עבור תלמידים רבים, יחידת לימוד חדשה או מטלה קשה במיוחד עלולות להצטייר כחסם מהותי ולזמן תחושות ופעולות של דחייה וסלידה. לכן, מומלץ למסגר את האתגר בראשו של התלמיד – כהזמנה להתנסות חדשה, לצמיחה, לשינוי ולהתפתחות. כך, בין אם מדובר בראשית קריאה או במשוואה דיפרנציאלית ליניארית, הלומדים מבינים כי עליהם לפתוח את הראש, לאפשר לעצמם לטעות, להבין שהתחלות הן הכי קשות ולשאוף לנתץ את תקרת הזכוכית האישית שמעליהם

מאמר זה סוקר מחקרים שבחנו כיצד תלמידים על הרצף האוטיסטי חוו תהליך מעבר לבית ספר חדש. מחקרים אלו בחנו את צרכי וקשיי התלמידים בעת המעבר או את התמיכה שניתנה לתלמידים והתועלת שעלתה מסיפוק סוג תמיכה ספציפי. ממצאי המאמר כוללים תיאור הקשיים שחווים התלמידים, הוריהם ומוריהם לצד דרכי הפעולה המשמשות לתמיכה בתלמידים והוריהם במהלך המעבר.

המושג "הכלה" של תלמידים בעלי צרכים מיוחדים בחינוך רגיל והסתעפויותיו הביא לשינויים במערכת החינוך בישראל – שינויים במבנה, בפדגוגיה, בהוראה ובתפקיד המורים ואנשי חינוך אחרים. תפקיד של מורים בחינוך המיוחד השתנה באופן מיוחד והפך למורכב יותר מבעבר(Avissar, 2012). חינוך לתלמידם בעלי צרכים מיוחדים: הפרדה, שילוב והכלה – חקיקה, רעיונות ודרכי עבודה בארה"ב השפיעו על הדרך שבה תלמידים בעלי צרכים מיוחדים לומדים בישראל.

תגובה להתערבות (Response to intervention) יכולה להיחשב כפרקטיקה יומיומית בחלקים רבים של ארה"ב, בעוד שבפינלנד, מתעצבת רק לאחרונה מסגרת חדשה של תמיכה בלמידה. הבחירה בפינלנד כשותף השוואתי עבור נייר מדיניות זה מוצדקת מאחר והייתה התייחסות נרחבת למערכת החינוכית שלה על בסיס התוצאות הטובות שזכתה להן במסגרת מבחני פיז"ה (Bjorn, Piia M.; Aro, Mikko T.; Koponen, Tuire K.; Fuchs, Lynn S.; Fuchs, Douglas H., 2016).

בתל אביב פועלים ארבעה מרכזים טיפוליים תחת הגג של העירייה ומשרד החינוך: מרכז אביבית, שמשרת את צפון העיר; מרכז אביב שמשרת את דרום העיר; ומרכז רימון ומרכז הירש, שפועלים ביפו. מטרת המרכזים הטיפוליים היא לתת מענה לילדים הלומדים במסגרת חינוכית רגילה ונתקלים בקשיים שונים, בעיקר כדי להכין אותם למעבר לכיתה א'. למרכזים מתקבלים ילדים הזקוקים לחיזוק בתחומים שונים – למשל בתחום החברתי, או לטיפול בריפוי בעיסוק, בקלינאות תקשורת וכדומה (לימור דומב).

במסגרת בימת הדיון בביטאון זה התפרסם 'קול קורא' המזמין לדיון בנושא: ״סטודנטים עם ליקויי למידה כמורים וכמחנכים לעתיד.״ בימה זו מאפשרת לנו כאנשי חינוך להעלות מחשבות ולעסוק בסוגיות הקשורות להשפעת הלקות על תפקודו המקצועי של המורה לעתיד וגם לבחון את תפיסתנו החינוכית בהקשר זה. אנו, קבוצה של מורי מורים בחוג לחינוך מיוחד במכללה האקדמית בית ברל, בחרנו לדון בסוגיית הכניסה להוראה של מורים עם ליקויי למידה דרך ה'קול קורא' שהתפרסם בביטאון זה ולנתח את האופן שבו ניסחו אותו מחבריו. נקודת המוצא לדיון היא שהטקסט במודעה משקף עמדות ותפיסות שכיחות בקרב העוסקים בהכשרה להוראה וגם בציבור הרחב. מצאנו כאן הזדמנות להביע את עמדתנו על השיח המתנהל בציבור סביב נושא חשוב זה. את עמדותינו נציג על פי הסעיפים השונים כפי שמופיעים ב'קול קורא' (גלעדה אבישר, מרים בן-יהודה, אורית גילור, ריבה מנדל, פנינה שביט).