יאיר פארבי , מורה חדשני להיסטוריה פותח צוהר לשיטות ההוראה שלו בהיסטוריה במאמרון שכתב לאחרונה בבלוג שלו . הוא מדווח על דרכי הפעלת התלמידים , כולל קבוצת הפייסבוק שהקים למטרה זו ועל תוצרי הכתיבה הנדרשים מהתלמידים במתכונת בלוג או מסמך שיתופי . "כתבו שלושה מכתבים/עמודי יומן המתארים היכן הם נמצאים, את התקופה, מה הם רואים, שומעים, מרגישים. למה הם עושים את מה שהם עושים? מהן הדילמות וההתלבטויות שלהם בזמן שהם ממלאים את התפקיד שלהם? מה הסיכונים שהם לוקחים?"

בפרוץ השנה החדשה אני מתכבד להציג בפני ציבור המורים להיסטוריה אתר חדש העוסק בהוראת היסטוריה. עיקרי החומרים המופיעים באתר קשורים לאסטרטגיות הוראה המפעילות חשיבה מסדר גבוה אצל הלומדים. לכל האסטרטגיות מתלוות דוגמאות ורעיונות מגוונים ורקע תאורטי ( גדי ראונר) .

טענת מחברת המאמר היא כי המורה להיסטוריה מתמודד עם דילמות אפיסטמולוגיות ופדגוגיות-דידקטיות מורכבות ביותר, וכדי שיוכל לטפל בהן ביעילות הוא מחויב להבינן לעומק; וכן כי תלמידים ימצאו עניין בלימוד היסטוריה אם השיעור יצליח לגבש אצלם תודעה היסטורית פעילה. לשם כך נחוץ מודל הוראה שיצליח ליצור התאמה מסוימת בין החשיבה הקוריקולרית של המורה לחשיבותו של ההיסטוריון. פדגוגיה של הוראת היסטוריה במתווה הקונסטרוקטיביסטי עשויה לתת תשובה חלקית לבעיה זו ( אסתר יוגב).

ספרו של פרופסור T. Mills Kelly (מרצה בכיר ב George Mason University ) אודות הוראת היסטוריה בעידן הדיגיטאלי זוכה לעניין ולשבחים בארה"ב ובעולם. הספר מתייחס בעיקר להוראת היסטוריה בחינוך הגבוה , באוניברסיטאות ובמכללות . נקודת המוצא של הספר היא שהוראת ולמידת היסטוריה בעולם עתיר מידע דיגיטאלי ומקורות מידע באינטרנט מציבה אתגר למורים ולמרצים ומחייבת שינוי בגישה החינוכית. במציאות החדשה ניתן להעמיק את גישת למידת-החקר בכל שלבי הלימוד תוך ויתור על הגישות של צבירת ידע ( T. Mills Kelly).

הסטודנט להוראה עודד יחזקאלי (אוניברסיטת תל אביב) ביצע חזרה על החומר של מלחמת העולם הראשונה באמצעות משחק "אחד נגד מאה". התלמידים שלו – לא רק נהנו מהפעילות, אלא ובעיקר חזרו והעלו את המושגים המרכזיים הקשורים לאירוע ההיסטורי. אמנם לא שיעור "עתיר חשיבה" אך שיעור "אחר" שנועד לגרום למוטיבציה ולהנאה. ניתן – כמובן – לאמץ את התבנית של המשחק לנושאים היסטוריים אחרים. כזה ראה וחדש !!! (גדי ראונר)

עמית מירז הוא מורה להיסטוריה בביה"ס תיכון המשלב בצורה חדשנית את לימודי ההיסטוריה עם רשת האינטרנט תוך כדי יצירת מערכת אינטרנטית מרתקת המשלבת פדגוגיה בתוכה. האתר מכיל מסעות היסטוריים בזמן ובחינות מקוונות, כמובן שזו רק ההתחלה והאתר החדשני מתוכנן לקבל הרבה מאוד תכנים במהלך החודשים הבאים. האתר כולל גם רשימת נושאי לימוד ( רשימה שתלך ותתפתח בהמשך השנה) , סרטוני וידאו, מפות ואקטואליה.

המקרה המתואר מתייחס לניסיון לשלב ספר לימוד דיגיטלי בהוראת היסטוריה לבגרות בכיתה י בשנת תשע"א. ההחלטה לעבור לספר דיגיטלי נבעה מתפיסת התלמידים, כילידים הדיגיטליים, שיאמצו את המדיום החדש ואף יעדיפו אותו על פני המדיום המסורתי. גם העלות הנמוכה נתפסה כתמריץ. בפועל הסתבר שהקשיים היו רבים וההתנגדות העצימה. הנחת קלות השימוש בספר דיגיטלי של "דור הנט" התבדתה ( רות אש- ארגייל).

במהלך חמש עשרה השנים שחלפו, ברוס זיקק שיטה להוראת היסטוריה שמשקפת את התהליך שבו השתמשו היסטוריונים, שלפיו מלמדים את התלמידים לשאול שאלות לגבי ההוכחה ולפתח הסברים היסטוריים. וכעת בספרו החדש "למה אתם פשוט לא אומרים לנו את התשובה?"("Why Won't You Just Tell Us the Answer?"), הוא מראה למורים כיצד ליישם בהצלחה את שיטותיו בכיתה. מחקר היסטורי המתרכז בשאלה, שבו התלמידים אוספים מגוון של מקורות היסטוריים ואפילו מפתחים ומגנים על תשובותיהם לאותה שאלה, מאפשר לתלמידים להפוך להיסטוריונים השקועים במחקר פרשני של העבר.

הסביבה החינוכית החדשה שפותחה ע"י צוות "יד ושם" מתמקדת בשחזור חיי היהודים שחיו בעיר סלוניקי שביוון בתקופה שלפני השואה, במהלכה ולאחריה. קהילת יהודי סלוניקי ביוון היא מהעתיקות שבקהילות אירופה. ערב מלחמת העולם השנייה מנתה קהילת סלוניקי כ- 55,200 יהודים, שהיוו שני שלישים מכלל יהודי יוון. את השואה שרדו 1,950 יהודים, כארבעה אחוזים מיהודי סלוניקי. סביבה חינוכית זו שפתחה ע"י צוות "יד ושם" מציגה מקרה מבחן בעזרתו יוכלו מורים ותלמידים למצוא דוגמא כיצד ניתן לשחזר חיי קהילה בעזרת מגוון חומרים. מיועד לתלמידי החטיבות העליונות.

ד"ר אריה קיזל כותב בבלוג המרתק שלו על מחקר חדש בתחום ספרי לימוד בהיסטוריה בערבית בישראל. ד"ר חנה שמש (רש) כתבה עבודה מאירת עיניים תחת הכותרת עיצוב הזיכרון בספרי לימוד בהיסטוריה לבתי הספר הערביים במדינת ישראל 1948 – 2008 (בהדרכת פרופ' אלי פודה וד"ר דן פורת, האוניברסיטה העברית בירושלים, 2009). לדבריה, כתיבת ספרי הלימוד בערבית התפתחה לאור הגישות החדשות להוראת היסטוריה במגזר היהודי גם בתחום עיצוב הספרים וגם בתוכנם: מספרי לימוד מודפסים בכתב אחיד ורציף לעימוד מאיר עיניים וחלוקה ברורה לפרקים ופרקי משנה. מכתיבה פשטנית כרונולוגית לכתיבה אקדמית מעוררת ויכוח ושאלות. מעיסוק בהיסטוריה פוליטית יהודית וציונית להרחבה בנושאי היסטוריה כללית ותולדות הערבים והאסלאם. בתחום ההיסטוריה, קובעת החוקרת, ניתן לומר שפרקים בקורות עם ישראל שולבו בספרי הלימוד בערבית ואילו פרקים מקבילים בתולדות העמים הערבים וההיסטוריה של פלסטין הערבית חסרו או שנכתבו על פי נקודת המבט היהודית-ציונית.

שלא באשמתם מרבית המורים בבתי הספר מוסיפים ללמד בצורה פרונטאלית כי הם נדרשים לגמור את החומר ומרביתם מוסיפים לשאול שאלות כאלה שהתשובה הנכונה נמצאת בזיכרון של התלמיד הטוב. בדוקטורט שלו ניסה ד"ר גדי ראונר לברר מה מנחה את מורה בהוראתו וגיליתי שלמורה יש מודל מנטאלי סמוי. הוא הסביר שהמורים מלמדים – כפי שהם מלמדים – על סמך הבנתם את הלמידה של התלמידים. בסופו של דבר הוא מצא שההיסטוריה הנלמדת בבית הספר היא סוג מסוים של היסטוריה אירועית-פוזיטיביסטית על פיה: המורים מתארים אירועים היסטוריים (יותר מאשר מסבירים), הם כמעט ולא עוסקים בסיבתיות, הם כמעט ולא נוגעים בעניינים אישיים-אמפאתיים, וגם לא בערכים או במוסר, הם לא עוסקים בזהות ולא בפיתוח יכולות חשיבה ברמה גבוהה. קצת עצוב להודות שבשנת 2010 ההיסטוריה הנלמדת בבית הספר היא סיפור אינפורמטיבי רזה ודל, שטוח ואחיד ושעדיין ההוראה נועדה לגרום לשינון ולא להבנה.