כל הטיפים שיעזרו לכם ללמד אותו חומר שוב ושוב – בלי להישחק

דומב, ל' (ינואר, 2015). כל הטיפים שיעזרו לכם ללמד אותו חומר שוב ושוב – בלי להישחק. שיעור חופשי, 112, 13-10.

איך מלמדים שנה אחר שנה את אותם נושאים בלי להשתעמם ולחוש תסכול? איך באים לעבודה עם אור בעיניים ושיר חדש בלב, למרות הקשיים של המקצוע? יש מורים שמצליחים, לצד הקשיים, לבוא בחדווה אמיתית לעבודה, בכל בוקר מחדש. כמה מורים ומומחים מצביעים על גורמים שתורמים ליכולת להצליח בעבודה ומציעים שיטות ודרכי הסתכלות שיעזרו לשרוד במקצוע ואפילו ליהנות ממנו.

"בכל שנה מגיעה קבוצת ילדים אחרת, ובכל שנה אני מכניסה תכנים חדשים, בהתאם לילדים", אומרת נעמי משבץ מגבעת עדה, אם לשלושה ילדים בוגרים ומורה לכיתות א'-ב' בבית הספר תל"י "אלונה" בעמיקם. "אני מלמדת כבר 32 שנים, ותמיד יש זווית ראייה חדשה. אם הייתי חוזרת בדיוק על אותו דבר, הייתי משעממת את עצמי".

"בכל פעם אני ממציאה את עצמי מחדש, ואם לא הייתי מתחדשת הייתי בוודאי פורשת", אומרת גם ירדנה מנור מנהלל, אם לארבעה ילדים בוגרים, אחת מהן סטודנטית להוראה. מנור הייתה מורה חיילת כבר בצבא, וכיום מלמדת בבית הספר "רעים" בשמשית. "בית הספר שלנו הוא בית ספר מנגן, לכן אני משלבת שירים בלמידה עצמה, למשל. בשנה שעברה יישמתי את נושא מורה יוזם ומטמיע, והיוזמה שלי ושל חברה היתה 'כתיבת שירים מחוץ לקופסה'. אנחנו יוצאות עם הילדים למרחבי בית הספר, הם מקבלים השראה משינוי האווירה וכותבים שירים. זה משהו חדש שתורם עניין והנאה גדולה גם לילדים וגם לי.

ברטי זאנו, מורה לחינוך מיוחד בבית הספר הממלכתי דתי "הראל" בקרית מלאכי, גורסת כי "מורה הוא אמן". זאנו, אם לחמישה מרחובות שעובדת במערכת החינוך זו השנה ה-6, מילאה תפקידים מגוונים במהלך השנים, וכעת היא סגנית מנהלת. "חינוך זה שינוי, ושינוי נוצר מתהליך. הדרך להגיע לתהליך הזה היא אמנות. אבל אי אפשר ליצור ברוטינה. צריך לחדש, לעניין. כל נושא אפשר להעביר בכמה וריאציות. כשלימדתי על חנה ופנינה, למשל, התחפשתי לחנה, כדי ליצור עניין. סתם ללמוד תאריכים זה משעמם, לכן צריך לבנות סביב כל שיעור חגיגה חדשה".

הטיפים של ירדנה מנור:

• לא לחשוש להתחדש. להסתכל במבט חדש ואחר על הדברים שאתה מכיר שנים.
• הדבר המרכזי ששומר על החיוך והאנרגיות הטובות הוא המודעות לצורך להטעין את עצמך בדברים שאתה אוהב, בזמנך הפנוי.
• בכל גיל, בכל אחד מאתנו נמצא עדיין הילד שהיינו. לא להתבייש להתחבר אליו. חיבור לילד שבך הוא חיבור טבעי לתלמיד שלך.

ענת אחיעזר, מבית הספר "עלייה" בחיפה, מלמדת 25 שנים, ולדבריה תמיד הזכירה לעצמה, גם בנקודות של תסכול וקושי, שהיא עוסקת בשני תחומים שהיא אוהבת במיוחד: אמנות וילדים. כמו הרבה מורים בתחום, אחיעזר הרגישה במשך שנים רבות תחושה של צמצום וצורך להסתדר עם מה שיש.

ואולם כשמנהלת בית הספר הנוכחית, אילנית פיטרושקה, נכנסה לתפקיד – הדברים השתנו. "אילנית אמרה לי 'אני רוצה לראות אמנות בבית הספר'. תזמיני ותקני מה שצריך', ועשיתי את זה בכיף", מספרת אחיעזר. "בשבילי זה היה כמו אליס בארץ הפלאות. נכנסתי לחנות גדולה והזמנתי את כל מה שחלמתי ליצור בו עם הילדים. הייתי מודאגת לגבי מקום האחסון, וגם כאן אילנית אמרה לי 'אל תדאגי. אני אטפל בכל'. על בעיה היא פתרה. היא גמישה וסומכת עלי, ואני מרגישה שהמחויבות שלי רק גדלה. אני אוהבת את המקום ונותנת מכל הלב, בלי חשבון".

גם נעמי משבץ מדגישה את מקום המנהל בתפקוד המיטבי של המורה. "מנהל צריך להעניק לצוות שלו תחושת ביטחון. שלום טרם, המנהל שלנו שפורש בשנה הבאה, מוכן לכל שיגעון שמורה באה ומציגה לו, אם זה לטובת הילדים. הוא עומד מאחורינו ועוזר לנו להיות מוכנות להשקיע יותר. יש לו מקום חשוב ביצירת האווירה הטובה שמחזקת אותנו".

מעבר להשתלמויות לאורך השנים, אחיעזר לומדת זו השנה השנייה ללימודי תואר שני, ומרגישה שהלימודים תורמים לה רבות. "בתחום האמנות החשיבה אינטואיטיבית מאוד, והלימודים נתנו לי כלים רבים והוסיפו שיטתיות לעבודה. נראה לי שלימודים הם גם מרעננים, גם מאווררים וגם מוסיפים ביטחון".

"כששואלים אותי לפעמים איך אני יכולה ללמד שוב את הא"ב, אני עונה – 'איך לא?'" מחייכת מנור. "זה עולם ומלואו. בעלי חקלאי, והעבודה שלנו די דומה. הוא זורע זרעים – וגם אני. שנינו זקוקים לתנאים אופטימליים כדי שהזרעים ינבטו, יצמחו וייתנו יבול טוב. אם הילד מקבל בכיתה תמיכה, עידוד ואווירה טובה, יוצאים ממנו דברים נפלאים. אני מתלהבת אתם כל פעם מחדש כשהם קוראים לי את המלה הראשונה, כשהם מצליחים לפתור בעיה חברתית. כדי להמשיך הלאה, חייבים לאהוב ילדים ולכבד אותם, את המטען שהם מביאים אתם, את הסקרנות והיצירתיות שלהם. צריך, להאמין בהם. זה נשמע כמו סיסמה, אבל אסור שזה יהיה רק סיסמה. זה פלא לראות כל פעם מחדש את הצמיחה וההתפתחות".

"בעבר ההוראה היתה מקצוע נוח, עם חופשות רבות. כיון העומס רב יותר, אבל הקסם עדיין קיים", אומרת משבץ. "כיתה א' זו כיתה שבה ממש רואים את התוצר. פתאום נופל האסימון והילד קורא. זה דבר חד-פעמי, שלא יכול לחזור על עצמו. מעבר לקושי, מעבר לדרישות, זה הדבר החשוב".

עוד טיפ של ירדנה מנור:

• כשיש קושי מול הורים צריך לזכור שגם הם וגם אתם רוצים את הטוב ביותר לילד. עימותים עם הורים הם דבר שוחק. אסור להגיע למקומות האלה. אם ההורים הם גורם מעכב צריך למצוא דרך יצירתית לשיתוף פעולה.

הטיפ של נעמי משבץ:

• להסתכל לילדים בעיניים. לשדר את האהבה אליהם. מעבר לכל הסיסמאות והתוכניות יש ילד קטן שמסתכל עליך, ואהבה היא המפתח אליו.

"יצאתי רק פעם אחת לשנת שבתון", צוחקת זאנו. "אני פה כדי לעבוד. אני לא חיה בבועה. נכון שהדרישות מתישות – כל הניירת והדיווחים גוזלים ממני הרבה אנרגיה, והיה עדיף להשקיע את המשאב הרוחני הזה רק בתלמידים, אבל אני משלימה עם הקושי ורואה את השליחות – ללמד, לחנך. חשוב לי ללמד ערכים, על מנת ליצור חברה טובה יותר".

"מעבר למשפחה, העבודה שלי היא אחד הדברים המרכזיים שמניעים אותי", אומרת משבץ. "אני אוהבת את העבודה, אוהבת להגיע לבית הספר, אוהבת את המפגש עם הילדים, לראות את הילד שקם קצת הפוך בבוקר וצריך את החיבוק והחיוך. בשבילי העבודה היא דרך חיים, ובית הספר זה הבית השני שלי".

"מורה צריך לזכור שהוא מודל חיקוי למאות ילדים", אומר גיל פרץ, מרצה ומנחה סדנאות בחברות בינלאומיות בתחומי מנהיגות, פרזנטציה ומכירות. "יש בעבודה בזאת הרבה נקודות של קושי, ומה שיכול לעזור להתגבר עליהן הוא החזון. חזון הוא דבר שנותן כוח. מורה צריך להבין שבכיתה שלו יושב ילד שיכול להיות ראש ממשלה בעתיד, או ילדה שתהיה הרמטכ"לית הראשונה או מדענית שתמצא את התרופה לסרטן. נכון שהילדים לא תמיד מעוניינים, אבל כל מורה צריך לנסות להפוך את התלמידים מאסירים לאסירי תודה".

"יש רגעים קשים בעבודה, אך אלה גם הרגעים המאתגרים והמרגשים שבה", אומר פייסל אמון, מורה לעברית בבית הספר היסודי ג' בדיר אל אסד. "אבי ז"ל היה מנהל בית הספר הראשון בכפר, ולמדתי ממנו רבות על אישיות של מורה עם חזון ותקווה. התפישה שלי היא שחינוך זה כיף. להיות שותף בעשייה של בניית אדם חדש היא המשמעות והערך המוסף של העבודה. זה מספק אותי מאוד".

הטיפים של גיל פרץ:

• לתת לשיעור שם מסקרן – כמו "פתרון משוואה ריבועית בשיטת קוקוריקו" או "הקשר בין רעידת אדמה להצלחה בחיים. בסוף השיעור להודיע מה שם השיעור שנלמד בפעם הבאה. אפשר גם להמציא ראשי תיבות מצחיקים שקשורים לנושא.
• סיפור זה לא בזבוז זמן. פתיחת השיעור בסיפור אישי לוכדת את תשומת הלב. שיתוף בסיפור אישי יכול לעזור גם בהקשר של בעיות משמעת או בעיות אישיות של תלמידים. אפשר אפילו לשדרג קצת את הסיפור בהתאם לצורך. חשוב לשדר לתלמיד שגם המורה אנושי, פגיע והתגבר על קשיים במהלך הדרך.
• לפתוח את השיעור בעובדה מהממת. אפשר גם להכריז שההקשר לנושא יובן בהמשך, וכך ליצור מתח ועניין.
• חשוב לפתח גישה קבועה כלפי כל הילדים: "אני רואה שיש בך פוטנציאל אדיר ואני רוצה לעזור לך לממש אותו". אולי הילד לא יודע אפילו במה הוא מוכשר, המורה יכול להיות זה שיעזור לו לגלות זאת".
• להשתמש בדוגמאות מהחיים של הילדים, מכדורגל, מאנשים מפורסמים. כל מה שיתפוס אותם.
• לנסות לשדר את ההנאה מהשיעור. כשהמרצה נהנה הקהל נהנה, ההנאה של הקהל מגבירה את ההנאה של המרצה, וחוזר חלילה.
• חשוב להתחיל שיעור בזמן ולסיים אותו בזמן.
• לראות בהפרעה הזדמנות ליצירת הומור. אם מישהו זורק מלה, אפשר לנסות לקשור אותה לתוכנית שכולם ראו אמש בטלוויזיה, למשל.
• מורה הוא לא ליצן, אבל הוא בהחלט יכול לשלוף כובע או פריט אחר. מרצה טוב משתמש באביזרים, והפוטנציאל להשתעשע ולשחק קיים בכולנו.

"בין המקצועות נותני השירות, שכולם מועדים לסכנת שחיקה נפשית, מקצוע ההוראה ניצב גבוה בסקאלה", אומרת הדס הרטל, עורכת דין לשעבר וכיום יועצת ארגונית שמתמחה בבלימת שחיקה ומניעתה, ומעבירה אבחונים וסדנאות בתחום. "דווקא למורים, שרבים מהם מגיעים למקצוע מתוך תחושת שליחות, יש פוטנציאל להגיע לתחושת סיפוק שתחזיק אותם בתחום למרות הקשיים, אבל זה לא תמיד קורה. הרבה פעמים אנשים עושים טעויות בסיסיות, שצריך לאתר אותן וללמוד מהן. למשל, הרבה מורים זקוקים לחופשות מדי פעם ולא לחופשה אחת ארוכה. מורים אחרים צריכים ללמוד לתת זמן קצוב בלבד לפניות הורים".

באחת הסדנאות שהעבירה הרטל סיפרה מורה על תלמיד בסיכון, שקשה לה להתמודד אתו. בפעילות פסיכודרמה המורה גילמה את התלמיד, ושאר המורים שהשתתפו בסדנה גילמו תפקידים אחרים, צפו בסיטואציה ולאחר מכן השתתפו בלמידת עמיתים. "החוויה היתה מצחיקה מאוד ואיפשרה פורקן", אומרת הרטל. "מעבר לזה, לקבוצה יש הרבה כוח ופוטנציאל תמיכה. פתאום אותה מורה ראתה שעוד מורים מתמודדים עם מצבים דומים, שזה לא רק אצלה. המשתתפים דיברו על פתרונות שונים ודרכי פעולה, ובפעם הבאה יהיו לה יותר כלים להתמודדות".

הטיפ של הדס הרטל:

• לפתח מודעות ולא לטאטא מתחת לשטיח תחושות קשות. לעצור לפני שמגיעים לנקודת אל-חזור. להתייעץ עם עמיתים או אנשי מקצוע, לקחת חופש. לחשוב מה אני עושה כדי למלא מצברים, אולי פעילות גופנית. להיזכר למה בחרתי במקצוע ולנסות להתחבר לכך.

"כשגם תוכניות הלימוד והתכנים משתנים כל הזמן, וגם השינוי הטכנולוגי משמעותי כל כך, איך אפשר לדבר על שעמום ושגרה?" תוהה אמון. הוא מלמד 18 שנים, שבהן חינך וריכז מקצוע, ובחמש השנים האחרונות עבד גם כסגן מנהל. "המורים חייבים להתקדם ולהתמקצע כדי להדביק את הידע של התלמידים. מסך המחשב הוא המפתח ללבו של התלמיד, וגם המפתח להנאה של המורה", הוא סבור.

"העבודה היא חלק מהמהות שלי, ויש לי צורך ליצור ולתת מעצמי", אומרת זאנו. "יש לי מטען של ידע, יכולות וקשרים שצברתי עם השנים, ואני כל הזמן מנסה לחלוק אותו ולהרחיב אותו". כשזאנו נתקלת בקשיים, היא לא נותנת להם לייאש אותה. "לפעמים אני הולכת הביתה ומרגישה שסחטו אותי במכונת כביסה", היא אומרת. "אבל אני לא נתקעת על זה. אני יוזמת דברים חדשים כדי לא להיתקע ולא להתנוון. אני חושבת איך לגשת לילד מזווית אחרת, איך לברר מה שקרה כשהסערה שוככת. וכשאני מצליחה – כשהילד קורא, כשילד פותר תרגיל – אני מרגישה שהגשמתי חלום. הסיפוק שלי כל כך גדול שמיד בא לי להמשיך הלאה, להגיע לעוד הישגים".

הטיפ של ברטי זאנו:

• עזרו אחד לשני. השנה סייעתי למנהל בארגון המערכת. כשראינו שלאחת המורות היה קשה, דאגנו לאוורר אותה לשעה. היא גם צברה כוחות וגם הייתה מוכנה יותר לעזור לאחרים בהמשך. כשמפרגנים לי אני לא רוצה לאכזב. האנרגיה שלי גבוהה יותר ואני רוצה לעשות עוד ועוד. ככל שמפרגנים ונותנים – רמת הנתינה עולה וקל יותר להתמודד עם הקשיים.

סיכום המאמר נכתב בידי צוות פורטל מס"ע