מחברות הספר מנסות לשרטט קווים לתכנית להכשרת גננות ומורים שתאפשר להשם לשמש כגורמים המתווכים בין הילדים הצופים לבין המדיה ומסייעים להתמודדות מושכלת עם מבעיה. התכנית מתמקדת בצורך לעורר בקרב גננות ומורים את המודעות למרכזיות המשדרים האקטואליים שמציעה המדיה, לסגל מיומנויות לדיון בטקסטים תקשורתיים ולראות בדיון בטקסטים אלו הזמנה ללמידה משותפת למבוגרים וילדים. שני עקרונות מרכזיים מנחים את העבודה: ראיית המהדורה כטקסט סיפורי – הגברת המודעות לטקסטים אורייניים, וראיית קהילת הצופים כפרשנים הפועלים במשותף בעת הצפייה. לטענת המחברות דרוש מצד הגננות והמורים שינוי של ממש באופן תפיסת המדיה, שינוי המתבטא בנכונות לראות טקסטים תקשורתיים כסוגה נפרדת וייחודית. (איילת כהן, נורה דליות)

מטרת המחקר לבחון את האופן שבו מצטיירים אירועים אקטואליים בעיני ילדים צעירים הצופים בטלוויזיה, תוך התמקדות בשני נושאים: ראיית מהדורת החדשות כטקסט נרטיבי, וראיית הילדים והמבוגרים כקהילת צופים-פרשנים הפועלים במשותף. המחברות מבקשות לחזק את חשיבותם של המבוגרים (גננות, מורים והורים) כמתווכים בין המדיה לבין הילדים הקטנים, וכמכוונים להתמודדות מושכלת עם תכני המדיה. בכל אחד מהמפגשים שנערכו עם ילדים בני שש נמצא שביכולתם להבחין באופן אינטואיטיבי בין תבניות של סיפור בדיוני לבין תבניות חדשותיות מובהקות. בשיחות שנערכו עם מורים וגננות, המשמשים כמתווכים בין תכני המדיה לבין הילדים, נמצא כי במהלך ההתנסות בצפייה המשותפת, ובהתאם לנושאים המשתנים של המשדר, נוטל על עצמו המורה מגוון תפקידים, כגון: הסברה, הרגעה, לימוד, הוראת תוכן חדש והבהרת התכנים. הטקסט הייחודי של המדיה דורש מגננות וממורים לימוד דיסציפלינארי של התחום, ובנוסף, להתגבר על "אשליית המוכר" ולהתמודד עם החששות והפחדים הקיימים בו בזמן מפני התכנים המורכבים והבלתי צפויים של המדיה (איילת כהן, נורה דליות)