בבחינת הדרך שבה קהילות חקר פילוסופיות משמשות כמרחב דיאלוגי המאפשר חיפוש אחר משמעות במישור האישי והקולקטיבי, מאמר זה מבקש להרחיב את הדיון לגבי האם/כיצד מציאת משמעות ברמה פרטית או קהילתית יכולה לקדם הכרה בייחודיות הקיומית של כל פרט ואת פיתוחה של תחושת אחריות עבורו או עבורה. בהתבסס על כתביו של מאתיו ליפמן, המאמר מקשר את רעיונותיו לגבי מציאת משמעות בקהילות חקר פילוסופיות עם אלה של ז'אן-פול סארטר, ויקטור פראנקל ועמנואל לוינס, בייחוד ביחס לקשר בין משמעות לבין אחריות (Arie Kizel, 2017).

מחקר מועט חקר את הגורמים המקדמים השתתפות של מורים מתחילים בפעילויות למידה מקצועית הקשורות להוראה דיפרנציאלית (differentiated instruction). מחקר זה בוחן גורמים סביבתיים לפעילויות למידה של הוראה דיפרנציאלית במדגם של 272 מורים מתחילים מ-72 בתי ספר יסודיים. ניתוחי נתונים היררכיים (multilevel analyses) מראים שהכשרת מורים, דיאלוג רפלקטיבי, פומביות של הפרקטיקה, סוג החינוך והגיוון באוכלוסיית התלמידים קשורים לשימוש של מורים מתחילים בפעילויות למידה של הוראה דיפרנציאלית (De Neve, Debbie; Devos, Geert, 2016).

קהילות למידה מקצועיות של מורים זוהו כאפקטיביות ביותר לתמיכה במורים בשינוי האמונות והפרקטיקות שלהם. קיימת הסכמה רחבה לגבי המאפיינים של קהילות למידה מקצועיות ונראה שישנם קשרים עם רווחה במונחי פסיכולוגיה חיובית ומושגי מפתח של "פריחה" אף על-פי שנערך מחקר מועט לגבי כך. המחקר הנוכחי מבקש לחקור את הקשרים הללו תוך שימוש בחקרי מקרים של שלושה בתי ספר חדשניים בצורה משמעותית, עם שיטות מחקר הכוללות חקר מסמכים, סקרים, ראיונות וקבוצות מיקוד (Owen, Susanne, 2016).

מאמר זה מפתח מסגרת תיאורטית להבנת היישומיות והרלוונטיות של "פילוסופיה עם ילדים" בתוך בתי הספר ומחוצה להם כפלטפורמה עבור למידה מכוונת עצמית לאור ההתפתחויות ב-40 השנים האחרונות (Kizel, A., 2016).

המחקר המתואר במאמר התמקד בשאלה אם וכיצד ארבעה סוגים של משאבי למידה המופעלים בקהיליות למידה מקצועית של מורים – שיתוף עם עמיתים, שיתוף עם מורים מובילים, קריאה וצילום בווידאו – משפיעים על הלמידה ועל יישומה בהוראה בפועל ומה התרומה היחסית של כל אחד מהם. המחקר נערך במסגרת קליניקות בהן מתכשרים לתואר שני לימדו תלמידים בעלי קשיים באוריינות. כל אחד לימד תלמיד אחד. שני הכותבים הראשונים הנחו את הקורסים. מטרות הקורסים היו להכשיר מורים להערכה והוראה מאבחנת של אוריינות. אוכלוסיית המחקר כללה 18 מורים בשני הקורסים. המורים בכל קורס יצרו קהילייה לומדת. לבחינת הלמידה בקורסים השתמשו בדיווח-עצמי מובנה לאחר כל שיעור על מה שנלמד בקהיליית הלמידה, שכלל התייחסות לתרומת המשאבים השונים הנ"ל (Christ, T., Poonam, A., & Chiu, M.M).

מאמר זה מבקש לתרום לאתגר של הצגת הקולות המושתקים של קבוצות מודרות בחברה באמצעות קהילת חקר פילוסופית המורכבת בעיקר מילדים ואנשים צעירים. המאמר מציע מודל תיאורטי שנקרא "איפשור זהות" המציג את השלבים שבהם, תחת התפקיד המנחה שמגלמת קהילת החקר הפילוסופית, המטא-נרטיב ההגמוני של הזרם המרכזי בחברה מפנה מקום לזהות של חברי קבוצות הנמצאות בשוליים. המודל מבוסס על ההכרה בנרטיבים שונים בתוך רשת של נרטיבים משותפים שאינה מבכרת את המטא-נרטיב. המאמר מדווח על ההתנסויות של מתווכים ותלמידים ממגזרים חלשים ומודרים בחברה בשתי מדינות אשר השתתפותם בקהילות חקר פילוסופיות סיפקה להם לא רק "קול" אלא גם נוכחות וזהות (Arie Kizel, 2016).

פילוסופיה עם ילדים, כדרך חיים וכמתודה חינוכית, מבדילה את עצמה מהוראת הפילוסופיה בבתי הספר ומלימודי הפילוסופיה האקדמיים. בעוד שהוראת הפילוסופיה בבתי הספר מתמקדת, בעיקר בבתי ספר תיכוניים, בלימודי תולדות הפילוסופיה והרעיונות הפילוסופיים לאורך ההיסטוריה האנושית, פילוסופיה עם ילדים (ופילוסופיה לילדים) היא אפשרות לדרך חיים של שאילת שאלות קיומיות ורוחניות, מגיל צעיר, על אודות עצמנו, על עולמנו ועל הסובב אותנו. פילוסופיה עם ילדים אינה מעמידה במרכז את הילד וגם לא את המבוגר (הורה, מורה), אלא את החיפוש (אריה קיזל).

המאמר עוסק בפחדם של המבוגרים בכלל ושל מערכת החינוך בפרט מעיסוק בשאלות האדם, פחד המנהל את חיינו החינוכיים. הוא סוקר את הדרכים שבהן אנו חוסמים את השאלות ומציג את ההצדקות שאנו נותנים לכך. הוא קורא לנו להתגבר על פחדנו ולעסוק בפילוסופיה עם ילדים (אריה קיזל).