות עצבית" בפרט. ההנחה הבסיסית של התפיסה היא כי מערכת עצבית שונה היא נורמלית בקשת הרחבה של שונות בין בי אדם, בדומה לשונות תרבותית, גזעית, ג'נדריאלית וכיו"ב. מחנך בעל גישת neurodiversityיכבד את הילד השונה ויחפש דרך למצוא עבורו את הנישה האקולוגית המתאימה, שבה נכסיו וכישרונותיו ישגשגו ויפרחו וחסרונותיו יומעטו ויוצנעו. (Thomas Armstrong)

העלייה הדרמטית בכמות הילדים המאובחנים בהפרעות אוטיסטיות הביאה לגידול במספר המורים הנדרשים לטיפול בילדים אלה. מחקרים מעטים בלבד נערכו כדי לברר את הדרכים שבהם מורים מתמודדים עם אוטיזם (Jennett et al., 2003). מחקר זה בחן את התמודדותם של אנשי סגל טיפולי עם קונפליקטים שעלו עקב טיפול בילדים בשיטת ה"Options" (עמוס פלישמן, דליה מעודד, רותי רוזן).

ילד הלוקה באוטיזם סובל מארבעה חסכים עקריים: ליקוי באינטראקציה בין אישית, ליקוי שפתי, ליקוי חושי-תנועי, ליקוי באינטלגנציה. מבין ארבעת החסכים הללו, הליקוי באינטראקציה בין אישית הוא הכבד ביותר. ליקוי זה אינו מאפשר לילד הרך לחבור בהדרגה לחברת האדם, להטמע בתוכה, ולהרגיש חלק ממנה. מרכיב זה הוא גם הקשה ביותר להתמודדות ההורים. ההורים לא מצליחים ליצור חיבור, לקבל תהודה לאהבתם ולהשקעתם. כל עיסוק עם ילדם מתקבל בהתנגדות חריפה והילד מעדיף להתנחם עם חפץ ביד או בגרייה עצמית. בנם לא נזקק לתמיכתם הרגשית (Join Attachment) והם כל כך זקוקים לתגובותיו הרגשיות. קשה להעריך עד כמה סובל הילד עצמו מחוסר באינטראקציה בין אישית(זיווה מרום, מורן וייסבורט).