הנשירה מבית הספר היא אחת מהתנהגויות הסיכון בקרב ילדים ובני נוער, ויש לה השלכות שליליות הן על מצבם של הנושרים והן על החברה, על הכלכלה ועל התעסוקה. בעיית הנשירה נחקרת לרוב בהקשר החברתי־כלכלי של התלמידים, אך במחקר זה נבדקו שני גורמים נוספים: איכות ההוראה בבתי ספר ותחושת שביעות הרצון והשייכות של התלמידים. מאחר שאיכות ההוראה בבתי ספר רגילים שונה מזו שבבתי ספר ניסוייים, נבדקו שאלות המחקר הן באלו והן באלו (נגה מגן־נגר וחנה שחר).

היעדרות ללא אישור מבית הספר, המכונה בדרך כלל השתמטות, נפקדות ונשירה, היא בעיה שמצוינת יותר ויותר בשנים האחרונות על ידי הסוכנות הלאומית לחינוך (National Agency for Education), המועצות המחוזיות, הקהילות והמדיה בשבדיה. זהו גם נושא הנמצא בעדיפות גבוהה באירופה וברחבי העולם. מאמר זה מציג סקירה של התוצאות וההמלצות של 155 דוחות מחקר המתמקדים בנוכחות בבית הספר ובמניעת היעדרות. הסקירה מצביעה על הצורך בשינוי גלוי לב ומפורט בפרספקטיבה מהתמקדות במאפיינים האינדיבידואליים ובגורמים הקשורים מבחינה אינדיבידואלית לאחריות של בית הספר ושל הקהילה (Britten Ekstrand, 2015).

תופעת נשירתם של בני נוער ממערכת הלימודים מוצגת בספרות בעולם ובארץ כתופעה מדאיגה שממדיה מתרחבים. בני הנוער מונשרים מבתי הספר לאחר תהליך מתמשך של כישלון, של ניכור ושל ניתוק הן של התלמידים והן של המערכת. בשונה ממחקרים אחרים שהתמקדו בהיבטים של תופעת הנשירה ובדרכי הטיפול בבני נוער נושרים, ממצאי המחקר הנוכחי מספקים תמונה של תהליכי הטיפול ושל המסגרת המאפשרת אותם. תמונה זו הצטיירה מתוך התוודעות שיטתית לתיאור חוויותיהם של בני הנוער ושל הצוות במוסד הנחקר, ומתוך חוויותיה של החוקרת עצמה (עדנה קפל-גרין, יוליה מירסקי ).

עזיבת בני נוער את מערכת החינוך לפני סיום לימודיהם הפורמאליים נעשית לפעמים מרצון, בשל צורך לצאת לעבודה ולעזור בפרנסת המשפחה, אך על פי רוב היא נעשית מחוסר בררה, בגלל דחיקת המערכת את התלמיד אל מחוץ לגדר. בכל מקרה, עזיבה זו יוצרת מצב שבו קיימות בארץ שתי קבוצות של בני נוער: קבוצה אחת, הכוללת את הלומדים המנצלים את "התפריט" שהמדינה הכינה עבורם ומציעה להם; וקבוצה שנייה, הכוללת את שאינם מוצאים את מקומם בתוך המערך הקיים ואינם מסתדרים עם "התפריט" המוצע להם שם. מציאות זו מורכבת ומסובכת עוד יותר בשל העובדה שרק מחצית מבני הקבוצה הראשונה, שנשארים בתוך מערכת החינוך, מסיימים את לימודיהם עם תעודה משמעותית ואיכותית שתועיל להם בהמשך חייהם הבוגרים ( חיים להב) .

מטרת תכנית מל״א (מרחב למידה אחרhttp://maleh.org.il) במונחים של רוח האדם היא להשיב רוח, להפיח רוח במקומות שבהם היא פסקה לנשוב. ילדים רבים מפסיקים לנשום,מפסיקים לחשוב ולהרגיש – נסיבות חייהם חנקו כל תקווה לשינוי, לקיום של ערך ולקיום עם משמעות. הדרך שבה פועלים כדי להשיב את רוח החיים, את השמחה ואת התחושה הטובה בתכנית מל״א, מתאימה לכול. וראו זה פלא – הפעלת התפיסה שמתייחסת למכלול של האדם, שמאמינה ביכולת שינוי, שמאמינה בחשיבות הסביבה שבה ניתן או לא ניתן לחיות באופן מלא, הפעלה תפיסה זו דווקא במקרים הקשים מצביעה על נחיצותה בכל רוחב הקשת. ההיענות של התלמידים החשדנים הללו, הנואשים הללו, לידיים המושטות ולעיניים הטובות היא כל כך מרגשת ומשמעותית שלא ניתן שלא לחשוב על ההשפעה המיטיבה שיכולה להיות להתנהלות כזאת לגבי כל הילדים כולם ( גליה אריאלי ) .