הפילוסוף עמנואל קאנט תפש את הקשר בין היפה לטוב בעיקר כיחס אנלוגי – יחס של דמיון צורני, השוואה והקבלה. על יסוד תפישה זו הציג קאנט רעיון גָלמי, ולפיו החינוך האסתטי עשוי לשרת כהכנה נפשית את גיבוש האישיות המוסרית. דהיינו, את האדם המחוקק והקובע באורח אוטונומי כללֵי התנהגות תוך כדי השעיית האינטרסים האנוכיים שלו

אפלטון, שנקט עמדה דומה לזו של מורו באשר למהות החינוך, המשיל את התהליך הפדגוגי להסבת הראש אל הכיוון הנכון, פעולה שהמחנך גורם לתלמידו כדי שהלה יראה בעצמו את הדבר הנכון, בהנחה שכושר הראייה – דהיינו הכשרים המנטאליים והאינטלקטואליים – נמצא בקרבו מלכתחילה.

הפילוסופיה של החינוך מתמקדת בניסיונות להגדרת מהות החינוך ובבחינות ביקורתיות של מציאויותיו השונות. בכך היא עשויה גם להציב מודלים אידיאליים של חינוך, להגדיר את הראוי ביחס למצוי, או לפחות לחשוף את הלא-ראוי שבמצוי. העיסוק בה עשוי לסייע למורים ולתלמידים לקיים תהליך של רפלקסיה עצמית ביחס לכמה מהנדבכים החשובים בחייהם

ספר זה עוסק בחינוך, דהיינו בנושא המוכר לכל אחד מאיתנו באשר הוא אדם: "האדם הוא הברייה היחידה הזקוקה לחינוך" (עמנואל קאנט). ואכן כל בני האדם התנסו בחינוך בהיותם חניכים ותלמידים, ורוב בני האדם התנסו בחינוך גם בהיותם הורים ומחנכים. בקובץ המאמרים הנוכחי עיונים (בעיקר פילוסופיים) בנושאים שונים ובהיבטים שונים של החינוך. החינוך הוא מעש (פרקסיס) בעיקרו; הספר שלפנינו הוא (רק) עיונים בחינוך, המבקשים להאיר באורח תאורטי עניינים שונים ותובנות מסוימות באשר לתחום הרחב, הבלתי-נדלה, של מלאכת החינוך.

בצרפת נהוגה הפרדה בין דת למדינה, ובתי הספר הציבוריים נמנעים מחינוך דתי או אמוני. עם זאת, במסגרת שיעורי פילוסופיה, אזרחות ומוסר לומדים התלמידים על הדת כתופעה חברתית ומועברים להם מסרים דמוקרטיים ברוח ערכי הרפובליקה: חופש, שוויון, אחווה, צדק ודחייה של כל סוגי האפליה. שיעורים אלה מציבים לאנשי החינוך בצרפת אתגר מורכב, שכן צרפת היא מדינה חילונית ביותר, אך עם אוכלוסייתה נמנים נוצרים קתולים רבים והקהילות הגדולות ביותר באירופה של מוסלמים ושל יהודים.

רשימה זו סוקרת ספר חדש, הדן בנושא של הפרטה במערכת החינוך בישראל ומדגימה תופעה זו במישורי חינוך מגוונים.

מדעי הרוח נמצאים במשבר בישראל ובעולם כולו: מספר הסטודנטים הנרשמים ללימודים במדעי הרוח נמצא בירידה תלולה וכתוצאה מכך מבוטלים קורסים רבים, ולעתים אף נסגרות מחלקות שלמות. משבר זה משקף בין השאר את ערכי החברה המערבית הקפיטליסטית המודרנית ואת סדר העדיפויות שלה, ובראשם הצלחה כלכלית ותועלת מעשית. ואולם, האם באמת אין כל תועלת מעשית במדעי הרוח? האמנם ניתן להסתדר בלעדיהם או שמא הם יכולים למלא תפקיד שאין בכוחם של מדעי הטבע ומקצועות לימוד אחרים למלא?מאמר זה משרטט את תרומתם הייחודית של מדעי הרוח, וטוען כי רק הם יכולים לספק משמעות והנחיה מוסרית, עניינים שאף חינוך אינו שלם בלעדיהם.

המפתח לשיפור משמעותי בטיב החינוך נעוץ בהיבט מהותי של אתיקה מקצועית: במהפך בדימוי העצמי הפרופסיונלי של המורים ובכינונה של ריבונות חינוכית חדשה. על המורים לא לראות עוד את עצמם כסוכני חִברות פסיביים של בעלי הכוח בחברה ובתרבות, אלא כמובילים אוטונומיים של שליחותם המקצועית. על המורים לשחרר את עצמם מן ההתניה המסורתית של נאמנות עיוורת לממסד הדתי, לשלטון הפוליטי, לסנטימנטהלאומני או לתחרות הכלכלית, ובמקום זאת להגשים את התכלית המהותית של עיסוקם המקצועי ולהתייצב בנחישות לצד הדורות הצעירים: להעמיד בראש מעייניהם את שלומם, התפתחותם וכבודם של התלמידים, ולקדם אותם לחיים אוטונומיים ומלאים של משמעות, הגשמה עצמיתושותפות פורייה והוגנת במעגלי התרבות והחברה (נמרוד אלוני).